זו הדרך הכי נפלאה לרדת במעבר ההרים המדהים הזה. פגשנו שם את חצי אירופה, אולי רבע, אולי פחות אבל המון אופנוענים וצמודות/ים אליהם היו שם טסים במהירויות שלא כדאי לציין ומדי פעם עוצרים ונהנים מהקרניים האחרונות של השמש, לפני הגשמים והשלג של החורף והכל כל כך יפה כל כך ירוק כל כך מאתגר. סיבובי סיכה מחרידים רעשי מנוע מצמררים ומסביב - הכל גדול, סלעי, מטיל מורא, טבע במלוא הדרו. אין מה לומר - השוויצרים האלה, שיודעים כל כך יפה לשמור על שכיות החמדה שלהם מקפידים על נקיון מופתי בדרך, יש מאות רוכבים ונהגים אבל כל מפל מים צלול כל עיקול כביש נטול בקבוקים/עטיפות שוקולד ביסלי במבה צמחי בר גדלים להם , בלי שאריות בטון ופסולת בניין חונקת נפלא. ולא יכולתי להמנע מהשוואה לירידה היפיפיה למכתש רמון, למשל נכון, לא קוראים לזה PASS וזה גם לא גובה של 2284 מטרים, כמו בשיא של הג'וליאר אבל יש גם שם כמה מאות מטרים של ירידה נאה בהחלט. כולל סיבובים שווים. אלא ששם הקירות מקושקשים בכתובות טפשיות הביוב מטפטף מהמצוק ודרדרות סלעים מיותרות וצינורות ישנים מכערים כל שריד של הוד אין ספר שבג'וליאר, זה נראה לגמרי אחרת |