כי זה, פחות או יותר, מה שעשיתי בשעתיים האחרונות, כשהבמאי המוכשר אנג לי החזיר אותי ל -  1969, בעזרתו של אליוט טיבר, גיבור סרטו החדש וודסטוק

אליוט הוא סטודנט לעיצוב פנים, שעוזב את הוילג' בניו יורק ואת הסצינה ההומואית שרק התחילה להתבסס שם, כדי לחזור למוטל העלוב שאימו המטורפת ואביו הכבוי מנהלים באזור הרי הקטסקיל בחוסר כשרון מבדח.

רגע לפני שהבנק מעקל את ה"חור" הזה, אליוט מצליח להביא לאזור את מפיקי מופע המופעים של המאה (ג'ניס ג'ופלין, לד זפלין, ג'ימי הנדריקס ומי לא) ותוך כמה ימים חצי מליון בני אדם צועדים אל המלון של אבא אמא ( פחות או יותר).

אין - זה הסטרי. משוגע לגמרי. מצחיק ברמות על.

הכל.

היחסים של הילד והוריו. שלל הדמויות שמגיעות לשם.

המוזרים שפתאום מתגלים כהכי נורמליים והנורמליים, כביכול, שמאבדים את שפיותם בצורות הכי מצחיקות.

 והכל - כשברקע מאבקי כסף ושליטה, מלחמת ויאטנם, אנטישמיות, הנחיתה על הירח ומה לא...

 זה סרט מעניין, מסקרן ובעיקר מעורר קנאה.

 כי נראה שהיה שם באמת שמח, לפני ש...

אז אם בא לך לבלות שעתיים של הנאה וצחוקים

אבל גם להרהר קצת בנפלאות העשיה, האהבה והסובלנות - זה הסרט שכדאי לצפות בו..