השיטה הזאת של לקחת מצב נפשי או עניין חברתי ולנסות לעטוף את זה או להעביר את זה למקום אחר כדי שאפשר יהיה לתת לזה צורה אסתטית וליצור ריחוק מהדבר שיאפשר לדבר עליו באופן שיהיה גם מסתורי וגם אוניברסלי. ברוב המקרים התוצאה צפויה ויוצא בליל של מילים יפות שמסודרות בצורה מעניינת. שיריות שכזאת שיוצאת מהתחת. יש עוד שיטה - להיות בוטה להשתמש במילים הכי פשוטות תוך שאתה מצליח להגיד את הדברים בדרך חדשה. להפתיע ברמת הכנות והישירות. לדגדג את גבול הפרובוקציה. השיטה שלי היא לכתוב לא-שירים. לנסות למצוא שיטות לארגון המחשבות שלי בצורה אסתטית, להיות כנה ולהגזים במקומות הנכונים, למצוא דימויים לדברים שקשה לי לדבר עליהם ואז להפריח אותם. לחסל כל סיכוי שבסופו של דבר אפשר יהיה לקרוא לזה שיר. כדי שתמיד תיהיה לי אפשרות להגיד: אני כותבת הגיגים לעצמי, ואתם מוזמנים לקרוא. |