ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
אם יש אמן שאצלו אני תמיד מוצאת תשובות הוא מיכאלאנג'לו. אפשר לומר שבזכותו התחלתי ללמוד אמנות. בגיל 16 כשכל הבנות העריצו אלילי רוק, אני הערצתי את הפסל "דוד". מכירה אותו על בוריו. ומאז אפשר לומר אני מכירה לעומק עוד כמה פסלי גברים...
הקבוצה הפיסולית הפייטה (מריה, אם ישו, עם בנה המת בזרועותיה) היא דוגמא לדעתי למושג שקט על פני מים סוערים. הרגע הורד ישו המת מהצלב ומונח בכל כובדו בזרועותיה השבריריות. היא אישה צעירה המתמודדת עם הנורא מכל, מות בנה. אין רגע כואב, רווי דמעות ויסורים כמו זה ובכל זאת פניה העדינות שקטות. מרגישים בעצב, אך הוא עצור בפנים. הפנים לא מסגירות כלום ממה שמתחולל עמוק בתוכה. איפוק. רק מחוות כף ידה המסובבת בשאלה, רומזת לתהיות העולות בה, למה? למה הוא היה צריך למות?
ובכל זאת איך האמן תאר את העובר עליה? את סערת רגשותיה? באמצעות הבגדים שלה. אפשר לראות כי לשמלה שלה שפע של בד, בקפלים עבים, רחבים, עמוקים, סוערים, אפשר ממש להכניס כף יד בעומק שבין הקפלים. יש כאן עודף בד "מיותר", מוגזם, שמביע את הסערה תחת הבגדים המכסים אותה. גם באזור החזה ניתן להבחין בכיווצים הרבים של הבד, הרבה מעבר לדרוש בשביל לתאר אישה לבושה בשמלה. אלו הם הקפלים הסוערים עליה, כמו גלים, המרמזים לצופה מה מתחולל בתוכה. רוחבם ועומקם של הקפלים מושכים את הצופה לתור אותה ויוצרים את הבסיס למשולש הרחב של הקומפוזיציה, כשהראש שלה הוא הקודקוד, כך מתגלה הקשר הישיר בין הפנים המאופקות לבין הסערה שתוכה.
אגב, בסרט שעל החזה כתוב: "מיכאלאנג'לו בואונרוטי הפלורנטיני עשה זאת", היצירה היחידה שהוא חתם בשמו.
הפוסט הבא הוא פוסט ללא בגדים. מבטיחה. |
רמי...
בתגובה על תמונת שומר המסך שלי:
cogito sum
בתגובה על מה בין הצלפה ליום האהבה?
ariadne
בתגובה על פרחים בצלחת - ג'ודי שיקגו, ארוחת ערב - הצלחת של ג'ורג'יה אוקיף
gazuri1
בתגובה על הפוסט הראשון שלי: למה אריאדנה?
במקוםאחר
בתגובה על שקט על פני מים סוערים // 2 - הפייטה
אוהד שקד
בתגובה על כפל המשמעות בקפל הבד / אורגזמה "בשם האלוהים"
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (100)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
דנה יקרה
החכמת אותי
בכתבייך...
כל כך קוראת אותך
ולומדת
כל כך מבינה אותך
ושוקדת
כחובבת אומנות
אוהבת*
תודה יקירתי,
גם את כותבת כך!
הפרשנות שלך יקירתי
והסימבוליקה בין הנראה והמורגש
זה מה שזה ....והופך את הפוסטים שלך תמיד לנהדרים
את תמיד כותבת
בצורת השקט מעל פני מים הסוערים
אהבתי את הפסל וכמובן את מיכלאנג'לי הגדול
}{
תודה.
תודה לך יקרה.
אפשר לכתוב על מיכאלאנג'לו לא מהלב?
תודה שי, אני מבינה שאתה מחכה להמשך...
תודה יקירתי.
שתיקה
של
כבוד
*
הפייטה היא אכן יכולה להיות סמל להישגים המרשימים של הרנסנס..
ולגבי אריאדנה, אני סומכת עליך שתמצא את התשובות לבד (אם לא, יש כאן פוסט הסבר עליה).
האמת שבאיטלקית זה נשמע יותר טוב....
כמו גם האוכל שם שהוא טעים טעים...,
במיוחד אם אוכלים אותו בפירנצה, מול הגלרייה דלה אקדמיה..
תודה יקרה, ריגשת אותי, קראתי את כל מה שכתבת לי בכל המקומות.
והציור שלך נפלא, אין כמו הים בשביל לתאר שקט על פני מים סוערים.
מחוברות אין דיד.
מיכאלאנג'לו תמיד ריתק אותי
ונהנית לחזור לתק' ,לקרא ולהנות.
תודההה
אשמח מאוד מיכל לשמוע על המסקנות שלך...
את כבר יודעת שהאינטרדסיפלינריות בינינו היא מאוד מפרה ומהנה..עבור כולם.
תודה .
דנה,
מרתק ונפלא כרגיל. איזה כיף ללמוד על דקויות כאלה שלא שמתי לב אליהן אם הייתי מביטה בתמונה ללא ההסבר המאלף שלך.
במיוחד התרשמתי מעניין קפלי הבגד והסערה הרגשית, מעניין להקביל את זה לטכניקות קומפוזיטוריות במוסיקה.
שלך
מיכל
בכל התבוננות יצירה מקבלת חיים חדשים, כי ההתבוננות שלנו תמיד תהיה שונה בכל פעם.
תודה.
איזה כיף לקבל ד"ש ממך מסין הרחוקה...
נשיקות.
לגבי הגיל שלה עניתי בכמה תגובות קודם. והניגודיות הזו היא בהחלט מרשימה.
מושלם עד כדי אי נוחות... - גם גרימת חוסר נוחות למתבונן היא סוג של אינטראקציה מולו, למרות שלא בטוחה שלכך התכוון האמן.
צודק. תודה.
תודה לך!
באיטליה הבן קרוי בדרך כלל על שם סבו. כך שזה לא קשור לאיזו משמעות מסוימת.
השם המלא שלו הוא:Michelangelo di Lodovico Buonarroti Simoni
נתת רמז עבה מדי להמשך
אני חושבת שהאמן לקח לו כאן חירות אמנותית בכל הקשור לגילה של מריה, (שלא לדבר על כך שבעצם בברית החדשה לא קיים איזכור לאפיזודה כזו שמריה יושבת עם הבן בזרועותיה, אלא רק את ההורדה הצלב, כך שכל הסצנה היא סוג של המצאה, שאולי מתבקשת מהמצב.) אולם בכך הוא הפך אותה ואותו סמל לרעיון האמונה עצמה, שזה לא פחות חשוב מההיצדמות לאמת ההיסטורית.
אני חושבת שפני מריה השקטות מביעות אמונה והשלמה צרופה שבנה לא מת לשווא. הידיעה שבמותו על הר הגולגולתא (הסלע עליו היא יושבת) פתח ישו לפני האנושות את הגאולה מהחטא הקדמון היא אמונה שכל אמא אולי היתה מוכנה להקריב את בנה עבורה (אפרופו עקידת יצחק).
יקירה,
את מרתקת כתמיד....
שאפו.
לאריאדנה שלום!
ראיתי את הפייטה מספר פעמים
ולדעי היא אחת היצירות הטובות ביותר בתקופת הרנססנס.
אם היו נותנים לי לבחור יצירה אחת בלבד מתקופה זו
אולי הייתי בוחר ביצירה זו.
כל פעם שראיתי מחדש את היצירה התפעלתי ממנה שוב ושוב.
הפסל של דוד הנמצא בפירנצה הוא ענק, ולדעתי יצירה זו עולה עליו
מבחינה אומנותית.
האם השם אריאדנה הוא שם של אלה יוונית או רומית?
נתקלתי בו לאחרונה כאשר קראתי את ספרו של ז'ק ארגון
על "חיי היום יום של האטרוסקים" (עליהם אכתוב בקרוב.
הנה * גם ממני.
בברכה אמנון
גאונות זה משהו חד פעמי ולתרגם זאת לאמנות....זה רווח גדול לאנושות.
להביע רגשות בטבע דומם זה אכן מאתגר ולראיה הרישום האחרון שלך...
היד שמוטה מטה בגלל הכובד של הגוף המת. זו תנוחה ידועה של מת עוד מהאמנות הגרמנית ולמעשה היא עוברת כחוט השני לכל אורך תולדות האמנות. הביטוי המודרני שלה ניתן למצוא בציור של דויד, אמן קלאסיציסט מהמאה ה 18,: מות מארה.
"מיכאלאנג'לו בואונרוטי הפלורנטיני עשה זאת"
טעים, כל כך טעים אצלך..
לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שראיתי ל-דוד (:
את רואה חכמה ורגישה
השילוש הקדוש
והמנצח }{
כל כך מלמדת את כל הזמן בסבלנות אינקץ
ובאהבת אומנות עמוקה
ונדירה.
כמעט שכחתי - פוסט ניפלא :)
כהרגלי איתך
ראיתי את היצירה דרך ההבנות שלי
קראתי אותך
וחזרתי לראות היצירה שקיבלה חיים חדשים
משחק שאני עושה אצלך(:
אנטיאייג'נג מוצלח ביותר - אהבתי מאוד את ההתנסחות הזו.
גם אני חושבת כמוך, שאם ישו היה יודע מה עשו מחייו ותורתו, הוא היה מתהפך בקברו. אבל זה רק בגלל שהיו לו קופירייטרים ואנשי שיווק מעולים, בדמות פאולוס וחבר מרעיו. חושבות אותו דבר....
בניגוד לפייטה הראשונה אותה פיסל בצעירותו, ב 1499, הפייטה הזו, האחרונה, היא לא גמורה, כמו רבים מיצירותיו האחרונות, כי למרות ובגלל גאוניותו, הוא לא הצליח להחדיר באבן את כל אשר בנפשו. אולם למרות סימני האיזמל הניכרים בה, היא חדשנית ומרגשת לא פחות מהראשונה. אפשר לראות כי ישו המת הוא המחזיק את מריה לבל תקרוס עם מותו, בניגוד לראשונה בה נראה ישו במערומיו הראליסטיים מוחזק בידי אימו. במחווה זו ניתן אולי להבין את המשמעות הפייטה (רחמים) עבור מיכאלאנג'לו, כסמל לרוח של ישו הממשיכה להתקיים גם אחרי מותו ונותנת לאימו, כמו לשאר המאמינים, את הכוח להאמין בדרכו.
בצורות הארכניות של הגוף היה כאן מיכאלנג'לו פורץ דרך וחדשן גם בערוב ימיו. פסליו האחרונים היוו למעשה את הבשורה של הסגנון שבא אחריו והוא: המנייריזם. בכך למעשה נימדדת גאוניותו, שהביא לשיא סגנון פיסולי אחד, הרנסנס ובישרה על הבא בתור עוד בחייו.
ברור שארצה להאיר,
הפוסט הזה הופך לאט לאט למיני שיעור בתולדות האמנות...
מיכאלאנג'לו פיסל עוד 3 פייטות בערוב ימיו, כשהיה מודע כבר לשעתו המתקרבת. אחת מהן, pieta rondanini הוא הועיד יחד עם עוד כמה פסלים לקבר שלו עצמו.
הוא פיסל אותה בעשור האחרון לחייו, עד כמה שבועות לפני מותו ב 1564.
באמת לא שמתי לב לניגוד שבין הדמות שלה שהיא כל כך לבושה והוא כל כך ערום
וגם-
היא מפוסלת מאד צעירה, שניהם נראים בני אותו הגיל, היא לא פוסלה כאשה מבוגרת.
מושלם עד כדי אי נוחות
תודה לך דליה, את יודעת שפרשנויות זה הקטע האהוב עלי...
תאור האם השכולה .
מרגש לצפיה ולהבנה מיידי אומן כמיכאל
ראייה מעניינת..
תודה לך..
את צודקת מאוד, יש כאן בהחלט השלמה וקבלה דתית ורוחנית.
כן. נדמה לי שכן. היא היתה מבוססת לדעתי על הספר של אירווינג סטון "חיי מיכאלאנג'לו", ספר אותו אני מאוד אוהבת.
איזה יופי, בשבילי מיכאלאנג'לו הוא הביטוי לשלמות של האמנות הקלאסית.
כל כך הרבה הבעה, כל כך הרבה יופי, עוצר נשימה.
(איכשהו נזכרת פעם לפני המון שנים בסדרת טלוויזיה על חיו שהיתה נהדרת. את יודעת על מה אני מדברת?)
:)
תודה.
תודה יקרה,
יש באמת הבדל מהותי בין להסתכל לבין להתבונן.
תודה לך!
אני חושבת שזה בדיוק היה מטרת האמן, לעשות את העצב אוניברסלי. והצליח לו.
נכון. כף היד היא הרמז היחיד של הגוף למתחולל בתוכה. לג'סטות באמנות תמיד יש משמעות יתרה.
ורפאל נהדר, אבל לומר את האמת, לא מתחברת אליו.
(לי זה פתאום מזכיר את שלושת צבי הנינג'ה, חסר רק לאונרדו, ושניסיתי להסביר לבן שלי את מקור השמות שלהם הוא התפלא מה הקשר, גם אני לא הבנתי .)
תיאור מחכים של היצירה
והבגדים שמכסים סערה פנימית
אך אינם מסתירים אותה
תוך כדי קריאה עלתה בי מחשבה
שהופכת לשאלה
מיכאלאנג'לו בעברית זה
מיכאל המלאך
מכאל בניקוד חסר זה אותיות מלאך
האם יש התייחסות כל שהיא לשמו?
אהבתי את החירות האומנותית מבחינה היסטורית
ישו נצלב עפ"י הברית החדשה בגיל מבוגר באופן משמעותי מגילו של הנער.
האומנות לפני הטקסט הדתי.
:)
ההסבר שלך מרתק
והיצירה מהממת
תודה
כל כך טוב להרחיב את האופקים איתך ולחזור לתרבות לידע ולהשכלה-אין דבר שמשתווה בעולם לגאונות.*
להביע רגשות בטבע דומם,הרבה יותר מאתגר, ואין ספק שהוא הרגיש וידע להעביר את הרגש לעין הצופה!
פוסט יפה מאוד!
א.לעניות דעתי,התנוחה של היד מנוגדת לתנוחה טבעית של אדם במצב כזה.
ב.כשאני רואה את הפסל הזה,ומנסה לדמיין איך מיכאלאנג'לו עשה את זה,ואת היכולת שלו מבחינה טכנית ואמנותית - פשוט עולות לי דמעות בעינים.
תודה וחג שמח. מני.
תודה מיכל. גם אני מכתרת את הפסלים מכל הכיוונים ומבלי שהשומר ירגיש גם ממששת אותם.
יפות האבחנות שעשית. מסכימה איתן.
רק בקשר לקמט החותך את המצח לרוחבו אפשר באמת להתבלבל, אך חשוב להבין שזהו לא קמט הבעה אלא קו השביס שהיא חובשת לראשה מתחת לכיסוי הגלימה. המצח שלה נקי מקמטים, שאותם מיכאלאנג'לו יודע לפסל היטב אם רק היה רוצה (דוד). אולי אולי כדי להציג את העצב שלה הכבוש, כהנצחה של אבל בצורה על זמנית, אוניברסלית, הנוגעת בכולם ונוגעת לכולם, כי בעצם במותו מכפר ישו על החטא הקדמון של האדם והאם המחזיקה את בנה המת יודעת זאת..
אני אוהבת איך שאת נגשת לנושאים האלה.
איך שאת נושמת את האומנות.
ברגע הראשון כשאני מביטה בתמונת הפסל (במציאות אני מכתרת את הפסל מכל הכיוונים),
אני רואה אם שמחזיקה את תינוקה בתנוחת הנקה.
זו תנוחה מאוד טרגית, כי ה"תינוק" איננו תינוק, והוא אינו יונק והוא חסר חיים.
מיכלאנג'לו יצר הכל יפה כל כך, כך גם פניו היפים והשלווים של ישו המת.
יש קונטרסט בין פניה העדינות והרכות של האם לבין זרועותיה הגדולות, החסונות,
וכן, כפות ידיה הגדולות באופן חריג לגודל פניה.
מבטה "שלו" , אך בתמונה של הראש, ניכר עצב כבד מנשוא ויש קמט החותך את המצח לכל רוחבו.
כמו בשירה, גם כאן ריבוי הקפלים שתיארת, מדגיש את הרצון להיתפס, ולמצוא עוגן בריבוי פרטים קטנים,
מכיוון שאין יכולת הכלה לטרגדיה האמתית המתרחשת כאן.
איזה אפולו? יש כמה.
תודה לך שירלי.
חג שמח
הה, וכמעט שכחתי, ביניקה מהשד יש את כל היסודות המרפאים את האדם, מה שמתקשר לסצנה של הסרט של ברגמן.
תודה שרי.
וואו, לא מכירה את הסרט אבל הסצנה הזו היא מאוד חזקה.
ובכלל למוטיב הזה של היניקה מהשד יש משמעויות רבות באמנות, כי יחד עם החלב אתה יונק את החום, האהבה מהאם וגם את האמונה, המחשבה, הרגישות והחוכמה שיש באישה.
מריה כמושב החוכמה הוא מוטיב ידוע, שאת מקורותיו ניתן למצוא אפילו במצרים העתיקה בפסל של איזיס המניקה את הורוס הקטן.
השכלתי :)
תודה על התגובה המפורטת..
יום נפלא :)
דנה, תודה ענקית על הפסל הזה, שכבר ראיתי צילום שלו, אבל ההסבר שלך העצים את ההתרשמות וההתרגשות במפגש איתו. הטראגיות של הפסל עצומה וההסבר שלך העצים את ההבנה שלי אבל התחברתי גם לדבריו של יוסף (מורנינג) שקיימת כאן השלמה דתית חרישית. תודה דנה על פוסט מרהיב ומעשיר כל כך, חג שמח ו*
לאה
נכון אסף, לנו זה נראה הסבר הגיוני מאוד, אולם לנוצרים במהלך ההיסטוריה היתה נטיה אובססיבית להפוך כל פרט מחיי ישו ואמו מריה לדוקטורינה נוצרית שיש להגן עליה בחירוף נפש (לכן גם הפיצול הקיים בנצרות). לא ארחיב יותר מידי אבל לגיל של מריה יש משמעות דתית רחבה והרבה מאמרים נכתבו על מה אומר גילה של מריה על מיכאלאנג'לו האיש , מבחינה דתית, לאיזה זרם היה שייך, ממי הושפע בתאור שלו שאכן חדשני וכו'. כי לפי המקורות, טוענים שישו נצלב ומת בסביבות גיל 35-8, כך שהיא לא היתה יכולה להיות כה צעירה כשהוא מת. מצד שני הרצון לתאר אותה צעירה נובע מדוקטורינה חשובה בנצרות הטוענת שמריה התעברה מרוח הקודש עוד לפני שנישאה ליוסף (והוא שכמעט גרש אותה בגלל זה, בסוף בגלל התגלות האלוהית, נשא אותה לאישה) ולכן ישו הוא בן האלוהים שנולד לאישה בתולה. לכך משמעות חשובה בנצרות כי זה אומר שישו טהור מלידתו שכן הוא ילוד האישה היחיד שלא נוצר מן החטא הקדמון (נושא תאולוגי בפני עצמו...). אתה מבין כמה זה מסובך? הגיל הצעיר שלה גם אומר על מריה עצמה שהיתה קדושה וטהורה לפני שהתעברה וכן היא חשובה כקדושה לא פחות מישו עצמו.
פשוט (במובן קולע) זה באמת המחמאה הנכונה.
בזכותך למדתי שאנג'לו פיסל עוד פייטה אחת, והיא שונה לחלוטין. אולי תרצי להאיר זאת...
והערה קטנה לך ולמגיבים: שמו של האיש, במקורות ובפי כול, הוא: ישוע.
היהודים, שלא אהבו את ההקשר ל'ישועה' בחרו לקרוא לו 'ישו', שזה ראשי תיבות: ימח שמו וזכרו.
היום אנחנו מספיק מבוגרים ויישובים בדעתנו, ועל כן ראוי שניתן את הכבוד לאיש ולמאמינים בו - ישוע.
פוסט שפשוט... ללקק את האצבעות :)
תודה. מקפלים ובגדים אפשר ללמוד המון על האישה (יחד עם תכשיטים). תקופות גדולות בהיסטוריה הבגד היה האביזר שייצג אותה, את מעמדה, הסטאאטס שלה ותכונותיה, אפילו האישיות. זה נושא רחב מאוד ובעצם קשור למעמד האישה כפי שהוא משתקף באמנות.
תודה, אבוא בהזדמנות.
חג שמח
עד היום הסתכלתי וראיתי
אבל באמצעותך אני מתבוננת,
מתרשמת וחווה באופן שונה לחלוטין
את מעצימה עבורי את החוויה,
תודה
המראה הזה כ"כ אוניברסלי
חושבת שכל אם יכולה להתחבר אליו
-
שובר את הלב
אותי תפסה, כמעט בשנייה הראשונה,
מחוות כף ידה השמאלית.
היא פרושה במחווה של תהייה וצער...
מדהים!!!
.
אגב, אני אישית מוצא יותר תשובות
אצל רפאל...
דנה,
תודה על הפסל המדהים
ועל דברי ההסבר,
וידוי קטן
לפני שהתאהבתי בדוד של מיכאלאנג'לו
אהבתי את אפולו
יצירה מרשימה, שנוגעת
והסברייך - כרגיל, תורמים המון
תודה, שירלי
תודה רחל.
עלית על נקודה חשובה. זה לא סתם שהסתכלת יותר עליו מאשר עליה.
כי מיכאלאנג'לו הוא פסל של גברים.
לדעת ליצור אמפטיה בצופה כלפי העצב זה כישרון.
ואני מיד מחברת את הפסל הנפלא הזה לסצינה טיפולית פסיכולוגית חזקה מהסרט של ברגמן "זעקות ולחישות"
שבו המשרתת יושבת באותה פוזה של מריה של מיכלאנגלו,
ערומה,
ומאמצת אל השד המלא והשופע חמלה ונתינה אמהית
את גופה של הצעירה חולת הסרטן הגוססת, ובשלווה אינסופית , מרגיעה את הכאב בשירה חרישית.
*שלך אוהבת שרי
ואולי כדי להדגיש שילד נשאר תמיד ילד בעיני אמו גם כשהוא בבגרותו?
ניסחת זאת נפלא! מסכימה.
נכון, ביצירה אמנותית לכל פרט יש משמעות, הוא לא מתואר סתם. כל פרט עשוי מתוך כוונה מסוימת,
גם אם היא התת מודע של האמן.
בגדים, שקופים או אטומים, ארוכים או קצרים, מכסים טפח או מגלים טפחיים תמיד גורמים לסערה....
ביחוד כשמשילים אותם...
ממש ככה, זו העוצמה שברכות.
וגם בגלל הניגודים: עירום מול לבוש, מת מול חי, מאוזן מול מאונך וכו'.
אוהבת את ההתבוננויות לעומק
בפסלים או ציורים
בכל חלק ואביזר
וכיצד אני חשה
או למה כיוון היוצר
הייתי מרותקת
שלך אפרת*
אשמח לביקורך
הסברייך מעניינים ומרשימים.
אני כל כך אוהבת את הפסל הזה
אבל תמיד הסתכלתי עליו. על המת המפוסל בשלמות נפלאה,
כשהאמא החיה משמשת לו כמסגרת.
תודה שהזכרת לי להביט גם בה
תודה נילי, כשעומדים מולה והאור קורן עליה וברקע השיש המופלא של כנסיית סנט פטרוס, זו חוויה מרוממת נפש.
נכון אתה צודק, יש כאן השלמה חדורה באהבת אלוהים...
כמה עצב
פוסט נפלא
תודה
מרגישה דומה.
קיפול תוגה בהבעתה נמזג ומתכנס אל תוך קיפולי הבד
מאידך, הבדים אימהיים = מכילים.
אלופה את, בחיי, כמו באומנות, אין דבר כזה, שאין דבר כזה..:)
תמיד נפעמתי מן העוצמה בקפלי הבד
אך לא קישרתי אותם לסערה...
נפלא ההסבר שלך
תודה !
*
נויה
זה החידוש של מיכאלאנג'לו שתאר אותה ממש צעירה, לעומת האחרים.
אומרים שהוא עשה זאת כדי להדגיש את הבתוליות והטוהר שלה.
זו יצירה שתמיד מרגשת אותי
עצב ואהבה צרופה
תודה על הסברייך יקירה
הפסל יפה ממש ורוצה לשאול אותך - עניין הבגדים האין הם מתאימים לרוח התקופה של הפסל? הרי פעם הלכו כך.
לי לא נראה שום דבר יוצא דופן או מביע במיוחד בבגדים שלה. יותר חזק בעיני דווקא הבן המת, תנוחתו, החידלון, ולמרות זאת הפניית הראש לכיוונה.
היא - יותר מאשר מים סוערים - נראית חתומה. אולי בהלם.....לא רואה את הגעש. לא בה ולא בבגדים. מה עושים? מה פיספסתי?
מצד שלישי, יש בפסל, המון אמונה והשלמה
על פי אותה ההבעה של העצב הכבוש הזה.
בהחלט מרשים.