להיוולד מחדש
פוסטים אחרונים
- צדק משלך-חוק ההתיישנות -פגיעה בקורבנות אונס בילדות 7/6/13
- כתבה של יעל שרר 18/10/12
- איתור סימני הפגיעה בילדים 30/8/11
- התעלמות ועיוורון החברה בנושא נפגעות תקיפה מינית 30/8/11
- קטעים שנכתבו בספר "להיוולד מחדש" 1/5/11
- נהר הדמים 15/3/11
ארכיון
0
כתבה של רות סיני בעיתון הארץ
עודכן ב- 02:29 15/07/2008לעצור את הסבל שגורמת השתיקהמחצית מהפניות למרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית ב-2007 נגעו לניצול ילדים. העלייה במספר התלונות נובעת בעיקר מהתגברות המודעות. "אף אחד לא ידע לקרוא את האיתותים למצוקתי", מספרת עטליה חייט, שהותקפה בילדותה על ידי קרוב משפחתה ומטפלת כיום בקורבנות מאת רותי סיני זה התחיל כשעטליה חייט היתה בת 11 ונגמר כשמלאו לה 18. במשך שבע שנים נהג קרוב משפחה לנצל אותה מינית. הקרוב היה אדם שהעריצה - קצין בצבא, רופא במקצועו, פעיל בבית הכנסת ובקהילה. זה קרה בעיקר כשבאה לבקר את קרוביה בביתם בבאר שבע. פעם זה קרה כשנסעו יחדיו לחופשה. "נתתי איתותים שונים למצוקה שלי, אבל אף אחד לא ידע לקרוא אותם", היא אומרת. "אמא חלתה באותה תקופה ולא היה לה זמן בשבילי, אבא היה טרוד בפרנסה. נשארתי די לבד עם הסוד". היא נצרה את הסוד כשנישאה והביאה שלושה ילדים לעולם, אך התנהגותה כלפי ילדיה שיקפה אותו. היא אסרה עליהם לישון אצל קרובי משפחה וחברים, האיצה בהם להיות מאוחדים ולשמור אחד על השני. "עלי אף אחד לא שמר", היא מסבירה. הסדק הראשון בשתיקתה נבקע כשבנה היה בן שמונה והיא זומנה ליועצת בבית הספר לשוחח על בעיות המשמעת שלו. מהשיחה נולדה הפניה למטפלת משפחתית, שהבחינה בכאבה של חייט ושאלה אם היא מעוניינת במספר הטלפון של מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית. "החזקתי את המספר בכיס המון זמן ובסוף התקשרתי", היא מספרת. המקרה של חייט אינו חריג. מרבית הפונות למרכזי הסיוע מתקשרות שנים אחרי שהותקפו. המרכזים מתעדים את הפניות לפי הגיל שבו אירעה התקיפה, לא לפי גיל הפונות. לפי הדו"ח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע, שפורסם אתמול ונדון בישיבה מיוחדת של ועדת החינוך בכנסת, בשנה שעברה הגיעו למרכזים 8,700 פניות חדשות, מהן כמעט מחצית - כ-4,200 - שנוגעות לתקיפה מינית שאירעה לפני גיל 18. מהנתונים בולט גידול בשיעור הדיווחים על גילוי עריות בילדים עד גיל 13 - מ-60% מהדיווחים הנוגעים לקבוצת גיל זו בשנת 2005 ל-64.4% ב-2007. מגמה זו באה לידי ביטוי גם בחקירות שמבצעים במשרד הרווחה לילדים עד גיל 14. לדברי מנהלת שירות חקירות ילדים, רונית צור, ב-2006 נחקרו 378 ילדים בחשד שנפלו קורבן לגילוי עריות וב-2007 עלה מספרם ל-421. במרכזי הסיוע משוכנעים שהנתונים משקפים בעיקר עלייה במודעות ובנכונות לדווח. חייט שמחה על המודעות ומצרה על כך שבצעירותה היא לא היתה קיימת. "חייתי עם הרבה תחושות אשמה, הרגשתי שותפה לפשע. היו לי מחשבות אובדניות", היא מספרת. להתלונן לפני שיהיה מאוחר חלפו 30 שנה עד שחשפה חייט את סודה - תחילה לקו החם של מרכז הסיוע, אחר כך לחברות בקבוצת תמיכה ולבסוף לבני משפחתה. בעלה ידע עד אז רק מעט על הפרשה וילדיה לא ידעו דבר. "הם היו המומים. הבת הצעירה בכתה", היא מספרת. חייט גם ניסתה לשוחח עם קרובת משפחתה, אבל זו טענה שלא ידעה דבר על התנהגותו של בעלה וסירבה לבקשתה של חייט שתבדוק אם בעלה פגע בילדיו. באחד הימים התבקשה חייט לדבר ביום עיון על התעללות מינית בילדים. היא נענתה, ומאז היא לא מפסיקה לדבר. "לכל מקום שמזמינים אותי אני הולכת. זו שליחות חיי. אני אומרת שאסור לשתוק, שצריך לספר ולעצור את הסבל שנגרם על ידי השתיקה". חייט חשה החמצה מרה על כך שלא הספיקה להתלונן נגד התוקף בטרם חלפה תקופת ההתיישנות ומעודדת נשים להתלונן לפני שיהיה מאוחר מדי. היא גם נושאת מסר להורים ולמורים - שישימו לב לשינויים בהתנהגות של ילדים ובני נוער, להפרעות אכילה או שינה, לרתיעה שלהם מפני מקומות או אנשים מסוימים, לרצון להתבודד, לכאבים לא מוגדרים. "אילו מישהו היה שם לב להתנהגות שלי, כמה סבל היה נחסך", אומרת חייט. גידול חד בשיעור הילדים התוקפים מינית שיעור הפניות למרכזי הסיוע שנוגעות לתוקפים בני 12 ופחות כמעט הוכפל בשנתיים האחרונות וכך גם שיעור הילדים בני 12 ופחות שפגעו מינית בקרובי משפחה שלהם; כך עולה מהדו"ח שפירסם אתמול איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. בקרב כל גורמי המקצוע קיימת הסכמה ששיעור הילדים הצעירים שפוגעים מינית בילדים אחרים הולך וגדל. נתוני היחידה לחקירות ילדים במשרד הרווחה מצביעים על מגמה דומה. ב-1990 רק 2.9% מהילדים עד גיל 14 שנחקרו בחשד שפגעו מינית, היו בני 6 עד 8. ב-2006 עלה שיעורם ל-6.8%. לפי נתוני המשטרה שנותחו על ידי המועצה לשלום הילד, לפני עשור, 57% מהקטינים שנפתח להם תיק בחשד לפגיעה מינית היו בני 12 עד 15 - ב-2007 גדל שיעורם ל-65% מהקטינים שנחשדו בפגיעה מינית. אנשי מקצוע מסבירים כי לירידה בגיל התוקפים גורמים רבים, בהם גידול במודעות לבעיה שמגבירה את שיעור הדיווח גם באוכלוסיות שמרניות, כגון חרדים וערבים; חשיפת ילדים לאלימות ופורנוגרפיה בטלוויזיה ובמחשב; היעדרות של הורים מהבית ומחסור בפיקוח; התבגרות מינית בגילים צעירים יותר. ביחידה של משרד החינוך למניעת התעללות בילדים ובני נוער מתארים מגמה דומה. ב-2004 כ-50% מהפניות ליחידה מצד מורים וגורמי מקצוע בבתי ספר שביקשו לקיים היוועצות בעניינם של ילדים שפגעו מינית התייחסו לילדים בגנים ובבתי ספר יסודיים - ב-2007 היוותה קבוצה זו 75% מכלל הפניות להיוועצות שהגיעו ליחידה. "אנחנו בהחלט רואים התנהגות מינית חריגה ופוגעת בגילים יותר ויותר צעירים", אומרת שוש צימרמן, מנהלת היחידה למניעת התעללות, שהשתתפה יחד עם משרד הרווחה וגורמים אחרים בוועדה שגיבשה ב-2004 תוכנית לטיפול בילדים פוגעים מינית מתחת לגיל 12. לדבריה, משרד החינוך התחיל להכשיר פסיכולוגים לטיפול בילדים אלה וביצוע התוכנית יחל בשנת הלימודים הקרובה. "הנתונים מציבים מראה אל מול פני החברה הישראלית שהולכים ומתכערים", אמר אתמול יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, ח"כ מיכאל מלכיאור (עבודה). מצרפת כתבה שהתפרסמה בעתון הארץ על הסיפור שלי |
