כותרות TheMarker >
    ';

    Boriship - יצירות, רגעים מוזיקלים ומחשבות

    כל הזכויות שמורות (c)

    בלדה למכרסם

    10 תגובות   יום שני, 5/10/09, 18:26


    בלדה למכרסם/ בוריס לנדה

     

    סנאי משכיר מדף אצלי בחדר.
    100 אגוזים לחודש, לא כולל הוצאות אחזקה.
    זהו עץ במבוק יוקרתי, בגימור איכותי
    הוא לא מתלונן.
    רק ש...
    לאחרונה,
    הוא זקוק קצת למרחב.

     

    אז אני נותן לו גישה לשולחן
    גישה למיטה, כשאני לא ישן בה.
    גישה למקלחת,
    גישה למטבח.
    הוא מסביר לי שזה בגללן.
    הסנאיות החמודות.
    שהוא מארח.
    הרומנטיקן.

     

    הוא לא מתכוון להתחייב בינתיים.
    אם כי הוא נעול, על אותה אחת
    שפיצחה לו את הלב כמו אגוז.
    סנאית-דוגמנית, קנאית-טיפוסית,
    שבילתה אצלנו בדירה.
    נאלצתי לתת להם מקום.
    קצת אינטימיות בחדר.
    זעמתי, העליתי דמי מדף,
    אבל הוא היה כולו מאוהב
    הסביר שזה זמני. וגם אני
    הרגשתי שהוא חייב.
    אז נתתי לו.

     

    ואחרי שהיא עזבה. לאיטליה.
    לפרסם שוקולד אגוזים. לדגמן לבוש תחתון של מכרסמים.
    ליבו של הסנאי נשבר.
    הוא שיתף אותי במחשבות.
    ניסה להרעיל את עצמו. התחרט.
    היינו יושבים כל ערב
    רואים סדרות מופת.
    לוגמים איזה משקה ושופכים את הלב.

     

    היה אומר, שכל סנאית שבאה מאז
    מרגישה לו כמו ידידה. לא יותר.
    והוא זקוק דווקא לזאת. כי אפילו על שנת חורף
    היה מוכן לוותר למענה.
    ובכלל נמאס לו. להחליף את היגון בסנאית חדשה,
    שיישבר לה הלב. לא זה לא בשבילו.
    לא רוצה עוד לכרסם אחרות.

     

    בוקר אחד הוא נעלם, השאיר מכתב.
    "אני נוסע לאיטליה, אמצא אותה", כתב.
    הייתי עצוב שהוא עזב.
    אבל שמחתי שנסע ולא ויתר.
    מדף הבמבוק נשאר יתום זמן מה.
    לא השכרתי לאף סנאי אחר.
    נקשרתי אליו.

     

    עברו רק שבועיים. והוא חזר.
    שבור. ממורמר. מהורהר.
    סיפר שפגש אותה במסיבה במילאנו,
    לשם הסתנן בתור מלצר.
    היא ישבה על ספה. באמצע הרחבה.
    והוא פילס דרכו. על רקע מוזיקה רועשת.
    ואז קפא במקומו. כשראה אותה. נרגשת.
    מחובקת עם איזה לאונרדו,
    סנאי איטלקי מצ'ואיסטי מצוי.
    עוד קיווה שתסתכל עליו. איזה הזוי.
    שתזרוק לו איזה עצם, בעצם - אגוז
    משותק מתוך פחד, לא אזר עוז.
    והיא הבחינה בו, חייכה חיוך נוסטלגי,
    לחשה: "ספיאסנטה", מצטערת. הסתלקה.
    ראה אותם עוזבים. הבין שזה נגמר.
    חזר.

     

    הימים הבאים היו די קשים.
    הוא שאל אותי דברים,
    שלא ידעתי עליהם את התשובה.
    "אתה חושב שהיא מתגעגעת?"
    לא יודע. אולי.
    "היא חושבת על עץ הבמבוק שלי? איך הייתה מקררת בו את זנבה"
    לא יודע. אולי.
    "היא בטח באלפים עכשיו עם ה...מאלדיני הזה"
    לאונרדו קוראים לו.
    "תזרה לי עוד מלח על הפצעים, למה לא?".
    ואז בורח לחדר ולא שומע אותי צורח
    זה יגליד. גם זה עוד יגליד.

     

    המצב נהיה בלתי נסבל.
    קליפות אגוזים בחדר שלי,
    ניירות בכל עבר,
    מיטה מבולגנת,
    ועל מדפים
    חוויה איטלקית מזדמנת:
    הסרטים של ברטולוצ'י
    חיקויים זולים של גוצ'י
    שירים נפוליטאנים
    נופים פירנציאנים
    כל מה שינסה לסמל לו אותה,
    ממש קפלה סיסטינית קטנה,
    אצלי בדירה!

     

    אמרתי לו די, חצית את כל הקווים!
    או שדמי השכירות עולים,
    או שתצטרך להפנים:
    לי יש חיים משלי,
    מרחב משלי,
    רצון להאמין שאני חופשי.
    "קר לב אתה ולא מבין", סינן הוא לעברי.
    אין לך מושג ברגשות
    לא אהבת ככה מישהי
    לא ניסית לדמות, לראות
    מה היה קורה אם הייתה חוזרת.


    לא עניתי לו, אבל היה לי מה.
    כי כל התקופה הזאת לא שכחתי אותך
    לא נסעת לשום מדינה. לדגמן,
    או להתחבק עם איזה מאצ'ו.
    את עדיין די קרובה. מרחק נגיעה,
    משיחת טלפון אחת.
    רציתי לצלצל ולספר לך מה עובר עלי
    על חברות עם סנאי שבור הלב
    על הסדרות שאהבת ושעכשיו אני אוהב
    על זה שאני משכיר מדף,
    רק כדי לא להיות לבד עכשיו.
    כי גם אני יכול לבוא אליך, יכול לנסות
    יכול לבקש שנהיה שוב...

     

    אבל איך שאני מרים את השפופרת
    אני שומע רחשים בחדרי.
    דרך החלון נכנסה לה אורחת.
    אני הולך לראות, אבל אחזור, את עוד תראי.
    הסנאי יושב לו - מחובק עם מישהי אחרת
    סנאית-חולמנית ישראלית-שמאלנית
    חמודה ממש, נראת לי רצינית.
    והוא מכיר לי אותה ואומר:
    אריוודרצ'י לאיטליה, חבר
    תראה את מי מצאתי. אני שוב מאוהב.
    וזאת שמדגמנת? כנראה מאושרת עכשיו.
    שם בלעדיי, עם לאונרדו או מאלדיני,
    טוב לי עם עצמי הלבנטיני.

     

    והם עזבו לאיזה מסיבה על עץ אלון.
    חיכיתי וחיכיתי. הוא לא הופיע בחלון.
    לא חודש לא חודשיים,
    התקשרתי פעמיים.
    הוא שלח את החוב בדואר,
    הודה לי על הכל, כתב שהוא חושב להתמסד
    הוא אימפולסיבי קצת, אני חרד.
    אבל השלמתי עם גורלו
    נותרתי רק עם גורלי
    מה טוב בשבילך ומה נכון בשבילי?

     

    הבנתי שבמקום
    שאשכיר את חדרי
    לסנאים שבטוחים בעצמם,
    עדיף שאפנה את המדף
    שאת השארת שומם בליבי
    עם כתמי אבק, סדקים וחריצים,
    למישהי אחרת. שתראה שמקסים...
    למוזיקלית וחמה, קצרת שיער ומדהימה.
    ואני. בלי סנאים, בלי אגוזים,
    בלי איטלקים,
    בלי סדינים מקומטים.
    אתן לאחרת לכרסם בי.
    אני מוכן. אני מסכים.

     

    ________________________________________

    © כל הזכויות שמורות לבוריס לנדה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/2/11 18:13:
      פשוט מקסים.

      מאחלת לך שהשנה תפגוש סנאית אחת, שתבין מה יש לה בידיים, ותדע לשמור :-)
        2/2/11 11:14:
      אחד הדברים הכי יפים שקראתי התקופה האחרונה.
      לא ידעתי שגם גברים יכולים להיות כאלה רגישים!
        3/1/10 20:00:

      צטט: עצמי עצמי 2010-01-02 21:16:07


      יפיפה ורומנטי, קצבי ומשחיק לאללה !

      שאפו!

      ויום הולדת שמח (נאורה גלתה...)

      ע

       

      תודה רבה

        2/1/10 21:16:


      יפיפה ורומנטי, קצבי ומשחיק לאללה !

      שאפו!

      ויום הולדת שמח (נאורה גלתה...)

      ע

        29/12/09 15:12:

      יפהפה.

      כתוב עם קריצה. הומור.

      אהבתי.

      על כשרון הכתיבה שלך אין עוררין.

      יפה כתבת על הסנאי אשר עשה את כל מה שאתה לא...מופתע

       

       

        10/10/09 12:45:

      מדהים.

      מילים מתובלות היטב בהומור.

      ולא אף מילה אינה מכורסמת.

        7/10/09 23:00:


      אפילו שהדובר כתב בצחוק ובהומור משלי

       חשים את הכאב והחדלון

      של הנטישה

       

       

       

      אענה בהומור במקום לפנות מדף פשוט להוריד מדפים ולא יהיה צורך לעמיס עליהם את כל כל מה שהדובר מנה..

       

       

       

      אפרת

      חייכתי בכאב

       

        7/10/09 08:41:


      יפה אמיתי בוריס

      :)

      להרפות לסנאית חדשה

      ומתאימה...

        7/10/09 08:13:

      איזה יופי בוריס, ההומור, הרגש, הקצב של הכתיבה

      תודה וכוכב

      שושי

        6/10/09 20:49:

      מאד נהנתי, מקסים!

      ארכיון

      פרופיל

      The B. Land
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין