Theory of Achievement
פוסטים אחרונים
- :( 29/3/10
- אפשר בכלל למצוא אהבה בעולם הדייטים? 26/3/10
- רע 2/1/10
- נמאס 26/12/09
- לאן המקקים עפים כשהאגם קפוא? 30/11/09
- מספיק 12/11/09
ארכיון
סיפור קצר לשעת לילה חרדה
לשבת ולשתות אספרסו ולנסות לחשוב על משהו לכתוב. איזו קלישאה עלובה. היא בהתה במסך המחשב הריק. כבר כמה ימים שהמילים לא יוצאות ממנה, לא בכתב ולא בע"פ. היא יושבת מסוגרת בחדר החשוך כבר 3 ימים רצופים, אפילו לא פותחת את התריסים במשך היום, והדבר היחיד שעוד משאיר אותה במציאות הם רעשי המזגן שהפכו למדד שלה לכך שהיא עוד לא התחרשה. היא מנסה להיזכר מתי הפעם האחרונה שהיא הייתה שמחה. יש הרבה נקודות שהיא יכולה להעיד עליהן בדיעבד שהן היו טובות בחיים שלה, הרבה רגעים אמיתיים שהיו טובים, אבל איכשהו גם כשהיא הייתה בתוכם היא לא הייתה שמחה. רק במבט לאחור היא מבינה שהיא הייתה צריכה להיות. היא חשבה כמה חבל שאי אפשר לחזור אחורה כדי לנזוף בעצמך. לעבור רגע-רגע באותן תקופות ולגרום לעצמה להבין שגם אם הכל רע תמיד- זה, בדיוק הנקודות האלה, זה הדבר היחיד שיש. אין הרבה דברים באמת טובים, אבל מה שווה גם המעט הזה אם אתה לא יכול להעריך אותו גם כשאתה בתוכו? בדיעבד הכל קל יותר. קל לדעת איפה טעית, קל לשפוט את עצמך ולהגיד שלא היית עושה את זה שוב, קל לקחת החלטות לשפר את עצמך בפעם הבאה שזה יקרה. השאלה היא למה מראש זה קרה, ואיך מתמודדים עם מה שכבר פספסת ואיבדת בעקבות זה. אולי רק הכאב של האובדן הזה הוא זה שמסוגל לגרום לך להבין את הדברים בדיעבד. רק כשסף הכאב מגיע למידה בלתי נסבלת אפשר להבין כמה טוב היה לך קודם, כמה סתמיים היו הכאבים שנתת להם להשפיע עליך לפני נקודת האל-חזור. לפחות האספרסו היה טוב.
(*מסוג הדברים שאתחרט שרשמתי ופרסמתי בעוד כשעה קלה)
|
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
החלק היחיד שעוד לא למדתי לעשות ואני מנסה בחודש האחרון זה הלסלוח לעצמי- אני בהחלט מסכימה שאם אני לא אלמד לעשות את זה אף אחד לא יעשה את זה בשבילי והעולם רק ימשיך להיות קשה יותר..
באמת תודה על המילים שרשמת, הן מאוד משמעותיות בעיני וזה בדיוק מהדברים שעושים לי טוב כרגע, במיוחד כשהם מגיעים כשהתחושה הדדית וממישהי שאני גם מאוד אוהבת לקרוא את הכתיבה שלה מאז שנרשמתי לכאן.. תודה:)
הזדהות לחלוטין!
אין לך מושג עד כמה.
העולם סוגר עלינו פעמים רבות בחיים. ומה שנותר לנו
זה ללמוד מזה משהו , להבין את עצמנו. ולסלוח לעצמנו
אם לא אנחנו לעצמנו אז מי כן
אוהבת מאוד את הכתיבה שלך ואת העדינות בנפשך.
תודה לך, זה עושה נעים לשמוע..
יש לי נטייה ברוב הפעמים להתחרט על דברים שרשמתי ומאז שהתחלתי לפרסם זה לפעמים יותר קשה להחליט באותו רגע מה אני רוצה לפרסם ומה לא.
ביום שאני אלמד לא לשפוט את עצמי החיים שלי יראו אחרת לגמרי... אבל בינתיים לדעת שיצרתי אצלך הזדהות, בהחלט מבטל את השיפוט העצמי שלי לפחות לגבי הפוסט הזה.
תודה:)
כתבת כל כך יפה. למה להתחרט?
וזו מטרת הכתיבה..לכתוב. מבלי לשפוט את עצמנו:)
והקטע הזה גורם להזדהות גדולה ביותר:}
תקופה. שלב.