| לאורההתפתחויות האחרונות בבירה החלטתי לשבור שתיקה של שבועות מספר ולהגיב עלהאירועים.היום חציתי כהרגלי את הגבול הבלתי נראה בין מערב העיר למזרחה על גביהקטנוע שלי בדרכי לארכיון של יומון פלסטיני היוצא לאור בירושלים. הפעם, מעברלבורות וערימות הזבל שהן מחזה שכיח בחלקים אלו של העיר, נאלצתי לתמרן בין חסימותמשטרתיות לבין קבוצות של צעירים המתגודדים סביב. הנוכחות המשטרתית הכבדה סביב העירהעתיקה ובשכונות הערביות בלטה לעין והמתח התלוי באוויר הורגש היטב בשכונות א-סוואנה, ואדיאל-ג'וז ושיח' ג'ראח בהן הסתובבתי. המצב הזכיר לי את ראשית שנות האלפיים, ימיתחילת האנתפאדה השנייה או את האירועים שהתחוללו בעיר סביב חפירות שערהמוגרבים לפנישנתיים. ברצוני להתייחס למתיחות הנוכחית סביב הר הבית, שתחילתה לכאורה בערב יוםכיפור האחרון מתוך פרספקטיבה רחבה יותר: 1. מבחינה היסטורית,במהלך המאה העשרים, משנת 1929 ועד אנתפדאת אלאקצא, היו הר הבית וסביבותיומוקד תבערה אזורי 2. המדיניות הישראלית בהר הבית היא חלק מ"מצעדהאיוולת" הישראלי במזרח ירושלים 3. ההתנהגותהפלסטינית והמוסלמית בהר הבית היא צד אחד של המטבע. צידו השני הוא השינוי הגורליבמדיניות התיאולוגית כלפי הר הבית בקרב חוגים הולכים וגדלים של הימין הדתי בישראל 1) התארוך המקובל לתחילתה שלהתנועה הציונית הוא סביב העליה הראשונה שהתחילה בשנת 1881 או בקונגרס הציוניהראשון שהתכנס בשנת 1897 (ביטויי לאומיות והתחדשות יהודיים בשנים שלפני כן נקראים"מבשרי הציונות"). את תחילת הסכסוך האלים בין הציונות לערבים נהוג לתארךלסדרת אירועים שהתחליתן בשנות העשרים המוקדמות (להלן "המאורעות"),בין אםזה בפרעות תר"פ (1920) בירושלים ובגליל או מאורעות תרפ"א (1921) ביפו.בשני המקרים הותקפו יהודים על ידי המון ערבי משולהב, שלא הותיר ספק בקשר לקיומו שלסכסוך אלים וגלוי בין הציונות לערבים, סכסוך שעודנו נמשך. עם זאת מאורעותתר"פ – תרפ"א היו רק הקדמה למאורעות תרפ"ט (1929) שפרצו בעקבותסכסוך סביב הנחת ספסלים לנוחיות המתפללים היהודים בסמטת הכותל המערבי. הערבים מחובפני השלטונות הבריטיים על הצבת הספסלים בכותל, מה שהביא את אנשי תנועת בית"רהיהודיים לקיים הפגנה בעד חופש הפולחן היהודי בכותל המערבי. שבוע לאחר אותההפגנה,בדרשת יום השישי על הר הבית שילהב המופתי חג' אמין אלחסיני את ההמוניהמתפללים. ביציאתם מהתפילה תקפו המוני ערבים את השכונות היהודיות שמצפון לשער שכםורצחו כ 19 יהודים.המהומות התפשטו במהירות לכל רחבי הארץ ומפורסם מכולם הוא הטבחבחברון בו נרצחו 67 יהודים, גברים, נשים, זקנים וטף. ע"פ ויקיפדיה בפרעותתרפ"ט נרצחו 113 יהודים ו 339 נפצעו. מאז ועד היום מהווים אירועים הקשוריםבהר הבית וקיר התמך המערבי שלו (הידוע בכינויו הכותל המערבי) סיבה מרכזיתלהתפרצויות אלימות, אשר תחילתן בירושלים ואחריתן מי ישורנה. לצורכי המחשה אמנה פהמהזיכרון מספר אירועי מפתח: · מאורעות 1929 הנזכרים לעיל. 1967 - עם השתלטות צה"ל על הרהבית, עוד לפני שוך הקרבות, הציע הרב הצבאי הראשי שלמה גורן לאלוף פיקוד המרכזעוזי נרקיס לפוצץ את כיפת הסלע בת 1400 השנים. נרקיס דחה את ההצעה על הסף ובהמשךנאלץ גורן להפסיק את התפילות המאורגנות שהוא החל להנהיג בהר. · 1969 –מייקל רוהאן, אוסטרלי נוצרי שלקה בסינדרוםירושלים הצית את מסגד אלאקצא (והשחית את במת המטיף שהציב צלאח אלדין בירושלים בשנת1187). הדבר הביא למהומות בעיר ולהתפתחותה של תיאוריית קונספירציה מקובלת ברחבי העולםהמוסלמי שישראל מנסה להרוס את מסגד אלאקצא על מנת לכונן את בית המקדש השלישי.לניסיון זה קדם בשנה ניסיון הצתה אחר בידי יהודי קיצוני ממוצא אוסטרלי · בשנות השמונים המוקדמותנעצרו חברי המחתרת היהודית אשר ביצעה מספר פעולות טרור נגד ערבים בגדה המערבית.לאחר מעצרם התברר שקבוצה בתוך המחתרת תיכננה לפוצץ את כיפת הסלע על מנת להביא לגאולת ישראל.ב 1984 גילו שומרי הוקף את חברי כת בני יהודה, עבריינים מליפתא שחזרו בתשובה, בעתניסיון חדירה להר הבית. · 1982 - יהודי דתי לאומיקיצוני נכנס לכיפת הסלע ופתח באש ללא הבחנה. הרג שני פלסטינים ופצע 44 מהם. · 1990 – בחול המועד סוכות, בעקבות נסיון של ארגון נאמניהר בית להניח אבן פינה לבית המקדש השלישי החלו רבים מערביי ירושלים להגיע להר הביתתוך שהם משולהבים בקריאות מואזין. הערבים החלו להשליך אבנים לעבר הכותל, ממטרהאבנים נפצעים כ 20 מתפללים יהודים. ההמון פרץ למטה המשטרה בהר הבית ושרף אותו, בפריצה המשטרתית להר דרך שער המוגרבים נהרגו 17 ערבים (במקורותמסוימים 21 הרוגים) ו200 נפצעו, בארוע נפצעו 21 שוטרים. · 1996 – בעקבות פתיחה חשאית של פתח יציאה ממנהרות הכותלהחלו הפגנות בפתח המנהרה שברובע המוסלמי. המחאה התפשטה לכל רחבי מזרח ירושלים, תוךהכרזת שביתת מסחר כללית. בימים הבאים התגברו הפרות הסדר בכל רחבי השטחים כשהןמתבטאות בהצתות, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה ואף שימוש בנשק חם כנגד הכוחותהישראליים. ביום אחד של המהומות נהרגו כ 68 פלסטינים ו 12 חיילי צה"ל. בסה"כנהרגו במהומות 17 חיילים ישראליים ועשרות רבות של פלסטינים. לשני הצדדים היו מאותפצועים. בעקבות המהומות נאלץ ראש הממשלה בנימין נתניהו להשלים את הסכם חברוןולהעביר את השליטה במרבית העיר לפלסטינים. · 1997 - שירותי הביטחון שלישראל סיכלו תכנית של חברי קבוצה ימנית קיצונית להשליך לרחבת הר הבית, בעת אחתמתפילות יום השישי של הרמדאן, ראש של חזיר עטוף בספרי קוראן. מטרתם הייתה לחוללמהומות דמים שיסכלו נסיגות עתידיות של המדינה בגדה המערבית. · אנתפאדת אלאקצא – בשנת 2000פרצו מהומות סביב עלייתו של ראש האופוזיציה אריאל שרון להר הבית שסייר בהר והפגיןאת ריבונות ישראל. המהומות התפשטו לרחבי השטחים, מוטטו לחלוטין את תהליך השלוםוהמיטו אסון כבד על שני הצדדים. ישראל ספגה מעל 1100 הרוגים ויותר מ 8000 פצועים, בצד הפלסטיני היויותר מ 4200 הרוגים וכ 30,000 פצועים בשנים של לחימה והרג הדדי. יש לציין שלפידעתי ביקור שרון היווה רק זרז לפרוץ האלימות ולא הסיבה לה, אם כי אילו הן העובדות. · 2007 – חפירות בשער המוגרבים שנועדו לפרק את סוללתהעפר המובילה אל השער על מנת להקים במקום גשר הביאו למהומות מצד ערביי ישראל והפלסטיניםולהפסקת העבודות. · 2009 – בערב יום כיפור החלו כ 200 צעירים ערבייםליידות אבנים על תיירים ברחבת הר הבית עקב שמועות על כוונת מתנחלים יהודיים להתפללבמקום. הארוע התפשט למהומות ברחבי ירושלים והמתיחות נמשכת גם בעת כתיבת שורות אלו. שיח'יםבולטיםבעולםהערבי והמוסלמי קראו למאמינים לצאת לרחבות ולהפגין סולידריות עם אחיהם בפלסטיןובירושלים, את התוצאות נדע לבטח ביום שישי הבא (9 אוקטובר). הרשימההחלקית הקצרה המובאת לעיל אינה כוללת התפתחויות בקרבת הר הבית והכותל, את ההרסהארכאולוגי של הוקף ומנגד השימוש הפוליטי בארכאולוגיה של גופי ימין ישראליים סביבההר ואת הכחשת הזיקות הדתיות וההיסטוריות של הצדדים לאתר הקדוש. עם זאת יש בסקירהזו כדי להעביר את הרגישות והנפיצות של ההר. אכן חבית חומר נפץ, השאלה היחידה היאלמה שני הצדדים הפקירו את החבית הנפיצה הזאת בידי פירומנים מועדים. 2) קצרה היריעה מלתאר כאן אתהמדיניות הישראלית בסוגית ירושלים מאז 1967 ועד היום. לשם הקיצור ניתן לתאר שתימגמות ישראליות עיקריות במזרח ירושלים: א. ביסוס הריבונות הישראלית בשטחי הגדהשסופחו בפועל לעיריית ירושלים, כלומר שטחי "מזרח ירושלים" שמדינת ישראל החליטה להחיל עליהם את החוק והמשפטהישראליים; ב. שימור המאזן הדמוגרפי היהודי בעיר המורחבת באופן מלאכותי, שכןהריבוי הטבעי הערבי התברר ככפול מהריבוי היהודי במהלך ארבעים ושתיים השניםהאחרונות. שתי המגמות הללו באות לידי ביטוי בנסיונות לעודד את ערביי העיר לעזוב אתירושלים לגדה, בדכוי החברה והתרבות הערביים בעיר, בייהוד השכונות הפלסטיניות בעיר,בניית גדר ההפרדה בתוואי עוטף ירושלים ועוד. יש לראות את המהומות הנוכחיות בהרהבית ובמזרח ירושלים על רקע התסכול הגובר של ערביי ירושלים ועל רקע המצב שבו הםנמצאים, בין הפטיש הישראלי לסדן הפלסטיני. 
מפהשל מכון ירושלים לחקר ישראל שמראה את גידול האוכלוסיה היהודית והערבית בירושלים בין1967 לשנת 2000 (מקור jiis.org). איןבדברים הללו כדי לפתור את החברה הפלסטינית בירושלים ואת ההנהגה הפלסטינית בגדהמחלקם באחריות למצב העגום השורר בירושלים. חוסר השתתפותם של ערביי העיר במשחקהפוליטי העירוני כדי להשפיע על חייהם מצד אחד וההצהרות המיליטנטיות של אנשי דתופוליטיקאים פלסטיניים וערביים לצורכי הון פוליטי וציבורי מצד שני אכן תורמים אתתרומתם לסיבוך העניין. 3) לצד כל הבעיות הללו ישנהבשנים האחרונות התעוררות גוברת של זרמים דתיים בציונות הדתית ביחס להר הבית. על פיההלכה אסורה העליה להר הבית בימינו, ובייחוד לאזור אבן השתייה שבמרכזו. ידוע שעודבימי הביניים עלו יהודים להר אך בתקופה המודרנית הפך איסור העליה למקובל. המצב החללהשתנות בעקבות מלחמת ששת הימים. בימים שמיד לאחר המלחמה החל הרב הצבאי הראשי שלמהגורן לערוך תפילות מסודרות על הר הבית אך הוא נאלץ להפסיקן עקב פקודות מלמעלה.בשנים האחרונות אנו עדים למחלוקת שהתגלעה בין הרבנים ולהתערערות הקונצנזוס סביבאיסור העלייה להר. הדים לכך ניתן למצוא בגליונותהאחרונים של התנועה לכינון המקדש וגם בפוסט קודם שלי שהתפרסםתחת הכותרת ייקוב ההר אתהדין, בו מתואר כנס בנושא שהתקיים במשכן הכנסת. המצדדים בעלייה להר טועניםשהדרת היהודים את רגליהם מההר מביא הלכך שהר הבית חומק מהאחיזה יהודית הריבוניתונופל לאחיזה מוסלמית-ערבית. מדובר פה בביטוי של תפיסה רחבה יותר הטוענת שהגאולהתלויה במעשי אדם ולכן עלינו להשתלט על ההר ולבנות את בית המקדש השלישי במו ידינו.מנגד טוענים המתנגדים, בעיקרם מהזרמים החרדיים והלא ציוניים, שהגאולה היא בידישמיים ושמפאת קדושת המקום אין "לעלות בחומה" ואין להיכנס להר הבית.לתפיסת הציונות הדתית אין הפרדה בין דת ופוליטיקה במדינת ישראל שכן כינון המדינההוא חלק מתהליך של גאולה, המשכו של תהליך זה יהיה כינון המקדש בהר הבית לאחרשהמסגדים יוסרו מהמקום. מסתבר שהגורמים המוסלמים בהר ערים לתהליך התיאולוגיהנ"ל ושגם הם שמו לב להתגברות הביקורים של יהודים דתיים בהר. בהקשר הזה שניהצדדים מונעים על ידי דחפים דתיים לא רציונליים אשר לא רואים כל פסול במתיחותהגוברת סביב ההר, להיפך הדבר משרת את מטרותיהם ושם אותם במרכז תשומת הלב האזורית.אין כמו דם אש ותמרות עשן כדי לשרת את הקיצונים והמשיחיים בשני הצדדים. למהזה מעניין אותי ומה אפשר לעשות ? ובכןמעבר לאובססיה האישית שלי בנעשה בירושלים אני חושב שהדבר אמור לעניין כל ישראליופלסטיני חפצי חיים. בלחימה שפרצה מהר הבית בשנת 2000 לא לקחו חלק רק הקיצונייםוהשלכות האנתפאדה השנייה היו רחבות, בקנה מידה עולמי. אני באופן אישי לחמתי,איבדתיחברים ואחים לנשק בלחימה וקרובי משפחה בפיגועי הטרור. אירוע נקודתי בהר הבית יש לופוטנציאל להשפיע לרעה באופן ניכר על חייהם של אזרחים ישראלים ופלסטינים לאורכהולרוחבה של הארץ. אם רבים מאיתנו מוכנים להתייצב ביום פקודה למילואים (אני באופןאישי גויסתי בצווי חירום לכל סבבי האלימות הגדולים בשנים האחרונות) או לצאתלהפגנות עקב כל מעשה התגרות של קיצונים בירושלים הגיע הזמן שנדע גם להקדים תרופהלמכה הזאת ולצאת נגד הפעילות שלהם מבעוד מועד. זו היא קריאה בעייתית שכן אנו חייםבימים בהם כל הקיצוני מחברו לאומי מחברו והפטריוטיות נמדדת במרחב הציבורי על פימידת המחויבות שלנו לכוחנות אל מול הצד השני. מצחיק הדבר שכן זה בדיוק מה שמשרת אתהקיצוניים בשני הצדדים ומסכן את היישויות המדינתיות הישראלית והפלסטינית. כולי תקווה שזו היא תחילתהשל קריאה לפעולה. לא עוד קריאה לפעולה פאסיבית של זיהוי המצב, ניתוחו צילומו, הפצתדו"חות, תמונות והרצאות אלא נסיון לחשוב כיצד יכולה להתקיים פעולה חיובית אשרמטרתה חיזוק גורמים מתונים בשני הצדדים, דתיים וחילוניים, שמבינים שהחיים בירושליםאפשריים רק מתוך קבלת האחר ושיתופו באופן מלא בחיים הפוליטיים, הדתיים והתרבותייםבעיר. כל תפיסה אחרת הטוענת שיש בעיר מקום רק לעם אחד ורק לדת אחתהיא שגויה, שבויה בחלומות ונאיבית.
|
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה תלוי בהגדרה של קיצוניות, הרי זו הגדרה יחסית. האם הערבים שחיו פה היו יותר קיצוניים מבני העליה הראשונה והשנייה שקיפחו את חייהם על מזבח העבודה הקשה והפרחת השממה? אם נעזוב לרגע את הפלפול האקדמי, קיצוניות כפי שאולי אתה מתכוון אליה, היא פגיעה באנשים אחרים. במקרה הזה הערבים הם הראשונים, בכל הנוגע לאלימות כלשון הילדים: הם התחילו! השאלה האמיתית היא מי ייקח את תפקיד המבוגר האחראי. . .
בכל מקרה שמתי לב שאתה קורא ומגיב על הדברים, תודה על כך.
כל קיצוניות מביאה לקיצוניות נגד !
מי היה הקיצוני הראשון? - זו השאלה.
האינתיפאדה כבר התחילה.
מאוחר מדי............
הכתבה הזאת מביאה את ההתפתחויות האחרונות.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1118976.html
בינתיים דקרו חייל בשועפאט והבוקר מסתבר שצעדת ירושלים תעבור בסילואן ובואדי ג'וז, שכונות במזרח ירושלים אשר אחת מהווה מרכז לפעילות התנחלותית והשנייה מרכז להפרות סדר. עוד נאמר בכתבה שהשיח' יוסוף אלקרצ'אוי, מהפופולריים בעולם המוסלמי, הכריז על יום שישי הקרוב "יום ירושלים."
כך באחריות ובזהירות משתדלת מדינת ישראל משתדלת לנטרל את הפצצה. במקומכם הייתי רץ להכין את התיק של המילואים. אני בכל מקרה טס לחודש הקרוב...