כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עין ירוקה מחייכת

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    הירח ואני

    12 תגובות   יום שני, 5/10/09, 03:51

    רק אני והוא נותרנו כעת, בשעת אמצע לילה שכזו...

    אפילו התנים נשתתקו ויצורי הלילה כבר הלכו לישון.

    אבל ירח מסתורי שכזה יהפוך כל אדם בר דעת לסהרורי...

    לפני מספר שבועות כתבתי כאן על געגועי אל החתול השחור שליווה אותי במבטו החם, עד שיום אחד נעלם כלא היה.

    כתבתי גם על תחושת הבדידות המעיקה...

    הגעגועים אל החתול נותרו, אך הבדידות כמו נעלמה.

    אנשים חדשים הגיעו אל מפתן לבי. גם חדשים-ישנים.

    חלקם צמאי תשוקה, רעבים למגע מענג של אצבעות חודרות ולשון פתלתלה...

    וחלקם צמאים לשיחה, רעבים למבט, לקירבה.

    כמו מחזורי הירח, כך הקרירות נעלמת והחברות האמיצה שבה ועולה.

    וכמו זריחת הירח ושקיעתו, כך גם הצער והאהבה...

    זורחים ושוקעים, זה לאחר זה, זה בצד זאת, זאת בתוך זה.  

    ומהירח המלא נוכל ללמוד שמה שהתרוקן תמיד לבסוף יתמלא...

    ואורו הבוהק ילמדנו שלא חייבים להיות שמש כדי להאיר את העולם.

    אפשר פשוט לשקף אותה מתוכנו, גם כשאתה רחוק וקטן... 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/11/09 19:32:

      צטט: כנפיים 2009-11-03 17:33:55


      הו,תודאיידהו :)

      על השיתוף, קודם כול.

      על החתול, עם הארבע ועם שתי הרגליים..

      "ומהירח המלא נוכל ללמוד שמה שהתרוקן תמיד לבסוף יתמלא... "

      נכון. גם.

      וגם, להזכיר שהכול אכן בעיני המתבונן...

      יען כי, הירח - תמיד מלא.

      רק אנחנו, במוגבלותינו, בצורך לכנות בשמות,

      לחלק את הזמן ליחידות ופעמות,

      חושבים שהוא מלא רק באמצע החודש...

      סליחה. באמצע החודש העברי.

      :)

      עוורים וסומים אנחנו, לפעמים.

       

       

      זה כל כך נכון מה שכתבת, על הירח המלא...

       

      הירח הרי תמיד נשאר מלא...

       

      תודה!

      חיוך

        3/11/09 17:33:


      הו,תודאיידהו :)

      על השיתוף, קודם כול.

      על החתול, עם הארבע ועם שתי הרגליים..

      "ומהירח המלא נוכל ללמוד שמה שהתרוקן תמיד לבסוף יתמלא... "

      נכון. גם.

      וגם, להזכיר שהכול אכן בעיני המתבונן...

      יען כי, הירח - תמיד מלא.

      רק אנחנו, במוגבלותינו, בצורך לכנות בשמות,

      לחלק את הזמן ליחידות ופעמות,

      חושבים שהוא מלא רק באמצע החודש...

      סליחה. באמצע החודש העברי.

      :)

      עוורים וסומים אנחנו, לפעמים.

        30/10/09 11:07:

      צטט: la boheme 2009-10-29 21:59:35


      מעניין להתקל בפוסט הזה דווקא השבוע, כי בהרכב שלי אילתרתי השבוע שיר שהתכוונתי לכתוב אותו באופן מסודר יותר בהמשך על הירח והבדידות ושרק הירח יוכל לספק לי את התשובות שאני מחפשת, זה היה באנגלית (איכשהו הכל נשמע לי יותר טוב באנגלית...) ואז הפוסט המקסים הזה...:)

       

       איזה יופי...

       

      הירח כבר הספיק ללות אותי בכל מיני סיפורים ורשומות-  למשל בסיפור שכתבתי לפני הרבה שנים- מגדל הקריסטל שמו, על ילדה בשם מאי ששרה ומספרת לירח המלא שלה, וגם לחתולי הרחוב שהולכים אחריה וציפורי הגגות שמתעופפים סביבה. היאעורכת מעין מסע פרידה מן הירח ובכלל...

      הסיפור הזה (שגם היה לו המשך) ליווה אותי במשך זמן רב ובבמה חדשה היו גם כאלו שמאוד נקשרו אל הדמות הזו שבסיפור. 

      הרחבתי קצת על הסיפור הזה ברשומות שלי כאן על לאונרד כהן, אך יתכן ואביא לכאן את הסיפור במלואו בהמשך...

       

      מה שכן, אחד הפוסטים הראשונים שלי כאן בקפה היה גם כן על הירח, בתוספת צילומים מיוחדים שלו שהצלחתי לצלם.

       

      מוזמנת להציץ-

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=931325
        29/10/09 21:59:

      מעניין להתקל בפוסט הזה דווקא השבוע, כי בהרכב שלי אילתרתי השבוע שיר שהתכוונתי לכתוב אותו באופן מסודר יותר בהמשך על הירח והבדידות ושרק הירח יוכל לספק לי את התשובות שאני מחפשת, זה היה באנגלית (איכשהו הכל נשמע לי יותר טוב באנגלית...) ואז הפוסט המקסים הזה...:)
        7/10/09 07:50:

      צטט: ד"ר ביט 2009-10-06 20:28:29

      באותו ליל ירח מלא, ריקדתי ברחובות הנטושים כשפרוותי סומרת , וזנבי מזדקף לו אל עבר חושניות אינסופית. 

      ואתה, בכל אופן החלטת לכתוב על חתול שחור זניח ודביל, כשאני הייתי שם?  

       

       

      באמת, היית שם?

       

      ואני הפסדתי ליל תאווה חסר מעצורים עם ארנב מטורלל במשקפיים??

       

      באסה...

       

      לא נורא, בירח המלא הבא...

      קריצה

        6/10/09 20:28:

      באותו ליל ירח מלא, ריקדתי ברחובות הנטושים כשפרוותי סומרת , וזנבי מזדקף לו אל עבר חושניות אינסופית. 

      ואתה, בכל אופן החלטת לכתוב על חתול שחור זניח ודביל, כשאני הייתי שם?  

        5/10/09 14:14:

      צטט: mitzi _g 2009-10-05 13:54:00


      *

       

       

      תודה על הכוכב לירח...

       

      חיוך

        5/10/09 13:54:

      *
        5/10/09 11:30:

      צטט: אני זו היא 6 2009-10-05 10:04:10


      לו רק יכול היה הירח לספר

      את כל אשר ראו עניו

      היה לבטח מאוד מעניין:)

       

       נכון...

       

      חיוך

        5/10/09 11:29:

      צטט: ניפי 2009-10-05 09:53:32


      פוסט מנחם :)

       

      וזה מזכיר לי שורה מתוך השיר "אורייתה" של אביתר בנאי

      "עד שנפגשנו אני ואת

      הייתי צריך את הכאב

      כדי לרגע להתקרב

      היום אני אתך ואני יודע

      כמה עומק יש בנחמה"

       

       

       תודה על השורה...

       

      שמח שהמילים הצליחו לנחם   חיוך

        5/10/09 10:04:


      לו רק יכול היה הירח לספר

      את כל אשר ראו עניו

      היה לבטח מאוד מעניין:)

        5/10/09 09:53:


      פוסט מנחם :)

       

      וזה מזכיר לי שורה מתוך השיר "אורייתה" של אביתר בנאי

      "עד שנפגשנו אני ואת

      הייתי צריך את הכאב

      כדי לרגע להתקרב

      היום אני אתך ואני יודע

      כמה עומק יש בנחמה"