0

הפרה והעגל?

8 תגובות   יום שלישי, 6/10/09, 08:26


אני רוצה לעזור לך, עד כדי כך שאני לא ישנה בלילה.

אני חושבת עלייך - חיה בחרדה, חוששת מהדפיקה הבאה בדלת, חוששת להירדם.

אני רואה את פנייך - לסתות קפוצות, עיניים מוטרדות, ידייך מזיעות גם כשהמזגן עובד וכבר קריר.

אני שומעת אותך - קולך חנוק, את זועמת, מתגוננת, פוחדת.

ואני נסחפת אלייך, חמושה ומכוונת, רק כדי לגלות שאת לגמרי על ניוטרל בפול גז. דיבורים כמו חול, ואין מה לאכול - לצערי זו לא מליצה, זה המקרר.

ואני רואה את בן-זוגי המופלא, העוזר והתומך, שכולו בתוך העניין, חוזר הביתה עם הזנב בין הרגליים, נשאר עם הכאב והתסכול, בדיוק כמוני.

אז הלילה הגעתי למסקנה שלא עוד. אנחנו נסיים את שהתחלנו ונלך לדרכנו. אם תרצי את עזרתנו תצטרכי לעזור לעצמך, או לפחות לעזור לנו לעזור לך.

במלוא אהבתי.

דרג את התוכן: