"אדון עולם אשר מלך, בטרם כל יציר נברא". קולה של תפילת השחרית שהגיע מכיוון בית הכנסת ערב לאוזניה , עיניה היו עצומות וגופה נע בעדינות לקול צלילי התפילה. מידי פעם השמיעה את קולה והצטרפה, היא לא שכחה לענות באמן בכל הפסקה. ישובה הייתה בחצר ביתה על כיסא נמוך, עשוי מקש בעל ארבע רגלי עץ, ללא משענת. גופה נשען על קיר הבית העשוי אבנים ירושלמיות קרות. שמש בוקר חורפית ליטפה את פניה וחיממה את גופה הסובל מקור החורף. פניה היו חרושות קמטים ועם זאת ניתן היה עדין להבחין בעורה היפה והמבריק ללא כתמים וללא פצעים. מטפחת כחולה הייתה קשורה לראשה, מתוכה הציצו שערות שיבה. לתוכה היה אסוף שערה הלבן והארוך אשר תמיד היה קלוע בשתי צמות שהוצמדו לקרקפת על ידי סיכות סבתא שחורות. היא הרימה את ידה באיטיות לנופף לשלום למכרים שראתה, יד מקומטת רבת שנים עליה ענדה צמידי זהב שצלצלו בזמן שהניעה אותה. אחת הנשים שעברה קראה לעברה ”בוקר טוב גברת מרים כמה יפה שמלתך". שמלת שבת אפורה מבד עדין וחגיגי עם סיכת כסף בצידה, בחזיתה היה כתם קטנטן אותו לא ראתה. מעליה לבשה סוודר צמר כחול ועבה. שרשרת זהב בעלת שתים עשר מטבעות ישבה על צווארה והשתלשלה כלפי בטנה. היא קיוותה לחלק את המטבעות בין כל ילדיה בבוא היום. קול מכונית נעצרת נשמע ולאחר מכן טריקת דלתות, היא נעמדה על רגליה כדי לקבל את פני נכדיה ולאחר רגע התיישבה בחזרה, היו אלה ילדי השכנה שבאו לבקרה, הם בירכו אותה לשבת שלום ואמרו שילדיה ונכדיה בטח יגיעו בקרוב.היא קמה בכבדות ממקומה נתמכת בקיר האבנים עליו נשענה. בצעדים איטיים וכבדים ובגב כפוף צעדה לבית. קירות עבים ותקרה גבוהה מנעו מקרני השמש לחממו. מסדרון הפריד בין חדריה לחדרי השכנים. המטבח עמד בסוף המסדרון קרוב לחדר הנוחיות של שכניה. ביתה וביתם התערבבו זה בזה. היא נכנסה למטבח פתחה את המקרר ושלפה מהמגירה שלושה מלפפונים ירוקים קשים. בעזרת סכין חדה השילה בזהירות את הקליפה, חלק מהקליפות התפזר על הרצפה, ביחד עם חלק ניכר מהמלפפונים שנפצעו, אחר חתכה אותם והניחה בצלחת ופיזרה מעט מלח מעליהם. ריח טרי ומגרה של ירק התפזר במטבח. מתוך הארון הוציאה בזהירות קופסה של עוגיות מלוחות, הניחה אותם על מגש, הוסיפה למגש ממתקים לנכדים, העמיסה גם כוסות קטנות ושקופות לתה, צלוחית ובתוכה סוכר, ומספר עלי נענע שטופים . הרימה את המגש ובצעדים איטיים ושקולים, ולקול צלילי הכוסות ששקשקו במגש החלה לפסוע לכיוון החדר הגדול בו ישנה ובו אירחה את משפחתה. השכנה ששמעה את צליל הכוסות יצאה לקראתה והציעה לה את עזרתה עד לחדר. "איפה קרובייך"? שאלה אותה. "יגיעו בקרוב". היא נכנסה לחדרה והתיישבה על הספה, באיטיות מתמשכת העבירה את הדברים מהמגש לשולחן. ריח המלפפונים הזכיר לה עד כמה היא רעבה, מזמן ההמתנה הממושך , היא שלחה ידה לעבר הצלחת ולקחה חתיכה, בירכה והכניסה לפיה ובעזרת שיניה התותבות לעסה אותה לאט בהשמיעה קולות חזקים שהפרו את הדומיה השבתית. אחר נטלה עוגייה אחת והחלה ללעוס בפה פתוח ובאיטיות, לאחר שסיימה ללעוס, הזיזה את לשונה מצד לצד בכדי לנקות את השאריות שנותרו, אחר דחפה את אצבעה לתוך הפה בכדי להזיז פירורים שנתקעו שם. לגמה מעט מים והעבירה בפיה כדי לשטוף את השאר. היא חשה עייפות והחליטה להניח את ראשה לשניות אחדות, עד שיגיעו כולם.היא התנערה מבהלה ומקור, כנראה שנרדמה לזמן מה ושכחה לכסות את עצמה. אור השמש החל להעלם , וצללים כבדים ריצדו על הקירות, אט, אט חדרה החשיכה לתוך החדר, עימה נכנס גם הקור העז ששרר בשעות הערב והלילה. הסוודר העבה שלבשה לא הספיק. היא משכה את עצמה מהכורסה נתמכת בשולחן שליד, ניגשה לרדיאטור שעמד ליד מיטתה והדליקה אותו. הביטה אל השולחן שערכה בצהרים. המלפפונים ריחם נס הם נראו נבולים, החזירה את הפיצוחים לקופסאות. צריך לעשות הבדלה. בזהירות הדליקה נר ואמרה את התפילה בליבה. אחר כיבתה אותו, הדליקה את האור בחדר, וגירשה את העלטה. השכנה נכנסה ובירכה בשבוע טוב, והביאה עימה בשמים מבית הכנסת, היא הצמידה את הבשמים לאפה נשמה נשימה ארוכה בהנאה גלויה ואחר ברכה את השכנה בחזרה. "משפחתך לא הגיעה" ציינה השכנה. "כן הם כנראה עסוקים ". אחר הציעה לשכנה כוס תה מהמים ששמרה במייחם וכיבדה אותה בעוגייה. השכנה שתתה ועזרה לה לפנות את השולחן ולהחזיר את הדברים למטבח. היא שבה לחדר והציעה לה את עזרתה בלבישת הכותונת, אך היא סירבה. לאחר שעזבה אותה, פנתה למיטתה והתפשטה לאט, הניפה את ידיה למעלה, ובקושי רב הצליחה לפשוט את השמלה, השמלה שהייתה כה מפוארת בבוקר נראתה עתה מקומטת עם כתם של אוכל בולט בחזיתה. היא נותרה בשמלה דקה שלבשה מתחת לשמלה ורצתה ללכת לחדר האמבטיה בכדי לנסות להסיר את הכתם ,אך הקור ששרר במסדרון גרם לה לשנות את דעתה. היא לבשה את כותנתה החמה העשויה מפלנל עבה. ישרה את הכריות ונכנסה למיטה. עיניה היו כבויות, האור נעלם. השבת עברה ואיתה גם הציפייה. |