(שוב זכויות יוצרים).

הקוסם הציע דרך סו-קולד יצירתית (לינק ליצירה במקום אחר, כאילו שמישהו בודק את זכויות היוצרים שם לעומק, נו) לעקיפת הסו-קולד השתלטות על זכויות היוצרים של הכותבים כאן. נראה שהייתי צריכה פשוט לטרקבק את זה. נראה שעוד לא מאוחר.

...

בימי הלימודים שלי, כשעוד הייתי צעירה ומתלהבת (כולנו), ורצנו לרשום את התסריטים (הגאוניים) שלנו במקומות ששומרים על זכויות יוצרים, אחד המורים שלנו אמר לנו שהדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לנו הוא שמישהו יגנוב לנו תסריט.

באותם ימים כל אחד מאתנו היה בטוח שהחומר שלו גאוני וחד פעמי, ושהוא הולך לעשות מיליונים, או סתם המון כסף, בטלוויזיה ובקולנוע.

מאז הסתבר שמסלול המכשולים בדרך להפקה יכול להפוך כל אחד לקדוש הודי (העינויים, העינויים בדרך), ושהדבר האחרון שמישהו ירצה לעשות לנו הוא לגנוב לנו תסריט (סכום זניח במושגי הפקה קולנועית. יותר כדאי לשלם ולקנות את נשמותינו העלובות לשכתוב, ועוד שכתוב, ועוד אחד).

בדרך הסתבר שמקרי ה"גניבה" התרחשו במקומות ובפינות אחרים לגמרי: יוצרים שהפקת שלהם כבר בדרך ונחשבים "יוצרי הסדרה" (יוצר סדרה מקבל סכום קבוע לכל פרק, גם אם לא כתב אותו בפועל) נושלו מזכות זו, יוצרים שהתחילו פרויקטים בלי לחתום על חוזה מצאו את עצמם נלחמים על שכרם עם שותפיהם לפרויקט, הארגונים שמחלקים תמלוגים על זכויות יוצרים ומבצעים (אז אקו"ם ואשכולות) לא בדיוק בצעו מלאכתם נאמנה (לכאורה, מה אני צריכה תביעות דיבה עכשיו) ועוד.

המורה שלנו צדק. אם מישהו היה גונב לנו תסריט היו נחסכות מאתנו כל התלאות בדרך להפקה והיינו זוכים ביופי של פרסום חינם. כמובן שזה לא קרה. מה אנחנו, הוליווד?

כאילו, מה בדיוק יעשה דה מרקר עם היצירות שלנו, שגם ככה שמורות במטמון של גוגל לנצח ועוד קצת (אהלן אל גרקו)?