אלוהים תמיד היה עבורי שם קוד ליקום עצמו ולאנרגיות שעוטפות את כולנו. מעולם לא חשבתי שזו ישות אמיתית מוגדרת שיש להתפלל אליה, או להקריב לה קורבנות, אלא לנסות למצוא אותה בתוככי הנשמה. אני מבינה שיש אנשים שזה עלול להשמע להם מיסטי מדי, אבל אני מגדירה את עצמי כאנטי-מיסטיקנית וכאשת מדע לכל עניין. בעצם אולי לא אשת מדע, אלא אל-מדע, כשבכך אני מתייחסת כמובן ליחסים השוררים בין כימיה לאל כימיה. אנשים אומרים לי שאני נשמעת פלצנית למדיף לא ברורה וסותרת עת עצמי, אבל אני לא מרגישה ככה. אני מרגישה מובנת לעצמי, וניזונה מן הסתירות שבתוכי, שלא רק שלא גורמות לי אנדרלמוסיה, אלא מאפשרות לי לראות את האמת מבעד לדברים.  

כאשר גיליתי בתוכי חלקים גבריים, הנמשכים לגופה של אשה, לשדיה, לרכותה, ולחומה, לא מיד הסקתי כי אני לסבית או אשה החוששת ממיניות ולכן עסוקה בקונפליקט, אלא האזנתי למשיכה הזאת, והטיתי את אוזניי לתוככי נשמתי. כך גיליתי גם את החלקים הנשיים שלי שמשוועים למגע של גבר, לחיספוס, לכוחניות, לנמרצות, ואף מכך לא הסקתי כי אני סטרייטית או אפילו דו מינית . המשכתי במשך שנים להאזין לקולות המנוגדים בי, והבנתי כי הם מבטאים את אישיותי, הניגודים ששורים בי בהרמוניה, ואת הייחוד שלי בעולם הזה.

לא מזמן פגשתי זוג נחמד שסיפר לי על הבהלה שאחזה אותו כאשר האישה הרגישה משיכה לנשים. מיד התוודתה בפני בעלה על רגשותיה המשונים, והיה לו מאוד קשה לקבל את זה פתאום. מאחר והרגישה שתחושותיה אינן לגיטימיות, הלכה ונתרחקה ממנו תוך שהיא בודקת לעיתים, באופן מרוחק וכמה,פרופילים של נשים ב אתר הכרויות , וניסתה להבין מה היא מרגישה לגבי זה. רק כאשר בעלה נפתח לתחושותיה, והסכים להכנס יחד איתה לסבך הניגודים שחשה, היא יכלה להתקרב אליו שוב. הם פנו ל הכרויות דיסקרטיות של זוגות , והחליטו לנסות להיות Swingers לזמן מה. שניהם נהנו מההתנסות, אך בניגוד לחששות, החוויה רק קירבה בינהם, ולא גרמה לאישה צימאון לנשים.

בכלל, כל הנושא הזה של זהות מינית מרגיש לי שעבר יותר מדי יחסי ציבור בתקשורת הפוסט-מודרנית. כל ההגדרות האלו, וכל אי ההגדרות מאידך גורמות בלבול וצורך בלהבין מי אתה ומה אתה. אני מתחברת לצורך להבין, אך לא חושבת שיש לתת תוויות. גם ההכרזה של הוגי תרבות כי אין לתת הגדרות מתבססת על הצורך בהגדרות. אני רוצה להיות מי שאני, ולגלות את כל שהני, בלי לפחד לדעת, בלי לפחד לגלות.