החלטתי לצאת לנמל קיסריה להופעה של השנסון הצרפתי.

לרגע חששתי מהבדידות.

השיר שעלה לי היה עלי שלכת או בשמו הנוסף - בדידות.

בצרפתית קוראים לו je suis malad

כי הבדידות היא מחלה קשה.

(השיר שצרפתי עליז יותר - אדית פיאף - פדם פדם...).

.

פעם לפני שנים רבות,

נולדה בי האמונה (פרדיגמה) שלהיות לבד,

זאת בדידות וכשאני אומרת לבד, אני מתכוונת ללא גבר לצידי.

חברה או חבר'ה אינם תחליף הולם.

כך התנהלתי לי בתוך הפארדיגמה הזאת במשך שנים רבות,

עוברת מקשר לקשר והבדידות עוברת איתי.

.

הייתי בודדה לא בגלל הגבר שלידי,

הוא תמיד היה,

אף גבר לא רצה לעזוב אותי,

הייתי בודדה כי אני לא הייתי.

.

ויתרתי מרצון על הרצון שלי לטובת חרדת הנטישה,

לטובת הפחדים, לטובת שום דבר....

.

אחרי הגרושין התחלתי במסע ארוך למצוא את עצמי,

דרך מערכות היחסים שלי.

X רדף X, הדפוס נשאר, השם השתנה

ועם כל X למדתי שעור אחר.

אתם הצטרפתם למסע בשנתיים האחרונות

לאחר שנפלה ההחלטה,

להיות בלי בן זוג עד שלבד לא יהיה בודד.

.

בגיל 40 נתתי לעצמי מתנה, טיול לפראג - לבד.

הייתי בזוגיות (כמובן), אבל נסעתי לבד.

נהניתי מאד. אני ועצמי טיילנו, פגשנו אנשים נוספים,

טיילנו גם איתם. הכנענו את הפחד.

.

לטייל בחו"ל היה קל יותר מללכת לסרט לבד...

שמא אפגוש מישהו. בחו"ל - אני אמיצה, בארץ -

עוד יגידו עלי שאני בודדה....

ואז, בלי ששמתי לב, הפסיק להיות אכפת לי מה יגידו אחרים,

התחזקתי למקום בו אני הייתי חשובה יותר.

.

היום, כשישבתי בקיסריה, המון אנשים ואני,

הייתי גאה בי מאד

ואהבתי אותי יותר מתמיד.

.

ריחפתי עם המוסיקה ברחובות פריס,

רקדתי לצלילי השאנסון המתנגן בשאנז אליזה

על במה שהוקמה במיוחד בשבילי.

אתמול שמעתי את ד"ר יורם יובל אומר

שאדם מאושר כשהוא נמצא עם האהבות שלו. זה נכון.

היום הייתי עם המוסיקה שאני אוהבת והייתי מאושרת.

כך אני אוספת לי במשך היום רגעים רבים של אושר

עד שהם הופכים לרצף אחד של אהבה.

.

בדרך הביתה הרחתי את הגשם,

פתחתי את החלון שהריח ימלא את ליבי.

.

פדם פדם פדם....

.