כותרות TheMarker >
    ';

    המלך ואני

    שם הבלוג מצביע על נק' המפנה במערכת היחסים הארוכה והעמוקה שלי עם מרוקו. בעקבות נאום אשר נשא מיד לאחר הכתרתו למלך ובו קרא ל\"בני הארץ\" (רמז עבה:היהודים שהיגרו ויוצאי חלציהם) לחזור ולהירתם למאמצים ליצור חברה מרוקאית משגשגת, בעלת מערכות חינוך מפותחות ותשתיות, ראיתי בזאת הזדמנות פז לקחת חלק -כיהודי בן לאבא מרוקאי- בתהליך אשר יביא למרוקו חדשה, עשירה יותר, משכילה יותר וסובלנית יותר. בשבילי קריאתו של המלך הייתה בבחינת פניה אישית וכמו אחרים, לאחר מספר ביקורים כתייר בחרתי לעשות תפנית בחיי. מאמצים רבים השקיע מלך מרוקו במהלך העשור האחרון בכל תחומי החיים במגמה להביא למהפך חברתי-כלכלי בארצו. כבעל דוקטורט במשפטים הביא מלך מרוקו מוחמד השישי למספר חקיקות בתחום זכויות האדם בכלל והאישה בפרט. תוכניות פיתוח לשני העשורים הבאים הביאו את מרוקו להחליט על תיירות כיעד אסטרטגי. מטרת הבלוג היא לנסות ליצור שיח חברתי-עסקי בעיקר בנושא מרוקו תוך הפחתת רמת ההתנגדות הפסיכולוגית אצל תיירים ומשקיעים פוטנציאליים עד לרמה אפס. בימים הבאים אתחיל ליצור פוסטים אשר יפרטו את הכתוב לעיל. אתם מוזמנים לכתוב,לשאול ולהתייעץ. ברוכים הבאים/ות MARHABA ו SOYEZ
    LA BIENVENUE

    שאלות ניתן לכתוב ל: noamnir1@gmail.com

    חופש ביטוי או פגיעה במשפחת המלוכה וזילות השואה?

    18 תגובות   יום ראשון, 4/10/09, 23:04


    לפני מספר ימים הודיע משרד הפנים המרוקאי על סגירת היומון "אחבאר אל יום" לשלושה ימים בעקבות פרסום קריקטורה שנשאה אופי פוגעני כלפי חבר המשפחה המלכותית בנוסף לאופי האנטישמי שלה.

    בקריקטורה המדוברת ונראית כאן למטה, יושב הנסיך על עָמָרִייָה(מעין תא ישיבה בו יושבים בנפרד החתן והכלה. התא נישא על כתפיהם של המלווים המלווים באופן שלהבדיל מזכיר נשיאת אלונקה).
    הנסיך מאוייר על רקע צבע אדום (רמז לדגל מרוקו) אלא שבמקום חותם סולימן המחומש מבצבץ מאחורי גבו של הנסיך מגן דוד.

    הקריקטורה עוררה (ובצדק) את זעמם של המשפחה המלכותית שראתה בקריקטורה חציית גבול הטעם הטוב.


    הידיעה פורסמה גם בארץ ובאף אחד מאתרי האקטואליה הישראלים לא הובאו דברי ביקורת בשום צורה. ההסבר לכך הוא פשוט: הקריקטורה לא אנטישמית, לפחות לא בצורות המוכרת לנו.
    הקריקטורה היא יותר ניסיון לפגוע בפרטיות אירוע החתונה ובמקביל פרובוקציה מכוונת במטרה לבדוק את סובלנות הארמון.
    כפי שקיים במקומות אחרים בעולם, בריטניה למשל, בית המלוכה הוא מחוץ לתחום והדבר מקבל משנה תוקף במרוקו בעיקר משום העובדה שהארמון הוא עוגן היציבות של הממלכה וכל ניסיון לפגוע בארמון כמוהו כניסיון לפגוע ביציבות הממלכה.
    חופש ביטוי הוא חשוב וערך דמוקרטי מקודש כמו גם הזכות לפרטיות וההגנה על זכויות הפרט.

    במינשר לעיתונות שפירסמה לשכת העיתונות המלכותית נמסר כי החתן הטרי (בן דודו של המלך) נשא לאישה מוסלמית ממוצא גרמני. הוריה הם גרמנים שהתאסלמו בגיל צעיר ואבי הכלה שימש כנספח צבאי בשגרירות גרמניה במרוקו.
    ייתכן וחמד לו לצון והקריקטוריסט רצה לרמוז על מעורבות הגרמנים בשואה ובכך להביך את משפחת הכלה? כך או אחרת, עורך העיתון התגרה הן במשפחה המלכותית והן בקהילה היהודית במרוקו ובעולם בעצם השימוש הציני בעבר בטרגדיה של העם היהודי בעת מלחמת העולם השנייה.
    השימוש ברמז ישיר או עקיף למעורבות גרמניה בשואה היהודית בהקשר לחתונה המדוברת, היא טיפשות גמורה בעיקר לנוכח העובדה שהיה זה מלך מרוקו מוחמד החמישי ז"ל שסירב למסור את היהודים לנאצים.
    ייתכן וזהו ניסיון כושל ליצור מתיחות בין מרוקו לקהילה היהודית בעולם על רקע הפרסומים בישראל על חידוש החסים הרשמיים בן שתי המדינות? אין תשובה ברורה משום שהקריקטורה נטולה כיתוב והפרשנות בעיני המתבונן.

    עיתונאי בכיר סיפר לי באופן אישי שהקריקטוריסט בעל עבר אנטישמי קודם וכי התפרסמו קריקטורות שלו בעטיין נאלץ לנדוד מעיתון אחד למשנהו.
    כדאי גם לזכור שהעיתון הרשמי של מרוקו
    LE MATIN וא היחיד בעולם התקשורת המוסלמית-ערבית המפרסם מדי יום בעמוד השער את התאריך העברי לצד התאריך ההיז'ארי (המוסלמי) והגריגוריאני.

    מרוקו עושה רבות ותעשה רבות במטרה לעקור מהיסוד כל ביטוי לגזענות בכלל ואנטישמיות בפרט.


    [moulayismail_carica.jpg]



    01:39 7 אוקטובר
    התוספת שתופסת:
    הפוסט במקורו עלה בהקשר למתרחש במרוקו. בעוד אני התרכזתי בהקשר המרוקאי, איריס בתגובותיה גירתה אותי לקרוא מעט יותר על הפרשה במהלכה הוציא שר הפנים הישראלי דאז צווי סגירה לשני העיתונים הקומוניסטים "קול העם" ו"אל איתיחאד" שיצא לאור בשפה הערבית.
    מסיבות אובייקטיביות נמנע ממני לעשות תחקיר כראוי וכתוצאה מכך חטאתי קודם כל לעצמי.
    בעקבות לינקים שקיבלתי מידידתי ל' שכלל אינה חברה בקפה, אני מביא בעידכון הזה את חלקי הפאזל החסרים:


    מתוך מאמר באתר ה"עין השביעית":
    עיתון אל איתיחאד ".... מאז הקמת המדינה נסגר העיתון פעמיים על-פי סעיף 19 לפקודת העיתונות, המאפשר לשר הפנים לסגור עיתון על סמך ידיעות המפורסמות בו ועלולות לסכן את שלום הציבור או לעורר בו בהלה. ב-1952 נסגר העיתון לתקופה של חודש, יחד עם העיתון "קול העם", בשל תקיפת הממשלה על עמדותיה ביחס לממשלת קוריאה. ב-1988 נסגר העיתון לשבוע, בשל מאמרים שפירסם לקראת יום האדמה. בתקופת הסגירה השנייה הוציאוהו עורכיו תחת השם "אל-מהמאז" (המוסף הסאטירי)."
    סוף ציטוט


    מתוך אתר אוניברסיטאות ומכללות.
    על חשיבות פסק הדין של השופט אגרנט שביטל את צו הסגירה שהוציא שר הפנים דאז לעיתונים "קול העם" ו"אל איתיחאד":
    "...הנשיא לשעבר ברק, אורח הכבוד, שהיה בעברו תלמידו של אגרנט, הזכיר לנוכחים (המעטים, יש לציין) באולם, כי רק בן 47 היה אגרנט כשעמד בראש ההרכב ופסק את פסק הדין שהוא "אחד מחמשת החשובים ביותר שנתקבלו במדינת ישראל מאז הווסדה, ואולי אף החשוב שבהם", לדבריו. "הוא נתן בכך ביטוי לכשרון העצום, לעומק, לידע ולמחקר שלו. זהו הישג גדול לבית המשפט דאז", אמר ברק. 
    ברק הוסיף, כי פ"ד ’קול העם’ מהווה תקדים היסטורי, בכך שהוא הראשון לתת ביטוי לשלושה יסודות מרכזיים בעקרונות החוקתיים של מדינת ישראל. "נקבעה בו ההגנה על חופש הביטוי של האזרח; נקבעה בו המתודה שלנו באשר לדרך בה אנו עוסקים בפתרונות מסוג ’קול העם’, בשיקולים של הפרט מול הכלל. הוא מהווה אבן יסוד בחשיבה החוקתית שלנו: כשיש עימות בין שני ערכים מתנגשים, אתה עוסק בפשרות ובוויתורים ערכיים, זהו עיקר השיפוט הערכי. שלישית, זהו הבסיס לפרשנות התכליתית: את המשפט של העם יש ללמוד באספקלריה של מערכת החיים שלו", אמר ברק. 
    עוד הוסיף נשיא ביה"מ, כי את שני חוקי היסוד החשובים אשר חוקקו בשנות ה-90’ וקבעו, לראשונה באופן חוקתי, את מעמדו של הפרט מול החברה, יש לראות כהמשך טבעי לרוח הדברים של פ"ד ’קול העם’, אשר היה הראשון להעניק בסיס נורמטיבי לתפישה כי חופש הביטוי הוא עניין חוקתי בדמוקרטיה. "כולנו צריכים לזכור ולהזכיר את פ"ד ’קול העם’ של אגרנט, שהפך אכן להיות קולו של העם", סיכם ברק.
    "

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/10/09 18:55:


      נועם - מרתק ומעניין, כרגיל.

      תודהנשיקה

        7/10/09 03:51:

      צטט: irisoded 2009-10-06 00:43:47


      לא יודעת מה מצאת בלינק, אבל בוודאי שאקט סגירת העיתון או הסמכות שהיתה אז בידי שר הפנים להורות על סגירת העיתון - הם לא הדבר החשוב המחבר בין שני הסיפורים. גם כאן היתה ביקורת על הממשלה - בן גוריון הבטיח לאמריקאים 200 אלף חיילים אם יצא למלחמה נגד ברית המועצות. "קול העם" ואל איתיחאד" שהיו עיתונים קומוניסטיים, בעברית ובערבית, ביקרו את ההצהרה הזו, באומרם שבן גוריון או שר החוץ אבא אבן (לא זוכרת) "מספסרים בדם בנינו". שלילת חופש הביטוי, בעיקרה, היתה בשל הביקורת. זה הדבר החשוב. ועכשיו לישראל הגזענית: שר הפנים הורה על סגירת "קול העם" ל-3 ימים ןאת בעיתון הערבי הורה לסגור ל-10 ימים. נו, למה?

       

      אז כהמשך לעידכון הפוסט אני מעדכן את תגובתי לך:

      בחיבור ביקורתי שכתב עו"ד צחי הנגבי ופורסם באתר "הארץ", ביצע עו"ד הנגבי ניתוח לקובץ המאמרים "שקט מדברים" שבחנו את התייחסות בית המשפט העליון בפסיקותיו למושג "חופש הביטוי":

      קובץ המאמרים והעדויות "שקט, מדברים!", שערך המשפטן וחוקר התקשורת המקוונת ד"ר מיכאל בירנהק, מעז להטיל ספק גדול בתוקפה של ההכרזה זחוחת הדעת הזאת. ראשית לכל, כמה מהמשתתפים בקובץ קוראים תיגר על יומרת השופט ברק ועמיתיו להיחשב לממשיכי מורשתם האמיצה של השופט אגרנט ושותפיו לפסיקת "קול העם". הללו גוננו כאמור על חופש הביטוי של הבטאונים הקומוניסטיים למרות שייצגו מפלגה שנואה, שרוב חבריה ערבים וכל חבריה אנטי-ציונים. ואילו כיום, כפי שמציינים במאמרם המשפטן פרופ' עלי זלצברגר וההיסטוריונית ד"ר פניה עוז-זלצברגר, "בית המשפט העליון מעניק חופש ביטוי בדרגות שונות לקבוצות אוכלוסייה שונות", ו"חופש הביטוי מקבל גוון אחר כאשר המבקשים אותו אינם מקרב הרוב היהודי, אלא משתייכים למיעוט הערבי בישראל או בשטחים הכבושים". 

      בני הזוג זלצברגר מצביעים ומתריעים על "הרקורד הבעייתי של בית המשפט העליון כמוסד בכל הנוגע ליישום שוויוני של עקרון חופש הביטוי לערבים וליהודים". גרוע מכך: הם מראים שבעוד שבית המשפט העליון בהנהגת השופט ברק לא הגן בנחישות על חופש הביטוי של ערבים, הוא המשיך להשתמש ברטוריקה של חופש הביטוי כדי לגונן על מסיתים יהודים לאומניים וגזעניים. לדבריהם, "גזענות יהודית מימין נתפסת כנתעבת אך נכללת בסוכך ההגנה על חופש הביטוי; לאומנות פלסטינית לא". והמאמר גם איננו נרתע מלהוקיע את הקשר האפשרי בין הסלחנות השיפוטית של ברק ועמיתיו כלפי הסתה לאומנית של יהודים (בניגוד לזו של פלסטינים) לבין רצח ראש הממשלה יצחק רבין. 

      לא רק מחויבותו של בית המשפט העליון להגנה שוויונית על חופש הביטוי של כל המגזרים בחברה נשחקה מאז פסיקת "קול העם", אלא גם מחויבותם של כלי התקשורת. כפי שניתן ללמוד ממאמרה המרתק של ההיסטוריונית ד"ר אורית רוזין, כאשר סגרה ממשלת בן-גוריון בשנת 1953 את "קול העם" ו"אל-איתיחאד" האנטי-ציוניים, התקוממה על כך העיתונות הציונית כולה, לרבות עיתוני הימין. 


      שוב תודה לל' שדאגה להביא לידיעתי
        6/10/09 20:07:

      צטט: irisoded 2009-10-06 11:15:04

      כמה עולה מטוס למרוקו?

      כי אתה עושה לי חשק לבוא ולהרביץ בך קצת תורה.

       

       

      http://www.easyjet.com/ :-)

        6/10/09 11:15:

      צטט: ליברל ערכי 2009-10-06 03:07:48

       

      בואי נעשה כלל ביננו: אין כללים כל עוד המידע מהימן ואמיתי ללא קשר למקור שלו, בסדר המורה? :-)

      אני מודע לתדמית של ויקיפדיה ולמען הגילוי הנאות: אין לי שום קשר אליהם. יחד עם זאת, לא מזמן קראתי איפשהו על הדירוג שהם עברו ודווקא קיבלו ציון גבוה יחסית לתדמית הנמוכה שלהם (תיכף תגידי שזה קשור לרמה הנמוכה של המדרגים :-) )
      חוצמזה, לפני ויקיפדיה הבאתי לינק ממקור אחר והדברים משתקפים היטב גם בויקיפדיה :-)



      במקרה של מרוקו, יש לה חוקה המבוססת על החוקה הצרפתית וכפי שאמר לפני 3 שנים מלך ירדן לכתב CNN:
      דמוקרטיה היא מושג שמשתנה מגאוגרפיה אחת לאחרת.
      ואילו אני מוסיף: "..ומתרבות אחת לאחרת. מכך נגזרת המהירות של הרפורמות המתבצעות כולל בתקשורת"

      הבקורת במרוקו נבעה לדעתי מסיבות אחרות ולא ממש מהרצון לתרגל חופש ביטוי. הגם שיש לשלטון במרוקו מרחק לגמוע, הקצב לטעמי טוב וכתושב במרוקו אני מרוצה מאוד ממה שאני רואה. פרובוקציות בשם חופש הביטוי הן ניסיון של גורמים מסויימים בעלי אינטרסים אחרים מזכות הציבור לדעת ועל כך אכתוב בפוסט אחר.

       

      כמה עולה מטוס למרוקו?

      כי אתה עושה לי חשק לבוא ולהרביץ בך קצת תורה.

       

        6/10/09 03:07:

      צטט: irisoded 2009-10-06 01:12:24


      בוא נעשה כלל בינינו:

      אתה לא מקצר דרכים ופונה למידע העלוב שיש בויקיפדיה, כאשר אתה ואני משוחחים.

      הנסיבות בוודאי שונות, זה לא אותו מקרה, גם התוצאות שונות, כי כאן נולד, בסופו של דבר

      הבסיס המשפטי (בהעדר חוקה למדינת ישראל, בסיס משפטי הוא קריטי) לחופש הביטוי.

      כל זה בא לבסס את מה שאמרתי מלכתחילה, שלפעמים ביקורת יכולה לקדם את השלטון ולהוות עבורו דרך לעתיד לבוא.

      לגבי "שלום הציבור" -  אני קצת עיפה, רק אציין שעוד לפני שני עיתונים אלה התפרסמה ידיעה לאקונית בעניין ב"הארץ", אבל

      מאחר ולא היתה ביקורתית, היא לא העלתה זעמו של איש.

       

       

      בואי נעשה כלל ביננו: אין כללים כל עוד המידע מהימן ואמיתי ללא קשר למקור שלו, בסדר המורה? :-)

      אני מודע לתדמית של ויקיפדיה ולמען הגילוי הנאות: אין לי שום קשר אליהם. יחד עם זאת, לא מזמן קראתי איפשהו על הדירוג שהם עברו ודווקא קיבלו ציון גבוה יחסית לתדמית הנמוכה שלהם (תיכף תגידי שזה קשור לרמה הנמוכה של המדרגים :-) )
      חוצמזה, לפני ויקיפדיה הבאתי לינק ממקור אחר והדברים משתקפים היטב גם בויקיפדיה :-)



      במקרה של מרוקו, יש לה חוקה המבוססת על החוקה הצרפתית וכפי שאמר לפני 3 שנים מלך ירדן לכתב CNN:
      דמוקרטיה היא מושג שמשתנה מגאוגרפיה אחת לאחרת.
      ואילו אני מוסיף: "..ומתרבות אחת לאחרת. מכך נגזרת המהירות של הרפורמות המתבצעות כולל בתקשורת"

      הבקורת במרוקו נבעה לדעתי מסיבות אחרות ולא ממש מהרצון לתרגל חופש ביטוי. הגם שיש לשלטון במרוקו מרחק לגמוע, הקצב לטעמי טוב וכתושב במרוקו אני מרוצה מאוד ממה שאני רואה. פרובוקציות בשם חופש הביטוי הן ניסיון של גורמים מסויימים בעלי אינטרסים אחרים מזכות הציבור לדעת ועל כך אכתוב בפוסט אחר.

        6/10/09 01:12:


      בוא נעשה כלל בינינו:

      אתה לא מקצר דרכים ופונה למידע העלוב שיש בויקיפדיה, כאשר אתה ואני משוחחים.

      הנסיבות בוודאי שונות, זה לא אותו מקרה, גם התוצאות שונות, כי כאן נולד, בסופו של דבר

      הבסיס המשפטי (בהעדר חוקה למדינת ישראל, בסיס משפטי הוא קריטי) לחופש הביטוי.

      כל זה בא לבסס את מה שאמרתי מלכתחילה, שלפעמים ביקורת יכולה לקדם את השלטון ולהוות עבורו דרך לעתיד לבוא.

      לגבי "שלום הציבור" -  אני קצת עיפה, רק אציין שעוד לפני שני עיתונים אלה התפרסמה ידיעה לאקונית בעניין ב"הארץ", אבל

      מאחר ולא היתה ביקורתית, היא לא העלתה זעמו של איש.

       

       

       

        6/10/09 01:06:

      צטט: irisoded 2009-10-06 00:43:47


      לא יודעת מה מצאת בלינק, אבל בוודאי שאקט סגירת העיתון או הסמכות שהיתה אז בידי שר הפנים להורות על סגירת העיתון - הם לא הדבר החשוב המחבר בין שני הסיפורים. גם כאן היתה ביקורת על הממשלה - בן גוריון הבטיח לאמריקאים 200 אלף חיילים אם יצא למלחמה נגד ברית המועצות. "קול העם" ואל איתיחאד" שהיו עיתונים קומוניסטיים, בעברית ובערבית, ביקרו את ההצהרה הזו, באומרם שבן גוריון או שר החוץ אבא אבן (לא זוכרת) "מספסרים בדם בנינו". שלילת חופש הביטוי, בעיקרה, היתה בשל הביקורת. זה הדבר החשוב. ועכשיו לישראל הגזענית: שר הפנים הורה על סגירת "קול העם" ל-3 ימים ןאת בעיתון הערבי הורה לסגור ל-10 ימים. נו, למה?

       

      מתוך ויקיפדיה:

       

      קול העם היה עיתון יומי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית - מק"י. העיתון יצא לאור בין השנים 1937 עד 1975.
      העיתון התפרסם בעיקר בזכות בג"ץ קול העם שהגיש יחד עם העיתון אל-איתיחאד בשנת 1953 כנגד שר הפנים ישראל רוקח. צו סגירה זה הוצא לאחר שהעיתון מחה על כוונתה של הממשלה, כפי שפורסם באותם ימים בעיתון הארץ, לשלוח מאות אלפי חיילים מישראל לעזרתה של ארצות הברית במלחמה כנגד קוריאה הקומוניסטית. עיתון קול העם מחה על כוונותיה של הממשלה במילים בוטות, ובין השאר נכתב כי: "נגביר את מאבקנו נגד המדיניות האנטי-לאומית של ממשלת בן-גוריון המספסרת בדם הנוער הישראלי". בתגובה סגר שר הפנים את העיתון למשך חמישה עשר ימים בטענה שהתפרסם בו דבר העלול לסכן את שלום הציבור. מערכת העיתון עתרה לבג"ץ, ההרכב בראשותו של השופט אגרנט, קיבל את טענותיו של עיתון קול העם ופסק כי אין להגביל את חופש הביטוי של העיתון מאחר שאין ודאות קרובה שמימוש חופש הביטוי במקרה זה יביא לסיכון שלום הציבור.

      בפסק הדין קבע השופט אגרנט מספר עקרונות משפטיים שמלווים את המשפט החוקתי עד היום. העיקרי שבהם הוא שלחופש הביטוי מעמד של זכות חוקתית.

      כמו כן בפסק דין זה נקבע "מבחן הוודאות הקרובה" האומר כי חופש הביטוי יסוג לאחור רק אם באופן קרוב לוודאי הביטוי יפגע בשלום הציבור. מבחן זה הפך להיות מבחן מכריע במשפט הישראלי המציג את הגישה הליברלית ביותר המגנה על חופש הביטוי. מכאן שפסק הדין תרם באופן משמעותי להרחבתו של חופש הביטוי בישראל.

      בשנת 1965 עם הפיצול במק"י בין הרוב שנקט גישה ביקורתית כלפי ברית המועצות לבין המיעוט ששמר אמונים לברית המועצות והקים את רק"ח נשאר קול העם תחת שליטתה של מק"י בעוד שחברי רק"ח הקימו עיתון מתחרה בשם זו הדרך.


       

      בג"ץ קול העם הוא כינוי לפסק דין משנת 1953 (השם המלא: "בג"ץ 73/53, חברת קול העם נ. שר הפנים פ"ד ז (2), 871") של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בו פסק השופט שמעון אגרנט. פסק דין זה מהווה בסיס למשפט החוקתי הישראלי, פסק דין ראשון שבו נבחנו בישראל גבולותיו של חופש הביטוי כשהוא מתנגש עם ביטחון המדינה ושלום הציבור.

      רקע

      בשנת 1953 פרסם עיתון "הארץ" ידיעה לפיה מדינת ישראל עומדת להעמיד 200 אלף חיילים לרשותה של ארצות הברית להילחם במלחמת קוריאה. הידיעה הייתה משוללת יסוד, והממשלה הכחישה אותה, ואולם בינתיים שימשה הידיעה בסיס למאמר ביקורת חריף בעיתון "קול העם", שהיה ביטאונה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית ובעיתון אל-איתיחאד. במאמר נכתב, בין היתר, שהממשלה מחרחרת מלחמה "ומספסרת בדם הנוער הישראלי". שר הפנים, ישראל רוקח, החליט לסגור את העיתון ל-15 ימים, וזאת מתוך שימוש בסמכותו לפי פקודת העיתונות "להפסיק את פעולתו של עיתון אם התפרסם בו דבר העלול לסכן את שלום הציבור". העיתון עתר לבג"ץ בטענה שנפגע חופש הביטוי.

      [עריכה]
      פסק הדין

      השופט שמעון אגרנט קיבל את עתירת העיתון בהתבססו על מגילת העצמאות, ובפסק הדין ארוך ומנומק ביסס את חופש הביטוי כזכות עילאית במשפט החוקתי בישראל, וקבע בזאת לממשיכי דרכו מאז ועד עתה את הדרך שבה ניתן להגן על זכויות האזרח וחופש הביטוי, כאשר הם מתנגשים עם אינטרסים אחרים, נוגדים. בפסק הדין נקבע "מבחן הוודאות הקרובה", לפיו כאשר חופש הביטוי מתנגש עם אינטרס מוגן אחר, ייסוג חופש הביטוי רק כאשר תתקיים ודאות קרובה לפגיעה ממשית ורצינית באינטרס האחר.




      גם במאמרים אחרים אין איזכור לצו סגירה לעיתון "אל איתיחאד (מבלי לפסול את האפשרות לקיומו של צו כזה).
      כמו שמובא לעיל, הרקע לסגירה בטענה לחששש לפגיעה בשלום הציבור (טענה שכאמור נדחתה).

      הגזענות קיימת בישראל ולא רק כנגד ערבים אלא מופנית כלפי מגדרים בתוך האוכלוסייה היהודית עצמה.

      עדיין הנסיבות לדעתי והרקע שונים מהמקרה הנידון בפוסט.

       

       

        6/10/09 00:43:

      לא יודעת מה מצאת בלינק, אבל בוודאי שאקט סגירת העיתון או הסמכות שהיתה אז בידי שר הפנים להורות על סגירת העיתון - הם לא הדבר החשוב המחבר בין שני הסיפורים. גם כאן היתה ביקורת על הממשלה - בן גוריון הבטיח לאמריקאים 200 אלף חיילים אם יצא למלחמה נגד ברית המועצות. "קול העם" ואל איתיחאד" שהיו עיתונים קומוניסטיים, בעברית ובערבית, ביקרו את ההצהרה הזו, באומרם שבן גוריון או שר החוץ אבא אבן (לא זוכרת) "מספסרים בדם בנינו". שלילת חופש הביטוי, בעיקרה, היתה בשל הביקורת. זה הדבר החשוב. ועכשיו לישראל הגזענית: שר הפנים הורה על סגירת "קול העם" ל-3 ימים ןאת בעיתון הערבי הורה לסגור ל-10 ימים. נו, למה?
        6/10/09 00:31:

      צטט: irisoded 2009-10-05 14:23:08


      הפתיח הזה שלך: "לפני מספר ימים הודיע משרד הפנים המרוקאי על סגירת היומון "אחבאר אל יום" לשלושה ימים בעקבות פרסום קריקטורה שנשאה אופי פוגעני כלפי חבר המשפחה המלכותית בנוסף לאופי האנטישמי שלה."

      נזכרתי פתאום ב"פרשת קול העם" - מכיר את הסיבות ששר הפנים של ישראל ב-53 דרש לסגור את "קול העם" ואת עיתון "אל תיאחאד"? ואת פסק הדין החשוב, שהוא למעשה הבסיס המשפטי שלנו לחופש הביטוי, שנכתב אז ע"י אגרנט?


      טוב, אז מצאתי את הפרשה המדוברת (http://www.itonut.co.il/kol03.html). יחד עם זאת, המדובר במקרה שונה במהות אבל דומה בפעולה (צו סגירה מטעם שר הפנים)...

        5/10/09 22:11:

      צטט: irisoded 2009-10-05 13:56:16


      יש להניח שאתה צודק, שערך "חופש הביטוי" צריך להמדד ולהבחן לגופם של הערכים החברתיים במדינה X,

      בוודאי ברור לי שמרוקו נמצאת בתהליכים חיוביים ודינאמיים ואני יכולה להבין מדוע יש לך עניין שאלה ישמרו.

      ועדיין - בדיקת הגבולות וחצייתם לעיתים מועילה ולא מזיקה, היא מסמנת לבעל השלטון את הדרך אליה הוא יוכל לשאוף.

      נדמה לי שאתה יכול לייחס יותר חוסן וחוזק לבית המלוכה (אפשר לכנות זאת כך?) ממה שנדמה.

      בית המלוכה הבריטי ספג וסופג ביקורת, אין מה להשוות, המלוכנות כ"כ מושרשת שם ומאידך נצרכת, שאין חשש

      להכחדתה, קל וחומר, אני מניחה, במרוקו.


      אין שום חשש להכחדת מוסד המלוכה במרוקו, לפחות לא במילניום הנוכחי :-)
      יחד עם זאת, חשוב להבין את הכוחות הפועלים והאינטרסים המנוגדים של בעלי עניין על מנת להבין את הצורך בשמירה הרמטית על הארמון. יפה כתבת (ונכון גם) במשפט שהדגשתי בצהוב...בדיוק כך!

      צטט: irisoded 2009-10-05 14:23:08


      הפתיח הזה שלך: "לפני מספר ימים הודיע משרד הפנים המרוקאי על סגירת היומון "אחבאר אל יום" לשלושה ימים בעקבות פרסום קריקטורה שנשאה אופי פוגעני כלפי חבר המשפחה המלכותית בנוסף לאופי האנטישמי שלה."

      נזכרתי פתאום ב"פרשת קול העם" - מכיר את הסיבות ששר הפנים של ישראל ב-53 דרש לסגור את "קול העם" ואת עיתון "אל תיאחאד"? ואת פסק הדין החשוב, שהוא למעשה הבסיס המשפטי שלנו לחופש הביטוי, שנכתב אז ע"י אגרנט?


      אני אשמח לקבל ממך לינק למקורות קריאה אם יש לך בנמצא. אם לא, אלך לנבור בגוגל, נראה לי רלוונטי מאוד ומעניין אותי לקרוא עוד בנושא....

      תודה איריס

        5/10/09 14:23:


      הפתיח הזה שלך: "לפני מספר ימים הודיע משרד הפנים המרוקאי על סגירת היומון "אחבאר אל יום" לשלושה ימים בעקבות פרסום קריקטורה שנשאה אופי פוגעני כלפי חבר המשפחה המלכותית בנוסף לאופי האנטישמי שלה."

      נזכרתי פתאום ב"פרשת קול העם" - מכיר את הסיבות ששר הפנים של ישראל ב-53 דרש לסגור את "קול העם" ואת עיתון "אל תיאחאד"? ואת פסק הדין החשוב, שהוא למעשה הבסיס המשפטי שלנו לחופש הביטוי, שנכתב אז ע"י אגרנט?

        5/10/09 13:56:


      יש להניח שאתה צודק, שערך "חופש הביטוי" צריך להמדד ולהבחן לגופם של הערכים החברתיים במדינה X,

      בוודאי ברור לי שמרוקו נמצאת בתהליכים חיוביים ודינאמיים ואני יכולה להבין מדוע יש לך עניין שאלה ישמרו.

      ועדיין - בדיקת הגבולות וחצייתם לעיתים מועילה ולא מזיקה, היא מסמנת לבעל השלטון את הדרך אליה הוא יוכל לשאוף.

      נדמה לי שאתה יכול לייחס יותר חוסן וחוזק לבית המלוכה (אפשר לכנות זאת כך?) ממה שנדמה.

      בית המלוכה הבריטי ספג וסופג ביקורת, אין מה להשוות, המלוכנות כ"כ מושרשת שם ומאידך נצרכת, שאין חשש

      להכחדתה, קל וחומר, אני מניחה, במרוקו.

       

       

        5/10/09 13:45:

      צטט: irisoded 2009-10-05 00:06:00


      טוב, הצלחת לערער אותי לגמרי, האינסטינקט הראשון הוא כמובן לתמוך בערך חופש הביטוי, למרות שברור שיש ערכים נוספים אותם יש לכבד: כבוד האדם, פרטיותו וכו'. בכל זאת, מדובר בקירקטורה, ומי שזעם זה המבוקר, לכאורה, הממלכתי. לא יודעת, יש לי הרגשה שאני צריכה לעשות שעורי בית ולהבין את הקריקטורה בקונטקס שלה, אולי זה העניין.

       

      יש עקומה גרפית ברורה בין התפתחות הדמוקרטיה במדינה ועלייה בהרס חברתי מאידך. ההרס כולל התפרקות התא המשפחתי, נחשלות אינטלקטואלית, פשע ועוד.

      המוסד הנקרא "בית מלוכה" צריך להיות "מחוץ לתחום" משום שהוא זה המשמש כגורם ליציבות המדינה. גם כיום, במדינה דמוקרטית מאוד כבריטניה קיים קוד מוסכם לפיו המשפחה המלכותית מחוץ לתחום. כל חשיפה תקשורתית של חבר מהמשפחה המלכותית מתבצע תוך תיאום ובהסכמה של המלכה אליזבת.

      הקריקטורה היא ניסיון של עיתון לבדוק את הגבולות של ה"מותר". מרוקו עברה ועודנה עוברת שינויים חברתיים רבים ורפורמות במטרה להוביל את מרוקו אל תוך העולם הנאור. מדינה היא אינה חברה מסחרית ושינויים צריכים לקרות בקצב מסויים. עד היום הוכיח המלך שהוא מסוגל ליצור רפורמות ויש מי שמנסים לנצל זאת לרעה כמו בקריקטורה המדוברת.

      כפי שכתבתי בפוסט, הפרשנות היא בעיני המתבונן וזו ה"דלת" בא עבר הקריקטוריסט בידיעה שיהיו מי שלא יאהבו (בלשון המעטה) את הקריקטורה.

      תודה שקפצת להגיב, נוכחותך נעימה לי :-)

        5/10/09 13:37:

      צטט: tamarb2 2009-10-04 23:39:24


      ערב טוב נועם

      קראתי את הכתבה והסקופ בזווית ישראלית הוא באמת מעניין, לא בגלל שאתה כתבת אותו וכתבותיך מעניינות כתמיד, אלא דווקא לקוראים הישראלים שלא כולם מכירים את מרוקו בהקשר של מארג יחסים יהודים ערבים מקומיים במרוקו בעבר ובהווה,  ויש להם דימוי מוטעה, כי הנטייה הטבעית היא  להשוות למה שקורא באזורינו בסיכסוך המתמשך, (יהודי פלשתינאי)

       

      התוצאה לפיה נסגרו משרדי המערכת למספר ימים אכן מעידה על התייחסותו של בית המלוכה לגזענות מכל סוג שהוא וזה מה שחשוב.

       

      ובאמת לא מפתיע שהקרקטוריסט הוא בעל רקע אנטישמי בעברו, כי ל"יצירתיות" כזו צריך שתהיה גם השראה וכנראה האנטישמיות זו השראתו במקרה זה.

       

      ההתנהלות והמדיניות של בית המלוכה מעוררת כבוד בכל קנה מידה, ומכאן שישראלים המבקרים במרוקו באמת יכולים להרגיש בטוחים ורגועים.

       

      חג שמח ומועדים לשמחה תמר

      ח

       

      כל מילה נוספת מיותרת :-)
      תודה תמר וחזרי לבקר כשאת בארץ (להתראות בקרוב :-) )

        5/10/09 13:36:

      צטט: מתופפי המדבר - דודי 2009-10-04 23:21:35

      כל הכבוד למשפחת המלוכה

      ואני חולם על מלך לישראל, כבר הרבה שנים.

       

      דודי, אתה לא לבד :-) יש מי שחושבים שכדאי שיהיה מלך לישראל. בעוד שממשלות מתחלפות בהתאם לנסיבות, מלך נותר על כסאו וכך תורם ליציבות המדינה. באורח פלא ומוזר, ככל שמדינה הפכה ליותר דמוקרטית החברה הפכה ליותר נחשלת (עובדתית).

      למלך יש את היכולת להביא יציבות ומכך בטחון וכלכלה מפותחת (ועל כך עוד בפוסט אחר).

      טוב לראותך כאן ותודה על התגובות. אגב, מתי נארגן איזו הופעה עם אמנים מקומיים בסהרה? :-)

        5/10/09 00:06:

      טוב, הצלחת לערער אותי לגמרי, האינסטינקט הראשון הוא כמובן לתמוך בערך חופש הביטוי, למרות שברור שיש ערכים נוספים אותם יש לכבד: כבוד האדם, פרטיותו וכו'. בכל זאת, מדובר בקירקטורה, ומי שזעם זה המבוקר, לכאורה, הממלכתי. לא יודעת, יש לי הרגשה שאני צריכה לעשות שעורי בית ולהבין את הקריקטורה בקונטקס שלה, אולי זה העניין.
        4/10/09 23:39:


      ערב טוב נועם

      קראתי את הכתבה והסקופ בזווית ישראלית הוא באמת מעניין, לא בגלל שאתה כתבת אותו וכתבותיך מעניינות כתמיד, אלא דווקא לקוראים הישראלים שלא כולם מכירים את מרוקו בהקשר של מארג יחסים יהודים ערבים מקומיים במרוקו בעבר ובהווה,  ויש להם דימוי מוטעה, כי הנטייה הטבעית היא  להשוות למה שקורא באזורינו בסיכסוך המתמשך, (יהודי פלשתינאי)

       

      התוצאה לפיה נסגרו משרדי המערכת למספר ימים אכן מעידה על התייחסותו של בית המלוכה לגזענות מכל סוג שהוא וזה מה שחשוב.

       

      ובאמת לא מפתיע שהקרקטוריסט הוא בעל רקע אנטישמי בעברו, כי ל"יצירתיות" כזו צריך שתהיה גם השראה וכנראה האנטישמיות זו השראתו במקרה זה.

       

      ההתנהלות והמדיניות של בית המלוכה מעוררת כבוד בכל קנה מידה, ומכאן שישראלים המבקרים במרוקו באמת יכולים להרגיש בטוחים ורגועים.

       

      חג שמח ומועדים לשמחה תמר

      ח

      כל הכבוד למשפחת המלוכה

      ואני חולם על מלך לישראל, כבר הרבה שנים.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליברל ערכי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין