כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Post שביתה

    הבלוג עוסק בבעיות מערכת החינוך מנקודת מבטה של מורה ומחנכת, החל במאבק המורים במהלך השביתה,בגורמים לשביתה, ובתחושות שעולות במהלכה ולאחריה. הבלוג שינה את שמו מ\"יומנה של מורה שובתת\" ל\" Post שביתה\"

    פוסטים אחרונים

    תגובות (30)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS

    צטט: גיל_82 2009-10-06 18:59:43

    העמדה המוצגת כאן (בחלק מהתגובות) אינה מספיק עקרונית לטעמי.

     

    בכל הקשור לתחום הבנתי (טיולים), בו הפריצות משתוללת, יש ידיעה ברורה מאיפה מגיע הכסף ולאן הוא הולך. להבנתי, יש הסכמה שבשתיקה מצד פקידות המשרד, משום שהם מניחים שהמטרות הן 'בסדר' על דעת הפוליטיקאים הממונים עליהם.

    אחרת זה לא היה קורה.

    רק תגידו שתי מילים על חינוך 'ערכי' או 'לאומי' וכבר כולם נעמדים דום. מהנהנים בהסכמה. 

    וזה מה שרע (רע מאוד). ההנחה שזה בסדר. ההתרפסות והעליבות. חוסר עמוד השדרה.

    מה פתאום בסדר? מה פתאום שיתרמו? איפה האחריות המקצועית?

     

    מעדיף ללמד בצריף עץ כשאני חופשי, עומד על דעתי, ולא בחדר עשוי קירות זהב תחת הצורך לרצות את הגביר! 

    אהבתי!

     

    צטט: המספרית 2009-10-06 16:39:22


    לי לא איכפת מי תורם. שיתרמו כמה שיותר למערכת המתמוטטת הזאת -

    אבל כן יש לי הסתייגויות למי לתרום -

    רוצה שיתרמו למורים! שיתרמו פינת עבודה עם טלפון ומחשב לכל מורה במתחם בית ספר!

    שיתרמו כסף לכל הישיבות מורים והמליאה , הישיבות הארורות שאי אפשר להתחמק מלבוא אליהן, והכול חינם!

    שיתרמו אנשי אבטחה בהפסקות ושהם ישמרו ולא המורים, על חשבון הכריך האומלל היחיד במשך היום!

    אלה משאלותיי לשנה החדשה....

    וכעת נותר רק למצוא את התורם הנכון...

    *

    אלומה

     

    לי כן אכפת מי תורם, ואני בדעה שאין ארוחות חינם.

    הייתי זורקת את כל המתנות מבית הספר, ולא מאפשרת להורים להשלים את חלקם בתשלומים לקרנות, וככה כשכולם ערומים ועניים מחייבת את משרד החינוך ובתי הספר לקחת בחזרה את המושכות לידיים. נמאס לי מכל מיני נסיונות וחלטורות שעושים על גב הילדים. 

    תודה שושי
      8/10/09 06:51:

    צטט: aeed 2009-10-07 21:21:54

    תיאור מעציב וכואב עד למאד

    מבלי להביע עמדה או חלילה לפגוע במאן דהו

    כל עושי המלאכה מכובדים ויש בעשייתם שליחות, ואולי "אינסטרס סמוי", ברור לכולםםםםםםםםםםםםם שאין ארוחות חינם

    אבל הייתי מעז להרים זיקוק בעלטה שאופפת אותנו בתחום החינוך

    "הדג מסריח מהראש"

    ויש שיאמרו "שהדג מסריח מהים"

    התערבות ההורים במערכת החינוך תרמה את תרומתה למצב בו אנו נמצאים שיש חינוך אפור

    יש המשיגים חינוך יקר לשם הגאווה הנפוחה ויש שמנסים עם הפרוטות הלא נמצאות להשיג ציונים טובים בכדי להתדפק על שערי הפקולטאות הנחשקות.

    אם כל אחד מאתנו יעשה חשבון נפש כנה אמיתי אובייקטיבי אולי אולי נצליח לגרד את האמת

    דווקא כאן התערבות ההורים אולי מוצדקת מבחינתם, הם חושבים שהם נותנים את הטוב ביותר לילדיהם...איזה הורה לא רוצה בכך?

    הסיבות לחשיבה הזו הן הבעייתיות - מדוע הם לא מרגישים שהילדים שלהם מקבלים את הטוב ביותר? מדוע המדינה לא דואגת לספק להם את הטוב ביותר?....

     

      7/10/09 21:44:

    צטט: ד"ר מיקי ארליך 2009-10-07 07:28:22

    צטט: שושי פולטין 2009-10-06 21:49:57

    צטט: ד"ר מיקי ארליך 2009-10-06 19:48:50


    שלום שושי,

     

    הנקודה שאת מעלה היא חלק מתמונה רחבה הרבה יותר. אני חייב לציין שאני אמביוולנטי בעניין ואיני יודע מה צריך לעשות. להלן חלק מהשיקולים:

     

    תחילה צריך להבהיר שתרומה היא סוג של השקעה שתמורתה איננה נמדדת בדרך כלל בכסף. לפיכך, זאת תמימות לחשוב שמי שתורם עושה זאת מאלטרואיזם צרוף. אין דבר כזה. לפעמים העקרונות שלו תואמים באופן כללי את אלה של המערכת ולפעמים לא. זה הכל.

    מה את חושבת על תרומות בכלל? גם כאן העובדה שאת תורמת לעמותה שמספקת ארוחות לנזקקים, מסייעת למדינה לפנות תקציבים למטרות אחרות. למה את תורמת לעמותה אחת ולא לזולתה? על סמך את קובעת את סדרי העדיפויות שלך, ןעד כמה הם רלבנטיים למקבלי התרומה?

    בקצרה: האם את חושבת שכדאי שהמדינה תוותר על תרומות בכלל, שתאסור אותן, או שתמנע תרומות למערכת החינוך? אם התשובה שלך היא שלילית, הרי שבעצם חזרנו למשבצת הראשונה.

    האם את מוכנה למשל לוותר על חלק ניכר מהתרומות למערכת תמורת הסדרת העניין? אם תשובתך שלילית בעניין זה, הרי שבעצם נגזר שהמצב הנוכחי יימשך פחות או יותר. אם לא, איזו הסדרה של עניין התרומות הייתה מתקבלת על דעתך? למשל שהסכום יועבר למשרד החינוך על מנת שיתגבר למשל את שיעורי המתמטיקה או את הטיולים הבית ספריים, וזה ישתמש בסכום למטרה זו על פי ראות עיניו? ואם המשמעות תהייה פגיעה משמעותית בתכניות חינוכיות חשובות שפועלות כיום?

    אשמח לשמוע את דעתך בעניין.

     

    חג שמח,

     

    מיקי

     

    לד"ר מיקי ארליך,

    לא עלה בדעתי שהתורמים הם אלטרואיסטים,

    לתרומה יש כמה היבטים -

    • להראות כי אני 'חזק' אני מסוגל לתרום, מראה על עושרי.
    • שיקולי מס .
    • קשרי הון ושלטון - אמצעי להתקרב לשלטון.

    באשר לתרומות, אני חושבת שאחד החטאים של המדינה הוא קיומן של אגודות 'לתת' וכדומיהן - במקום שהמדינה תקיים מדיניות רווחה, העמותות לקחו על עצמן תפקיד לא להן - לספק מזון לעניים.

    אני בעד המדיניות של 'לתת חכות ולא דגים' - המדינה צריכה לתת מספיק תעסוקה כדי שהעניים לא יהיו כאלו ובמקביל להנהיג מדיניות רווחה.

    ובאשר לחינוך - כשהייתי ילדה בנוסף לחינוך הממלכתי היו 'בתי תלמיד' שבהם התקיימו בשכונה בה גדלתי חוגים לרוב , עם תשלום סמלי ביותר. המדינה הענייה הרשתה זאת לעצמה כיוון שראתה בחינוך ייעוד.

    המדינה היא זו שצריכה לדאוג לחינוך בניה, והיא זו שאמורה לטפל בנושא החינוך הערכי.

    גם תרומות צריכות להיות מנוהלות על ידי המדינה ולא ייתכן שיפעלו כל כך הרבה עמותות באנדרלמוסיה וללא פיקוח נאות, הן מבחינת תכנים והן מבחינת תנאי התעסוקה של העובדים , (אשר מועסקים לעתים בתנאים של עובדי קבלן ראה כאן)

     

    שלום שושי,

     

    אני מבקש להוסיף ולהקשות עלייך:

    אנחנו מחנכים את ילדינו "לתרום", "לתת" ו"לחלוק". מצוות "צדקה" נתפסת כמצווה "חברתית" ממדרגה ראשונה, כזאת שגם יהודים רבים שאינם אמונים על תרי"ג מצוות שמחים לחנך לאורה. אז אם לא נותנים לאנשים לתרום, וחושבים שעמותות הן כלי ליצירת רווחים ליזמיהן (מה שנכון במקצת המקרים), אז למה מחנכים ילדים "לתת"? אל תתנו, תהיו פרודוקטיביים, למדינה יהיה כסף בלי סוף ובא לציון גואל.

    והנה הילד גדל והולך לו טוב בחיים והוא חושב לעצמו: "מקום שבאמת ניתן לשפר זה מערכת החינוך. אני רוצה לתרום ללימודי פיזיקה/יהדות/ חשיבה מתמטית או כל דבר אחר". אז מקובל עלי שהעובדים צריכים לעבוד על פי תנאי עבודה סבירים, אבל זאת איננה הנקודה שבפוסט אם אני מבין נכון. את יוצאת כנגד זה שהמערכת בכלל מאפשרת את התרומות. לכן אני חוזר לדברי הראשונים: גם התורם האולטימטיבי (התורם בסתר למקבל לא ידוע) מעדיף לתרום דרך גוף שמקורב אליו ושהוא מכיר וסומך עליו, ולמען מטרה ידועה ולא סתם לתרום כדי לקבל הקלה במס הכנסה. במידה רבה, מקבלי התרומות מתחרים על ליבם של התורמים על פי אמות מידה עיסקיות לחלוטין.

    זה נכון שיש אנדרלמוסיה מוחלטת בתחום העמותות. חשבתי פעם שרשם העמותות צריך לפעול לאיחוד של גופים מקבילים ולתקן את החוק באופן שתהייה לו סמכות לכפות על הקמת גוף יחיד, או מספר מצומצם של גופים שיטפלו בתחום, ואלה מצידם יהיו חייבים לקבל לשורותיהם כחברים את חברי הגופים "המתחרים" באותו התחום.

    בקיצור: האם לדעתך צריך להסדיר את התרומות למערכת החינוך/בריאות/רווחה דרך מינהלה שתנתב את התרומות, שתקהה את הקשר הישיר בין התורם למקבל, שתדאג לתשלום הוגן לעובדים וכו'. את המימון ניתן יהיה להשיג מגביית אחוזי תקורה מסויימים מהתרומות. זה מקובל בכל התחומים. אני אמנם שונא להמליץ על הקמת מערכות בירוקרטיות נוספות, אולם נראה שלפחות הפעם מדובר בהכרח שלא יגונה.

     

     

    חג שמח,

     

    מיקי

     

    לד"ר מיקי ארליך,

    אני חושבת שהפעם אקצר ואסכם זאת במילה אחת מידתיות. החינוך לתרומה הוא במסגרת המצומצמת ולא בהיקף המדובר.

    ההיקף של אותה 'תרומה' במערכת החינוך הוא כל כך גדול שהוא גובל בשערוריה, מה גם שברור כי חלק גדול מאותם גופים תורמים לא עושים זאת כאמור מסיבות אלטרואיסטיות אוסיף למה שכבר כתבתי למעלה:

    • דלתות שנפתחות בפני בעלי ההון אצל אנשי השלטון כתוצאה מתרומתם,
    • קיימים קשרים בין ה 'מגזר השלישי' לשילטון ומשחק כאן גם הרבה כבוד  ציטוט:."אצלנו במגזר נושא הכבוד חשוב יותר מהמשימות", (מכנס המגזר השלישי כאן). 
    •  הגופים השונים מנצלים את התשתיות הקיימות של בתי הספר. אין לעמותות השונות זכות קיום בלעדיהן.
    •  בעל המאה הוא בעל הדעה  (ראה דוגמא של לב לבייב כאן).
    • כעת נכנס גם האלמנט הרעיוני , כפי שהובא כאן.

    כל זה בוודאי לא מתאים לאותו חינוך שאתה מדבר שצריך להקנות לילדים/לתלמידים.

    אגב,  בבית הספר אני משמשת כרכזת 'מחוייבות אישית' . פרוייקט ארצי זה מחנך את התלמידים להתנדבות בקהילה במסגרות שונות (ליצנות רפואית, חונכות לילדים קטנים, 'פרח לניצול', מד"א  ועוד ועוד). זו תרומה נטו. יש רבים שעושים זאת מתוך שליחות אמיתית (כמובן שלא כולם). לזה אני קוראת חינוך לנתינה.

    תודה!


     

     

      7/10/09 21:21:

    תיאור מעציב וכואב עד למאד

    מבלי להביע עמדה או חלילה לפגוע במאן דהו

    כל עושי המלאכה מכובדים ויש בעשייתם שליחות, ואולי "אינסטרס סמוי", ברור לכולםםםםםםםםםםםםם שאין ארוחות חינם

    אבל הייתי מעז להרים זיקוק בעלטה שאופפת אותנו בתחום החינוך

    "הדג מסריח מהראש"

    ויש שיאמרו "שהדג מסריח מהים"

    התערבות ההורים במערכת החינוך תרמה את תרומתה למצב בו אנו נמצאים שיש חינוך אפור

    יש המשיגים חינוך יקר לשם הגאווה הנפוחה ויש שמנסים עם הפרוטות הלא נמצאות להשיג ציונים טובים בכדי להתדפק על שערי הפקולטאות הנחשקות.

    אם כל אחד מאתנו יעשה חשבון נפש כנה אמיתי אובייקטיבי אולי אולי נצליח לגרד את האמת

      7/10/09 20:54:

    צטט: ריקיטריקי 2009-10-07 16:38:59


    ממשיכה לעקוב אחרי מאבקך לשינוי פני החינוך.

    בהצלחה - החינוך הוא בנפשנו - התדרדרותו תפגע

    לבסוך במעגל הקרוב של כל אחד ואחד מאיתנו,

    מחזקת את ידייך - ולוואי ומבקך יצלח בשנה החדשה.

    -

    תודה ריקי,

    ברוכה השבה!

    מועדים לשמחה.

     

      7/10/09 20:01:

    צטט: לילי קינמון 2009-10-07 15:51:12


    לשושי פולטין, למיקי ארליך, לכל המעוניינים

    כבר מזמן ידוע לנו שהחינוך אינו בראש סדר העדיפויות של ממשלות ישראל. לדוגמה: חוק חינוך חובה חינם מגיל שלוש ומעלה שחוקק לפני עשרים וחמש שנה (!) ומעולם לא הופעל וגם אין היערכות להפעילו. עשרים וחמש שנה לא הספיקו למדינה כדי להיערך, מה זה אומר? אולי הגיע הזמן לדרוש משהו מהמדינה. המדינה דורשת מבני הנוער "לא להשתמט" משירות צבאי. אבל בעצמה היא משתמטת מחובתה לתת חינוך תקין לילדים ולנוער, ואת התוצאות העגומות אנו רואים.

    אינני מתנגדת לתרומות בנושאים נקודתיים, למשל אין לי בעייה עם זה שפירמות היי טק יסייעו לבתי ספר מסויימים בנושאי חינוך מדעי, למשל. אך גופים פרטיים ותורמים פרטיים אינם יכולים למלא את מקום המדינה וזו האחריות שלנו לדרוש זאת ממנה 

    בברכה לילי קנמון

    מסכימה!

     

      7/10/09 18:38:

    צטט: shabat shalom 2009-10-07 07:39:06

    משרד החינוך עוצם את עיניו מלבדוק תרומות משום שזה אכן משחרר אותו באופן ידידותי מחובותיו.

    פשוט: אף פעם אי אפשר לבוא בטענות לתורם, ובוודאי לא להכתיב לו.

    ולאחר שהוא מפסיק את תרומותיו, ממילא העניין נמחק...

    לכן מדבר השר על התנדבות גימלאים וסלבס וכל דבר שהוא זמני...

    מסכימה.

    העברת הפרוייקטים השונים לגורמים חיצוניים, משחרר לכאורה מאחריות....

    תודה!

     

      7/10/09 17:23:

    צטט: aviados16 2009-10-07 04:56:30


    כל מילה בסלע !

    ממש אהבתי לקרוא ...

     

    ------

    http://bfeld.fav.co.il/

     תודה!

     

      7/10/09 16:38:


    ממשיכה לעקוב אחרי מאבקך לשינוי פני החינוך.

    בהצלחה - החינוך הוא בנפשנו - התדרדרותו תפגע

    לבסוך במעגל הקרוב של כל אחד ואחד מאיתנו,

    מחזקת את ידייך - ולוואי ומבקך יצלח בשנה החדשה.

    -

      7/10/09 15:51:


    לשושי פולטין, למיקי ארליך, לכל המעוניינים

    כבר מזמן ידוע לנו שהחינוך אינו בראש סדר העדיפויות של ממשלות ישראל. לדוגמה: חוק חינוך חובה חינם מגיל שלוש ומעלה שחוקק לפני עשרים וחמש שנה (!) ומעולם לא הופעל וגם אין היערכות להפעילו. עשרים וחמש שנה לא הספיקו למדינה כדי להיערך, מה זה אומר? אולי הגיע הזמן לדרוש משהו מהמדינה. המדינה דורשת מבני הנוער "לא להשתמט" משירות צבאי. אבל בעצמה היא משתמטת מחובתה לתת חינוך תקין לילדים ולנוער, ואת התוצאות העגומות אנו רואים.

    אינני מתנגדת לתרומות בנושאים נקודתיים, למשל אין לי בעייה עם זה שפירמות היי טק יסייעו לבתי ספר מסויימים בנושאי חינוך מדעי, למשל. אך גופים פרטיים ותורמים פרטיים אינם יכולים למלא את מקום המדינה וזו האחריות שלנו לדרוש זאת ממנה 

    בברכה לילי קנמון

      7/10/09 15:51:

    צטט: יוליסס 2009-10-07 04:37:47

    שושי שלום וחג שמח

     

    שוב תודה, על פוסט חשוב ומעניין.

     

    זה כבר כמה שנים שהנושא שב ועולה בראשי ומטריד את מנוחתי.

     

    ראשית, מדיניות העמותות, "לתת" ודומיה (שחלקן, דרך אגב, עושות עבודת קודש), שהביאה למצב של התנערות המדינה מאחריות לדאוג לאזרחיה. ועל זה נאמר: "הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות"...

    במיקרה של הגופים העסקיים שמעורבים בחינוך, אני לא בטוח שהכוונות כ"כ טובות...

     

    שנית, יש כאן דוגמא נוספת לדרך ההתנהלות הכ"כ לא מקצועית של מערכת חינוכית, שאני חלק ממנה (וזה אחד התסכולים הגדולים שלי בתור מורה: הניסיון להיות מקצועי בתוך מערכת שהיא לחלוטין לא מקצועית).

    אני נחשף לחוסר הפיקוח על הגופים הללו (על התכנים המועברים ועל איכות והכשרת המורים/המדריכים באותם גופים) לעיתים קרובות. אני רואה את המדריכים שעובדים בפרוייקטים מן הסוג הזה. מדובר לא אחת בחבר'ה צעירים, אחרי צבא, לעיתים סטודנטים ולעיתים בעלי רקע כזה או אחר בהדרכה. חבר'ה ללא הכשרה מתאימה (שכן בחלק מן הפרוייקטים עוברים המדריכים הכשרה קצרה של מספר ימים בלבד), שבאים "לעשות כסף קל".

    אני בעצמי הגעתי למספר ראיונות עבודה לפרוייקטים מן הסוג הזה (קרן קרב, מדע וחשיבה 2000, ברנקו וייס, פרוייקט 'עתידים', מופת ואולי יש עוד כמה ששכחתי) וראיתי את הרוח הנושבת. האינטרס העיקרי כאן הוא כסף. זו דרך מצויינת של אותם גופים, העומדים מאחורי פרוייקטים כאלה "לעשות כסף קל".

    (אני מוכרח לסייג ולומר שישנם פרוייקטים טובים ומועילים ואפילו מקצועיים יחסית).

     

    חלטוריזם וחוסר מקצועיות אינם דבר חדש במחוזותנו. ולמדנו כבר דבר או שתיים בענייני תכנון לקוי, חוסר מחשבה לטווח ארוך וניסיון "לעשות כסף קל" ('פל קל' ואסון ורסאי, זו דוגמא אחת מני רבות...).

    אז למה כשזה מגיע לתחום החינוך מתקבלת התחושה ש"מותר" להיות פחות מקצועי? ש"מותר" לעגל פינות? 

    הרי מישהו היום מעלה על דעתו שיביאו מתכנן גשרים שלא עבר הכשרה מתאימה כדי שיבנה מחלף חדש? מישהו היום מעלה על דעתו לעבור ניתוח ע"י רופא שלא עבר הכשרה מתאימה? 

    העניין חמור בעיניי.

     

    חג שמח

     

    ערן  

    לערן,

    זה שחלק מהעמותות עושות עבודת קודש, זה נכון וזה לא עומד בסתירה עם הפוסט הזה - להיפך, הן גורמות לכך שהמדינה תתנער באופן לגיטימי לכאורה מאחריותה הבסיסית.

    הקושי העיקרי הוא בפיקוח על כל אותן עמותות, על התכנים , המקצועיות, האנשים המאיישים אותם, תנאי העסקתם ועוד ועוד.

    תודה,

    חג שמח!

     

      7/10/09 07:39:

    משרד החינוך עוצם את עיניו מלבדוק תרומות משום שזה אכן משחרר אותו באופן ידידותי מחובותיו.

    פשוט: אף פעם אי אפשר לבוא בטענות לתורם, ובוודאי לא להכתיב לו.

    ולאחר שהוא מפסיק את תרומותיו, ממילא העניין נמחק...

    לכן מדבר השר על התנדבות גימלאים וסלבס וכל דבר שהוא זמני...

      7/10/09 07:28:

    צטט: שושי פולטין 2009-10-06 21:49:57

    צטט: ד"ר מיקי ארליך 2009-10-06 19:48:50


    שלום שושי,

     

    הנקודה שאת מעלה היא חלק מתמונה רחבה הרבה יותר. אני חייב לציין שאני אמביוולנטי בעניין ואיני יודע מה צריך לעשות. להלן חלק מהשיקולים:

     

    תחילה צריך להבהיר שתרומה היא סוג של השקעה שתמורתה איננה נמדדת בדרך כלל בכסף. לפיכך, זאת תמימות לחשוב שמי שתורם עושה זאת מאלטרואיזם צרוף. אין דבר כזה. לפעמים העקרונות שלו תואמים באופן כללי את אלה של המערכת ולפעמים לא. זה הכל.

    מה את חושבת על תרומות בכלל? גם כאן העובדה שאת תורמת לעמותה שמספקת ארוחות לנזקקים, מסייעת למדינה לפנות תקציבים למטרות אחרות. למה את תורמת לעמותה אחת ולא לזולתה? על סמך את קובעת את סדרי העדיפויות שלך, ןעד כמה הם רלבנטיים למקבלי התרומה?

    בקצרה: האם את חושבת שכדאי שהמדינה תוותר על תרומות בכלל, שתאסור אותן, או שתמנע תרומות למערכת החינוך? אם התשובה שלך היא שלילית, הרי שבעצם חזרנו למשבצת הראשונה.

    האם את מוכנה למשל לוותר על חלק ניכר מהתרומות למערכת תמורת הסדרת העניין? אם תשובתך שלילית בעניין זה, הרי שבעצם נגזר שהמצב הנוכחי יימשך פחות או יותר. אם לא, איזו הסדרה של עניין התרומות הייתה מתקבלת על דעתך? למשל שהסכום יועבר למשרד החינוך על מנת שיתגבר למשל את שיעורי המתמטיקה או את הטיולים הבית ספריים, וזה ישתמש בסכום למטרה זו על פי ראות עיניו? ואם המשמעות תהייה פגיעה משמעותית בתכניות חינוכיות חשובות שפועלות כיום?

    אשמח לשמוע את דעתך בעניין.

     

    חג שמח,

     

    מיקי

     

    לד"ר מיקי ארליך,

    לא עלה בדעתי שהתורמים הם אלטרואיסטים,

    לתרומה יש כמה היבטים -

    • להראות כי אני 'חזק' אני מסוגל לתרום, מראה על עושרי.
    • שיקולי מס .
    • קשרי הון ושלטון - אמצעי להתקרב לשלטון.

    באשר לתרומות, אני חושבת שאחד החטאים של המדינה הוא קיומן של אגודות 'לתת' וכדומיהן - במקום שהמדינה תקיים מדיניות רווחה, העמותות לקחו על עצמן תפקיד לא להן - לספק מזון לעניים.

    אני בעד המדיניות של 'לתת חכות ולא דגים' - המדינה צריכה לתת מספיק תעסוקה כדי שהעניים לא יהיו כאלו ובמקביל להנהיג מדיניות רווחה.

    ובאשר לחינוך - כשהייתי ילדה בנוסף לחינוך הממלכתי היו 'בתי תלמיד' שבהם התקיימו בשכונה בה גדלתי חוגים לרוב , עם תשלום סמלי ביותר. המדינה הענייה הרשתה זאת לעצמה כיוון שראתה בחינוך ייעוד.

    המדינה היא זו שצריכה לדאוג לחינוך בניה, והיא זו שאמורה לטפל בנושא החינוך הערכי.

    גם תרומות צריכות להיות מנוהלות על ידי המדינה ולא ייתכן שיפעלו כל כך הרבה עמותות באנדרלמוסיה וללא פיקוח נאות, הן מבחינת תכנים והן מבחינת תנאי התעסוקה של העובדים , (אשר מועסקים לעתים בתנאים של עובדי קבלן ראה כאן)

     

    שלום שושי,

     

    אני מבקש להוסיף ולהקשות עלייך:

    אנחנו מחנכים את ילדינו "לתרום", "לתת" ו"לחלוק". מצוות "צדקה" נתפסת כמצווה "חברתית" ממדרגה ראשונה, כזאת שגם יהודים רבים שאינם אמונים על תרי"ג מצוות שמחים לחנך לאורה. אז אם לא נותנים לאנשים לתרום, וחושבים שעמותות הן כלי ליצירת רווחים ליזמיהן (מה שנכון במקצת המקרים), אז למה מחנכים ילדים "לתת"? אל תתנו, תהיו פרודוקטיביים, למדינה יהיה כסף בלי סוף ובא לציון גואל.

    והנה הילד גדל והולך לו טוב בחיים והוא חושב לעצמו: "מקום שבאמת ניתן לשפר זה מערכת החינוך. אני רוצה לתרום ללימודי פיזיקה/יהדות/ חשיבה מתמטית או כל דבר אחר". אז מקובל עלי שהעובדים צריכים לעבוד על פי תנאי עבודה סבירים, אבל זאת איננה הנקודה שבפוסט אם אני מבין נכון. את יוצאת כנגד זה שהמערכת בכלל מאפשרת את התרומות. לכן אני חוזר לדברי הראשונים: גם התורם האולטימטיבי (התורם בסתר למקבל לא ידוע) מעדיף לתרום דרך גוף שמקורב אליו ושהוא מכיר וסומך עליו, ולמען מטרה ידועה ולא סתם לתרום כדי לקבל הקלה במס הכנסה. במידה רבה, מקבלי התרומות מתחרים על ליבם של התורמים על פי אמות מידה עיסקיות לחלוטין.

    זה נכון שיש אנדרלמוסיה מוחלטת בתחום העמותות. חשבתי פעם שרשם העמותות צריך לפעול לאיחוד של גופים מקבילים ולתקן את החוק באופן שתהייה לו סמכות לכפות על הקמת גוף יחיד, או מספר מצומצם של גופים שיטפלו בתחום, ואלה מצידם יהיו חייבים לקבל לשורותיהם כחברים את חברי הגופים "המתחרים" באותו התחום.

    בקיצור: האם לדעתך צריך להסדיר את התרומות למערכת החינוך/בריאות/רווחה דרך מינהלה שתנתב את התרומות, שתקהה את הקשר הישיר בין התורם למקבל, שתדאג לתשלום הוגן לעובדים וכו'. את המימון ניתן יהיה להשיג מגביית אחוזי תקורה מסויימים מהתרומות. זה מקובל בכל התחומים. אני אמנם שונא להמליץ על הקמת מערכות בירוקרטיות נוספות, אולם נראה שלפחות הפעם מדובר בהכרח שלא יגונה.

     

     

    חג שמח,

     

    מיקי

     

      7/10/09 04:56:


    כל מילה בסלע !

    ממש אהבתי לקרוא ...

     

    ------

    http://bfeld.fav.co.il/

      7/10/09 04:37:

    שושי שלום וחג שמח

     

    שוב תודה, על פוסט חשוב ומעניין.

     

    זה כבר כמה שנים שהנושא שב ועולה בראשי ומטריד את מנוחתי.

     

    ראשית, מדיניות העמותות, "לתת" ודומיה (שחלקן, דרך אגב, עושות עבודת קודש), שהביאה למצב של התנערות המדינה מאחריות לדאוג לאזרחיה. ועל זה נאמר: "הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות"...

    במיקרה של הגופים העסקיים שמעורבים בחינוך, אני לא בטוח שהכוונות כ"כ טובות...

     

    שנית, יש כאן דוגמא נוספת לדרך ההתנהלות הכ"כ לא מקצועית של מערכת חינוכית, שאני חלק ממנה (וזה אחד התסכולים הגדולים שלי בתור מורה: הניסיון להיות מקצועי בתוך מערכת שהיא לחלוטין לא מקצועית).

    אני נחשף לחוסר הפיקוח על הגופים הללו (על התכנים המועברים ועל איכות והכשרת המורים/המדריכים באותם גופים) לעיתים קרובות. אני רואה את המדריכים שעובדים בפרוייקטים מן הסוג הזה. מדובר לא אחת בחבר'ה צעירים, אחרי צבא, לעיתים סטודנטים ולעיתים בעלי רקע כזה או אחר בהדרכה. חבר'ה ללא הכשרה מתאימה (שכן בחלק מן הפרוייקטים עוברים המדריכים הכשרה קצרה של מספר ימים בלבד), שבאים "לעשות כסף קל".

    אני בעצמי הגעתי למספר ראיונות עבודה לפרוייקטים מן הסוג הזה (קרן קרב, מדע וחשיבה 2000, ברנקו וייס, פרוייקט 'עתידים', מופת ואולי יש עוד כמה ששכחתי) וראיתי את הרוח הנושבת. האינטרס העיקרי כאן הוא כסף. זו דרך מצויינת של אותם גופים, העומדים מאחורי פרוייקטים כאלה "לעשות כסף קל".

    (אני מוכרח לסייג ולומר שישנם פרוייקטים טובים ומועילים ואפילו מקצועיים יחסית).

     

    חלטוריזם וחוסר מקצועיות אינם דבר חדש במחוזותנו. ולמדנו כבר דבר או שתיים בענייני תכנון לקוי, חוסר מחשבה לטווח ארוך וניסיון "לעשות כסף קל" ('פל קל' ואסון ורסאי, זו דוגמא אחת מני רבות...).

    אז למה כשזה מגיע לתחום החינוך מתקבלת התחושה ש"מותר" להיות פחות מקצועי? ש"מותר" לעגל פינות? 

    הרי מישהו היום מעלה על דעתו שיביאו מתכנן גשרים שלא עבר הכשרה מתאימה כדי שיבנה מחלף חדש? מישהו היום מעלה על דעתו לעבור ניתוח ע"י רופא שלא עבר הכשרה מתאימה? 

    העניין חמור בעיניי.

     

    חג שמח

     

    ערן  

      6/10/09 21:49:

    צטט: ד"ר מיקי ארליך 2009-10-06 19:48:50


    שלום שושי,

     

    הנקודה שאת מעלה היא חלק מתמונה רחבה הרבה יותר. אני חייב לציין שאני אמביוולנטי בעניין ואיני יודע מה צריך לעשות. להלן חלק מהשיקולים:

     

    תחילה צריך להבהיר שתרומה היא סוג של השקעה שתמורתה איננה נמדדת בדרך כלל בכסף. לפיכך, זאת תמימות לחשוב שמי שתורם עושה זאת מאלטרואיזם צרוף. אין דבר כזה. לפעמים העקרונות שלו תואמים באופן כללי את אלה של המערכת ולפעמים לא. זה הכל.

    מה את חושבת על תרומות בכלל? גם כאן העובדה שאת תורמת לעמותה שמספקת ארוחות לנזקקים, מסייעת למדינה לפנות תקציבים למטרות אחרות. למה את תורמת לעמותה אחת ולא לזולתה? על סמך את קובעת את סדרי העדיפויות שלך, ןעד כמה הם רלבנטיים למקבלי התרומה?

    בקצרה: האם את חושבת שכדאי שהמדינה תוותר על תרומות בכלל, שתאסור אותן, או שתמנע תרומות למערכת החינוך? אם התשובה שלך היא שלילית, הרי שבעצם חזרנו למשבצת הראשונה.

    האם את מוכנה למשל לוותר על חלק ניכר מהתרומות למערכת תמורת הסדרת העניין? אם תשובתך שלילית בעניין זה, הרי שבעצם נגזר שהמצב הנוכחי יימשך פחות או יותר. אם לא, איזו הסדרה של עניין התרומות הייתה מתקבלת על דעתך? למשל שהסכום יועבר למשרד החינוך על מנת שיתגבר למשל את שיעורי המתמטיקה או את הטיולים הבית ספריים, וזה ישתמש בסכום למטרה זו על פי ראות עיניו? ואם המשמעות תהייה פגיעה משמעותית בתכניות חינוכיות חשובות שפועלות כיום?

    אשמח לשמוע את דעתך בעניין.

     

    חג שמח,

     

    מיקי

     

    לד"ר מיקי ארליך,

    לא עלה בדעתי שהתורמים הם אלטרואיסטים,

    לתרומה יש כמה היבטים -

    • להראות כי אני 'חזק' אני מסוגל לתרום, מראה על עושרי.
    • שיקולי מס .
    • קשרי הון ושלטון - אמצעי להתקרב לשלטון.

    באשר לתרומות, אני חושבת שאחד החטאים של המדינה הוא קיומן של אגודות 'לתת' וכדומיהן - במקום שהמדינה תקיים מדיניות רווחה, העמותות לקחו על עצמן תפקיד לא להן - לספק מזון לעניים.

    אני בעד המדיניות של 'לתת חכות ולא דגים' - המדינה צריכה לתת מספיק תעסוקה כדי שהעניים לא יהיו כאלו ובמקביל להנהיג מדיניות רווחה.

    ובאשר לחינוך - כשהייתי ילדה בנוסף לחינוך הממלכתי היו 'בתי תלמיד' שבהם התקיימו בשכונה בה גדלתי חוגים לרוב , עם תשלום סמלי ביותר. המדינה הענייה הרשתה זאת לעצמה כיוון שראתה בחינוך ייעוד.

    המדינה היא זו שצריכה לדאוג לחינוך בניה, והיא זו שאמורה לטפל בנושא החינוך הערכי.

    גם תרומות צריכות להיות מנוהלות על ידי המדינה ולא ייתכן שיפעלו כל כך הרבה עמותות באנדרלמוסיה וללא פיקוח נאות, הן מבחינת תכנים והן מבחינת תנאי התעסוקה של העובדים , (אשר מועסקים לעתים בתנאים של עובדי קבלן ראה כאן)

     

      6/10/09 21:04:

    צטט: גיל_82 2009-10-06 18:59:43

    העמדה המוצגת כאן (בחלק מהתגובות) אינה מספיק עקרונית לטעמי.

     

    בכל הקשור לתחום הבנתי (טיולים), בו הפריצות משתוללת, יש ידיעה ברורה מאיפה מגיע הכסף ולאן הוא הולך. להבנתי, יש הסכמה שבשתיקה מצד פקידות המשרד, משום שהם מניחים שהמטרות הן 'בסדר' על דעת הפוליטיקאים הממונים עליהם.

    אחרת זה לא היה קורה.

    רק תגידו שתי מילים על חינוך 'ערכי' או 'לאומי' וכבר כולם נעמדים דום. מהנהנים בהסכמה. 

    וזה מה שרע (רע מאוד). ההנחה שזה בסדר. ההתרפסות והעליבות. חוסר עמוד השדרה.

    מה פתאום בסדר? מה פתאום שיתרמו? איפה האחריות המקצועית?

     

    מעדיף ללמד בצריף עץ כשאני חופשי, עומד על דעתי, ולא בחדר עשוי קירות זהב תחת הצורך לרצות את הגביר! 

    יש כאן אולי העלמת עין, או חוסר יכולת להקיף ולעקוב אחר כל כך הרבה גופים פרטיים.

    צריך מערך שלם של פיקוח....

     

      6/10/09 19:48:


    שלום שושי,

     

    הנקודה שאת מעלה היא חלק מתמונה רחבה הרבה יותר. אני חייב לציין שאני אמביוולנטי בעניין ואיני יודע מה צריך לעשות. להלן חלק מהשיקולים:

     

    תחילה צריך להבהיר שתרומה היא סוג של השקעה שתמורתה איננה נמדדת בדרך כלל בכסף. לפיכך, זאת תמימות לחשוב שמי שתורם עושה זאת מאלטרואיזם צרוף. אין דבר כזה. לפעמים העקרונות שלו תואמים באופן כללי את אלה של המערכת ולפעמים לא. זה הכל.

    מה את חושבת על תרומות בכלל? גם כאן העובדה שאת תורמת לעמותה שמספקת ארוחות לנזקקים, מסייעת למדינה לפנות תקציבים למטרות אחרות. למה את תורמת לעמותה אחת ולא לזולתה? על סמך את קובעת את סדרי העדיפויות שלך, ןעד כמה הם רלבנטיים למקבלי התרומה?

    בקצרה: האם את חושבת שכדאי שהמדינה תוותר על תרומות בכלל, שתאסור אותן, או שתמנע תרומות למערכת החינוך? אם התשובה שלך היא שלילית, הרי שבעצם חזרנו למשבצת הראשונה.

    האם את מוכנה למשל לוותר על חלק ניכר מהתרומות למערכת תמורת הסדרת העניין? אם תשובתך שלילית בעניין זה, הרי שבעצם נגזר שהמצב הנוכחי יימשך פחות או יותר. אם לא, איזו הסדרה של עניין התרומות הייתה מתקבלת על דעתך? למשל שהסכום יועבר למשרד החינוך על מנת שיתגבר למשל את שיעורי המתמטיקה או את הטיולים הבית ספריים, וזה ישתמש בסכום למטרה זו על פי ראות עיניו? ואם המשמעות תהייה פגיעה משמעותית בתכניות חינוכיות חשובות שפועלות כיום?

    אשמח לשמוע את דעתך בעניין.

     

    חג שמח,

     

    מיקי

      6/10/09 19:43:

    צטט: irisoded 2009-10-06 18:49:06


    שושי, תארת באיכות ובצורה משכנעת את מה שכולם יודעים, אבל לא ממהרים להעלות מעל פני השולחן. חינוך אפור עד מאוד. עצוב.

    האפור כנראה מאוד נוח לרבים...אלה שלא חושבים מה השלכותיו.

    תודה איריס וחג שמח!

     

      6/10/09 18:59:

    העמדה המוצגת כאן (בחלק מהתגובות) אינה מספיק עקרונית לטעמי.

     

    בכל הקשור לתחום הבנתי (טיולים), בו הפריצות משתוללת, יש ידיעה ברורה מאיפה מגיע הכסף ולאן הוא הולך. להבנתי, יש הסכמה שבשתיקה מצד פקידות המשרד, משום שהם מניחים שהמטרות הן 'בסדר' על דעת הפוליטיקאים הממונים עליהם.

    אחרת זה לא היה קורה.

    רק תגידו שתי מילים על חינוך 'ערכי' או 'לאומי' וכבר כולם נעמדים דום. מהנהנים בהסכמה. 

    וזה מה שרע (רע מאוד). ההנחה שזה בסדר. ההתרפסות והעליבות. חוסר עמוד השדרה.

    מה פתאום בסדר? מה פתאום שיתרמו? איפה האחריות המקצועית?

     

    מעדיף ללמד בצריף עץ כשאני חופשי, עומד על דעתי, ולא בחדר עשוי קירות זהב תחת הצורך לרצות את הגביר! 

      6/10/09 18:49:

    שושי, תארת באיכות ובצורה משכנעת את מה שכולם יודעים, אבל לא ממהרים להעלות מעל פני השולחן. חינוך אפור עד מאוד. עצוב.
      6/10/09 17:31:

    צטט: המספרית 2009-10-06 16:39:22


    לי לא איכפת מי תורם. שיתרמו כמה שיותר למערכת המתמוטטת הזאת -

    אבל כן יש לי הסתייגויות למי לתרום -

    רוצה שיתרמו למורים! שיתרמו פינת עבודה עם טלפון ומחשב לכל מורה במתחם בית ספר!

    שיתרמו כסף לכל הישיבות מורים והמליאה , הישיבות הארורות שאי אפשר להתחמק מלבוא אליהן, והכול חינם!

    שיתרמו אנשי אבטחה בהפסקות ושהם ישמרו ולא המורים, על חשבון הכריך האומלל היחיד במשך היום!

    אלה משאלותיי לשנה החדשה....

    וכעת נותר רק למצוא את התורם הנכון...

    *

    אלומה

    לאלומה,

    כל מה שאת אומרת נכון, פינת עבודה עם טלפון ומחשב לכל מורה, הלוואי,

    אלא שדווקא פוסט זה מראה שאם תלויים בנדבנות, הרי שהיא גם נגמרת לפעמים.

    עדיף שהשלטון ייקח על עצמו את תפקיד המתחזק. חבל שהוא לא עושה זאת!

     

      6/10/09 17:04:

    צטט: ana52 2009-10-06 13:42:54


    שושי

    תודה על הפוסט החשוב

    חג שמח

    חנה

    תודה לך , חנה וחג שמח!

     

      6/10/09 16:39:


    לי לא איכפת מי תורם. שיתרמו כמה שיותר למערכת המתמוטטת הזאת -

    אבל כן יש לי הסתייגויות למי לתרום -

    רוצה שיתרמו למורים! שיתרמו פינת עבודה עם טלפון ומחשב לכל מורה במתחם בית ספר!

    שיתרמו כסף לכל הישיבות מורים והמליאה , הישיבות הארורות שאי אפשר להתחמק מלבוא אליהן, והכול חינם!

    שיתרמו אנשי אבטחה בהפסקות ושהם ישמרו ולא המורים, על חשבון הכריך האומלל היחיד במשך היום!

    אלה משאלותיי לשנה החדשה....

    וכעת נותר רק למצוא את התורם הנכון...

    *

    אלומה

      6/10/09 14:26:

    צטט: אורית גפני 2009-10-06 13:06:24

    שושי - אני מאמינה שיש אנשי עסקים שתורמים לחינוך מטעמים טהורים - זה כמובן לא פוטר את משרד החינוך - לספק חינוך איכותי ושיוויוני לכולם !

     

    תודה רבה לך !

     

    ותודה מעומק ליבי על ביקורכם בתערוכה !

    לאורית,

    ראשית את צודקת. יש אנשים שתורמים מטעמים טהורים, אבל מערכת החינוך לא יכולה להרשות לעצמה כניסת גורמים שאינם בעלי אינטרסים טהורים,  אילו המדינה לא הייתה מתנערת מאחריותה זה לא היה קורה.

     

    ובאשר לתערוכה, ההנאה הייתה כולה שלנו!

    תודה

      6/10/09 13:42:


    שושי

    תודה על הפוסט החשוב

    חג שמח

    חנה

      6/10/09 13:16:

    צטט: levana feldman 2009-10-06 12:35:11

    שושי

    אכן תופעה מדאיגה ביותר.

    חינוך עם אינטרס מובהק.

    לא תמיד טובת "החינוך הערכי".

    ואותו המורה האפור והנודניק שבזכותו אני יודעת עברית,

    תנ"ך, היסטוריה וגם חשבון...

    מורידה את הכובע בפני אותם מורים.

     

    המדאיג הוא שלמשרד החינוך אין שליטה מספיקה על הנושא, בוודאי כאשר האינטרס לא גלוי...

     

      6/10/09 13:06:

    שושי - אני מאמינה שיש אנשי עסקים שתורמים לחינוך מטעמים טהורים - זה כמובן לא פוטר את משרד החינוך - לספק חינוך איכותי ושיוויוני לכולם !

     

    תודה רבה לך !

     

    ותודה מעומק ליבי על ביקורכם בתערוכה !

      6/10/09 12:35:

    שושי

    אכן תופעה מדאיגה ביותר.

    חינוך עם אינטרס מובהק.

    לא תמיד טובת "החינוך הערכי".

    ואותו המורה האפור והנודניק שבזכותו אני יודעת עברית,

    תנ"ך, היסטוריה וגם חשבון...

    מורידה את הכובע בפני אותם מורים.

    המחיר הלא מדיד של ה"חינוך האפור"

    31 תגובות   יום שלישי, 6/10/09, 12:07

    "מרבית ההשקעה של עסקים בחינוך מתועלת במסגרת פרויקטים בתחום החינוך האפור..." כך ניתן ללמוד מהזמנה של תנועת 'הכל חינוך' המופיעה כאן ב'קפה' והקוראת להשתתף בכנס 'מעלה' אשר יתקיים בשבוע הבא במלון אינטרקונטיננטל בתל אביב  ואשר יעסוק ביעדים הלאומיים של העסקים בישראל.

    'חינוך אפור' מצביע לכאורה על משהו שהוא 'חוקי אבל ....'. התנועה ממהרת להסביר כי מדובר בפרויקטים חיוניים מאוד - : " קידום אוכלוסיות מוחלשות, טיפוח מצוינות ושיעורי העשרה. ופרויקטים אחרים המשתלבים במסגרות החינוך הפורמאלית".

    ההזמנה מיועדת למושב מיוחד שמקיימת התנועה בנושא 'בחינה מחודשת של מעורבות עסקים בחינוך' בו נקראים אנשי העסקים להתמודד עם שאלות המשתמשות במושגים כלכליים של 'אפקטיביות ההשקעה' , 'יעדים מוחשיים ומדידים' וכיוצא בזה.

    'בחינה מחודשת'? האם משמעה שקיומם של פרויקטים חשובים אלה עלול להיות מותנה בכדאיות כלכלית זו או אחרת  של נותני החסות - אנשי העסקים? *

    בבת אחת חזרתי לאחור כדי להמשיך ולמשוך בחוט, אותו התחלתי לפרום בדצמבר אשתקד. התחושה שלי אז, כשעסקתי בנושא הפילנתרופיה בחינוך ומחירה בעידן משבר כלכלי הייתה, שאני מושכת בחוט שאני לא יודעת היכן וכיצד זה ייגמר. אז הבנתי שב 90% מבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים פועלים גופים עסקיים וקרנות (כאן), שהבלגאן 'חוגג' (כאן), שאין שום תאום ופיקוח על הגופים המעורבים, ועכשיו מנסים לעשות קצת סדר (ראו כאן וכאן) , שהמדינה למעשה מתנערת מאחריות ,והבנתי שלא תמיד 'טוב הלב' מניע את הקרנות...

    נדמה שלא הייתי נזעקת לעניין שוב לולא דיון שעלה לאחרונה וקשור לצד הערכי של מעורבותם של אותם גופים עסקיים.

    הדיון  אשר עלה כאן בקהילת חינוך עוסק במה שסיכמה גליה בפוסט "משרד החינוך מפריט את הערכים" - היתה זו הגרה מעבר לפינה אשר נזעקה לתכנים אשר הועברו על ידי המדריך ב "מסע ישראלי מבראשית".

      מעבר לכינויים שעלו במהלך הדיון - 'מסע דתי-לאומי, "שטיפת מוח" או "מסע חזרה בתשובה" ומבלי להתעמק בתוכן של המסע , אם אכן הוא כזה, (טרם השתתפתי בו)  הקפיצה אותי דווקא התגובה  אשר עסקה במקורות המימון:
    ".. כמובן מאמריקה ומגיע לכאן תחת כנפי עמותת "מבראשית תנועה חברתית רוחנית" מיסודו של הרב מרדכי אלון.
    מיכאל
    : המסע ממומן כך: 50% מעשיר נוצרי ימני שמאמין שבשלב ביניים עדיף שהיהודים יתחילו לבנות את ארץ הקודש... 25% כספי הורים ו 25% משרד החינוך מממן..."

    כאן פערתי פה -  איזה אינטרס סמוי יש ל'עשיר נוצרי ימני' להשקיע במסע ישראלי?!?!

    העניין הזה מחזיר אותנו למקורות המימון ולאינטרסים הסמויים והגלויים של אותם גורמים עסקיים, לא רק מבחינת רווח והפסד כלכלי אלא גם ובעיקר מבחינה רעיונית וערכית ולשאלה מה מידת הפיקוח  על הנושא ?!

    למדתי, כאמור,  שעצם קיומן של העמותות מאפשר למשרד החינוך להתנער אט אט מתחומי אחריות שונים, אלא שכאן הוא מעביר את נושא החינוך הערכי לגורמים אשר האינטרסים שלהם עלומים. הכיצד?!

    הנקודה השנייה היא זו העוסקת במעמד המורה כתוצאה מפעילותם של אותם גורמים חיצוניים במערכת החינוך. כותב איתי בתגובה לאותו דיון:

    "דיון עצוב על תופעה חמורה, אני מקווה שיהיה מי שירים את הכפפה וילחץ על שר החינוך להחזיר את הגלגל אחורה.

    המונח "הפרטת הערכים" לא מצליח להעביר (לפחות למי שהמילה "הפרטה" לא מדליקה אצלו נורות אדומות, כלומר 99% מהציבור) כמה חמורה התופעה המתוארת כאן.

    כמו בתהליכי מיקור חוץ אחרים בחינוך ובהוראה (דוגמת קרן קרב) יש לתופעה גם השלכה שלילית מאוד על מעמד המורה.

    המורה זה הנודניק עם השיעורים היבשושיים, המבחנים והעונשים. המדריך מהעמותה הוא האיש המגניב שפותח בפנינו חוויות. זאת בניגוד לימים בהם המורה עשה גם את זה וגם את זה (מורים כאלה מתוארים גם בספרות - המורה פינס ב"רומן רוסי", או המורה ב"הלב" של ד'אמיציס, ספר די לאומני אבל מרגש)"

    כאשר באים לבחון אנשי העסקים את הכדאיות הכלכלית של השקעתם, צריך שר החינוך ומשרדו לבחון במקביל את המחיר  הלא מדיד  של אותו 'חינוך אפור' ויפה שעה אחת קודם.

     

    ________________

    *ולמי לא נשאר

    מאת איילת פישביין  

    ככה זה כשבונים על תרומות: הפרויקט הלאומי ליהודי אתיופיה כבר סגר שמונה מרכזי נוער; ברשויות מקומיות חלשות לא מוגשות לתלמידים ארוחות חמות; בקרן ברנקו וייס, המטפלת בנוער בסיכון, חוששים מפיטורי עובדים ובקרן קרב מודים שהתכנית שלהם לא פועלת במקומות שזכאים לה. זה מה שעשה המשבר הכלכלי לעמותות החינוך המובילות

    המשבר הכלכלי, שרוקן את חשבונות הבנק של יהודי ארצות הברית, כבר משפיע על בני נוער יוצאי אתיופיה בישראל. התרומות פחתו, מועדוני נוער נסגרו, שיעורי עזר והכנה לבגרות קוצצו. בעתיד הקרוב יכה המשבר בשירותי חינוך נוספים שממומנים מתרומות: תכניות חינוכיות בבתי ספר לנוער בסיכון, שיעורי העשרה וארוחות חמות בבתי הספר. הרעיון שחגג כאן בשנים האחרונות - להפריט את שירותי החינוך הבסיסיים למגזר השלישי - אינו עומד במבחן המשבר. האם מישהו בממשלה ובמשרד החינוך יסיק מכך מסקנות בנוגע להפרטת החינוך במדינת ישראל? המשך
    דרג את התוכן:

      פרופיל

      שושי פולטין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון