פיד RSS
כאן תחת כוכב הצפון
פוסטים אחרונים
- בחזרה אל התקווה, בחזרה אל האהבה 20/6/11
- העץ הבוכה 6/3/11
- ישנם לילות 3/3/11
- ואהבת לרעך כמוך 15/1/11
- כוכבים מציצים ממרום (המקדש שלי) 5/1/11
- הכרמל שלי 5/12/10
Black Prophet
וישבתם איש תחת סוכתו ואיש תחת תאנתו והיית אך שמח(ה)
When the walk is overBen Okyere
When the walk is over
When Babylon the great is fallen
When the crime stops
When the death is done
We fly away home
We are lively there
We all know love there
We all have faith there
We all have a home there
We all have food there
We drink from the life water there
We live forever there
We are in Zion
בן אוקיירה - BEN OKYERE הוא בחור צעיר המכנה עצמו BLCK PROPHET וחי בקומאסי בגאנה.
עם סיום לימודיו הרגיש בן שיש לו מה לתת לצעירים בסביבתו. הוא הקים קהילה ומפעיל חבורות של ילדי רחוב ברוח של אחווה. אחווה בין כל הצעירים בני שבטים שונים, עמים שונים. ברוח של טיפוח גאווה במורשת וגאווה אישית תוך קבלת האחר כמו שהוא. נגד מלחמות בין שבטים ובין עמים. לא יותר כלי בידי פוליטיקאים המשסים את האחד בשני. לא פלא שבוב מארלי והראגיי הם הכיוון המועדף עליו במוסיקה.
את מורשת ה- SHANTI משמר בן בעבודות האומנות שעליהן פרנסתו. אך למכור את תוצרתו בגאנה זה כמו למכור קרח לאסקימוסים. יש מזה די שם. הפרנסה אינה מצויה בשפע ולכן חשבתי להציג לכם, ידידי כאן בקפה, את עבודותיו. אני סבור שניתן לרכוש אצלו יצירות אורגינליות מעשה ידיו במחיר נמוך בהרבה מהמחירים בחנויות האומנות שאצלנו. באתר PICASA (תודות לעדית שיעצה לי לא להשתמש ב FLIKER שם צריך להרשם) בכתובת הבאה, ניתן לראות את העבודות: http://picasaweb.google.com/ron.arzi/BenjaminTheBlackProphet?authkey=Gv1sRgCMaU54SWwr_lSg
מכירה/קניה יכולה להיות ליחיד או לעסק. כמובן שאין לי כל חלק בצד העיסקי אך לקחתי לעצמי ללוות את התהליך עד שערוץ השיווק של בן יתבסס הן מבחינת סידורי העברת התשלום והן מבחינת המשלוח ובעיקר כגיבוי לאמינות.
מי שמתענין יכול ליצור קשר עם בן באמצעות האימייל בכתובת: ben-20@hotmail.com
או איתי דרך אימייל האתר או ישירות אל:
והמהדרין יכולים גם לספר לחברים > :)
אז שיהיה לכולנו אך טוב ושנראה כבר סוף סוף את גלעד בבית
רון (זה נסיון שלישי להעביר את הפוסט הזה....) |
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אוהה רונית
חודש שלם החזקת באמתחת ולא שיחררת?
How could You?
חוויה, עומק ותקווה, - נפעמתי.
אהבתי את תגובתה של LIMI והקישור ל- Hieronymus Bosch.
קראתי את רשימתך ליוויתי את החיפוש במעמקים, התעיה והבשורה שבמציאת החיוך.
אעטר:
פוסט מרגש
איש יקר
תודה על משובך בשירי
שבר ענן
אפרת
קיוויתי שתבואי.
מינמום שתי זוגות גרביים.
כן בעבודות של בן גם אני מוצא את הממד האומנותי,
נשען על המסורת אבל מביא חדשנות.
כמו להרחיב מסגרת מבלי לשבור אותה.
תראי איך גם במצוקה נפש האדם חופשיה ויוצרת.
אכן שיר יפה , ופרי העץ האסור,הוא המרד שלנו במוסכמות המורליות שמישהו קבע.
אחכה לתמונותייך שבפיקאסה ,למרות שבסוף השבוע הבא אהיה בדרכי לבן שגר בלונדון ומשם לטייל במקורותיי.
מוזמן לבקר בסוכתי ...
חג שמח.
אתה רואה, בסוף גם אני הגעתי...
אני חושבת שאני הבנאדם האחרון, כנראה, עלי אדמות, שלא מכירה את הזמרת הנפלאה הזאת, ואת הקצבים שלה, והחיוך שלה...
החבר שלך - יש לו חיוך לא פחות מקסים, ועבודות העץ שלו (במיוחד הפסל ההוא שנשען על היד וחושב...) נראות מקסים.
.
אחר כך קראתי את טכניקת הלבוש שלך בחורף, וחשבתי לעצמי שכאן, בירושלים, אמרו שהבוקר ירד גשם. ואני - לא מסתדרת עם החורף. וכבר נהיה לי קר, רק מפני שהבטיחו גשם. אז חרמונית וכובע נגד קרינת שמש, ו - כמה זוגות גרביים??
.
יו!
תודה רבקה,
התגובות כאן ממש מעודדות. תחושת החברות מעל הכל.
משיריה של מירים מקבה אני אוהב במיוחד את "משחקים אסורים"
http://www.youtube.com/watch?v=0CJPGxOEEcM
את יודעת, שיר על "פלח מפרי העץ האסור".
:) נחמד לפנטז.
השיר כידוע הוא על אהבתה האסורה של אשה שחורה אל גבר לבן ונשוי.
אהבה אסורה בריבוע.
שאלת לאחרונה על חיינו כאן. אני רוצה להשיב בהרחבה יחסית. אולי באמצעות
חיבור למאגר התמונות ב-PICASA ובתוספת טקסט. יתכן גם שאכין את זה כפוסט.
למעשה התחלתי אז מעט סבלנות ותהינה גם תוצאות.
אוהב לבקר אצלך בסוכה
רון
תודה ארנון,
תשובה ראשונה שלי אליך אבדה היכן שהוא ועסקה (קצת יותר מידי) בפרוט הקשיים שבהעלאת פוסט קצת מורכב.
גם התייחסתי לנושא ה"חמסין" ואל זה קצת אחזור כאן.
אז ככה, אני שונא בגדים ולכן ממעיט. עד למינוס חמש אני בסנדלים עם גרביים (ארקטיות). שתי שכבות T שירטס ארוכות, וגטקס מתחת לג'ינס (אגב אם גטקס אז לא תחתונים- נעשה צפוף...:). בדרך כלל יהיה גם כובע מצחיה (מסוג ראלי) להגנה בנהיגה מפני סינוור השמש הנמוכה או להגנה מפני הגשם (יורד לא יורד כמו באנגליה). כובע מצחיה גם משמש כמתריע בפני התקלות בענפים במעבר ביער.
בחורף (מינוס עשרים) אנעל מגפיים מרופדות עם שתי שכבות גרביים, יתכן שתי שכבות גטקס, סרבל מסוג חרמונית, שתי שכבות כפפות כשהחיצוניות עבות וכובע צמר. כאן יש לציין לטובה את הבטלדרס (מסוג חיל אוויר) למקומות בהם צריך להראות קצת טוב. פינים לא מכירים את המוצר הזה.
מיריה מדריכה רכיבה במגרשים ויש לה מדרסים (להעברה בין נעליים ומגפיים) עם חימום חשמלי על בטריות (אשה ביונית). שוב - הפינים לא מכירים מוצר כזה. בכל זאת כשהיא באה הביתה מייד מפשירה את כפות הרגליים בקערה עם מיים חמים.
באשר לבן, תודה.
כולנו עושים מעשים כאלה ולרגע היה זה תורי.
שלא יחסר חלב בסוכתנו
רון
צמבל (מושג לאותו דבר), גם אתה החזרת אותי, וגם החסרתי פעימה בגלל "משיב אהבות ישנות".
אז אגב ארוחת בוקר, שלי דווקא הייתה עם בן גוריון בחדר האוכל של שדה בוקר (אני "במחנה עבודה").
זה לא הלך לו העניין הזה עם לחתוך סלט. לסלט חתוך דק וכמו שצריך דאגה פולה. לאכול, הוא כבר אכל לבד :).
ואהוד אבריאל עזר לי לזהות את הקיבוץ בו גדלת. לא הסתרת אבל גם לא חשפת.
אז מה קורה עם זיווה זמודיאק? לא ממש קרה משהו אבל היה קרוב לזה ומה עם אסנת בת המחזור שלה?
באמת - לא צריך לענות כי לא בדיוק חשוב עכשיו, אבל בזכותך התווספה לי משבצת צבעונית לפאזל הזכרונות שהולך עלי סחרחר.
תודה :)
ביקרנו האחד אצל השני באותו הזמן.
הנה לך פיסה נוספת של זיכרון לפאזל
שעליו את מדברת אצלך.
ובכלל תודי שגדלנו אל תקופה יפה בהרבה
מהיום. תקופה של כמיהה לחופש, שיחרור
והרבה אהבה (די חופשית) והמון המון תיקווה.
היום אני חושב - איזה עולם אנחנו משאירים לילדינו, נכדינו,
ולא יודע אם יכולנו לעשות אחרת...
(אוהב מאוד את סוכתך)
רון
*
איזה יופי של פוסט, ואיזה יופי שהבאת לנו אותו לידיעתנו.
איך זה קרה שהתוודעת אליו אל האיש ? אל הסיפור? זה גם בטח סיפור בפני עצמו.... :-)
ואתה עוד כל כך רחוק, בארץ רחוקה, אני שוכחת שאתה לא כאן, אתנו.....לא שזה עצר אותך...
הולכת להסתכל על העבודות שלו.
כל מה שקשור לאפריקה מעניין לי.
לפני המון שנים, בשנות השישים, הביא אהוד אבריאל שהיה מנכ"ל משרד החוץ והשגריר הראשון של ישראל באפריקה (בגאנה של אנקרומה שהיתה ראשונה לקבל עצנאות) ובעברו ראש "עליה ב'" ומוציא לפועל של מפעלי בן גוריון (הבאת הנשק מצ'כיה, "פגישות עסקים" עם אייכמן ועוד כמה דברים עלומים) את מרים מקבה לארוחת צהרים בחדר האוכל בקיבוץ. לאחר הארוחה, מעל לשאריות וזגי אשכולות הענבים, קמה מקבה ושרה לנו ארבעה שירים. את הקונצרט הזה אני לא אשכח.
במחי פוסט החזרת אותי לשנים האלה
ראשית לעניין המוסיקלי.
מרים מאקבה...ראיתי אותה בארץ בילדותי ,אבי התעקש לקחת אותי למופע של לוחמת זכויות אדירה...
זה היה המופע הציבורי הראשון שראיתי בחיי ורישומו מצוי עמי עד היום.קולה ואישיותה.
ושנית לידידות המופלאה שלך ולמחווה-עשייתו של בן יפה ומגוונת ותמיכתך המורלית היא אחלה.
יופי חבר!
הנה הצלחת , כל הכבוד על החשיפה למעשיו של בן, וחג שמח בחמסינים הנוראים שלכם שם בצפון החם
איזה יופי של פוסט כל כך מרגש רון.
והמוסיקה תאווה לאוזניים, המון זמן לא שמעתי את מרים מקבה. כל כך נהניתי . אסה לשוב מחר .
רונית