להיות תמיד שמחה, זו החלטתי לשנה החדשה, מזה מספר שנים כבר.

זה לא קל. זה אפילו קצת קשה לפעמים. כשהדרך קצת מתעכלת, כשדברים לא ממש מסתדרים, כשהכול יוצא הפוך משמתכננים.

אין רע בלי טוב. ידוע וברור. שהרי אם היה רק טוב, לא היינו מעריכים  את הטוב, ולא היינו יודעים שטוב. אבל רע כבר היה מספיק. כך שגם אם אחיה חיי באמונה שהכול טוב ובתחושה, ארצה להאמין שלא אשכח, להעריך כול פעם מחדש, את הטוב, לזהותו ולאמצו.

כן, זו החלטתי כול שנה. לא ממש נראה לי שאני מצליחה. משנה לשנה אמנם מצליחה קצת יותר, ועדיין, עוד לא ממש שם.

ואז כשאני לא שם מה זה אומר? שאף פעם לא אירגע? שתמיד ארצה עוד? שהנחלה לא תהא נחלתי?

ואיך זה בכלל אצל אנשים אחרים? האם גם הם ככה מרגישים? רצים ורצים, ורוצים להיות מרוצים? וחוטאים, ולא מעריכים, ומזלזלים (שלא נדע).

טוב, זה לא ממש משנה, אנשים אחרים, כי אני החלטתי, בשביל עצמי, ובשביל הסובבים אותי, להיות תמיד תמיד שמחה.