יום ראשון, השבת של מקסיקו. השדרה היפה והחשובה מכולן, השאנז אליזה המקסיקנית, Paseo de la Reforma, נסגרת לתנועה, בחלקה המרכזי, נסגרת לתנועה, כבכל יום א'. אלפי רוכבי אופניים, סקטים, רצים וסתם זוגות מטיילים משייטים על 10 נתיבי השדרה לעבר העיר העתיקה. עוברים את פסל המלאך, מתנה שנתנה למקסיקו מצרפת, ואת עשרות הפסלים המדהימים הפזורים בככרותיה הרבים, שוטרי תנועה רבים מקפידים שאיש לא ייפגע מהתנועה ברחובות החוצים את השדרה, ואחותי ואני רוכבים חופשי בשדרה שבמשך השבוע פקוקה במליוני כלי רכב. אנו חוצים את שדרת Insurgentes, ופונים ל Palacio de Bellas Artes, היכל האמנויות היפות, מבנה שיש לבן אדיר מימדים, ההולך ושוקע בכמה סנטימטרים כל עשור, שעמד בכל רעידות האדמה, לרבות זו של 1985, שכילתה כרבע מבנייני הרובע. בשל הרעידה הזו, חדש בישן מתערבבים, ארכיטקטורה מודרנית עם פיתוחים עתיקים. אדי הטיגון של דוכני המאכלים המקסיקניים מגרים את הבטן, קבוצות רקדנים בתלבושות עממיות ססגוניות שובה את העיניים, מוזיקת מריאצ'יס בוקעת מרמקולים, והרחובות תוססי חיים. 

מגיעים לסוקלו, הכיכר המרכזית הענקית ליד ארמון הנשיאות והקטדרל הספרדית העתיקה, בניינים עתיקים, נמוכים ומלאי קישוטי אבן, מהתקופה הספרדית, עוד ניצבים ועומדים, שחורים מפיח סאון היומיום, ואנו רוכבים בכיף במקומות שאפילו ללכת קשה בהם בימי חול מפאת הצפיפות הנוראה. המסלול מעגלי, ואנו חוזרים, לא לפני שנכרסם עוגיות שוקולד חמות שזה עתה יצאו מהתנור באחד מבתי הכל - בו הסמוכים למסלול.

כעשרה קילומטרים של רכיבה שקטה ונעימה, פעילות נפלה ומהנה.

 קצת קשה להשוות, אבל למה שלא יסגרו את שדרות לוי אשכול ואבן גבירול הקטן שלנו, בואך יהודה הלוי ודרך אילת עד יפו העתיקה בכל שבת למען מטיילי האופניים ל 5-6 שעות של כיף? למה אצלנו אפשר לרכב רק ביום כיפור, רחמנא לצלאן?

משהו לחשוב עליו.