תפסתי אותך!

41 תגובות   יום רביעי, 7/10/09, 17:14

חייבת להגיד לכם משהו. 

כולנו חיים בהכחשה סלקטיבית, גברים אולי קצת יותר?... 

מה זו הכחשה סלקטיבית? זו אותה האחת שכאשר יודעים שמה שלא נאמר הדבר ישמש כנגדנו, אז משהו במנגנון נכנס לסוג של מצב חירום וכל חושינו מתחדדים. 

ואיך אני יודעת שבציבור הזה נמנה מספר לא קטן של גברים? כי יש לי חברות שמשום מה מכירות את התופעה באופן אישי, כך שהאישי פתאום נורא חברתי כזה, ממש סיבה למסיבה ואם כבר מסיבות אני הראשונה לחגוג. 

הפעם הקורבן הוא לא אחר מאשר בן זוגי. 

אין מה להגיד, תמיד היה חביב הבנות, יש לו את הלוק, יש לו את הצ'ארם ויש לו מן סוג של צניעות כזו שלא עומדת בקנה אחד עם המראה המצודד...כן כן סוליה הוא לא. 

מה זה אומר? נורא פשוט, שתמיד הוא היה במצב סיכון, שתמיד קורקר התרנגול שלי על ידי עדת מקרקרות ואיך שהוא תמיד אמר שממש ממש לא שם לב ש....עושה לו עיניים ואפילו לא ראה שהיא עושה לו ידיים וגם קצת חזה...

אההה אבל זה היה לפני המון המון שנים, שעוד יצאנו ככה במן חבר'ה והיו המון שלוליות של בחורות מייררות בשטח. 

כיום הוא ממוסד והיום האיש שלי ואני נסענו לנו לאן שהוא ובדרך עצרנו דרך המשרד כדי לאסוף זוג משקפי שמש שלו. 

עמדה שם "ההיא" ("ההיא" הוא כינוי של הרישמית לאותה אחת שיש בה סממנים של נלהבות יתר כלפי הרישמי של הרישמית, לא פעם זה מלווה בקצת אביזרים טקטיים כמחשוף נדיב סיליקון או בוטוקס). 

"ההיא" עמדה שם ועישנה. כבר פגשתי ת'היא. זה לא שאני קנאית (אני???), אבל הוא לא רואה ממטר גם אם הוא היה סוג של קרחון וטיטאניק היתה שוברת לו כמה עצמות עדיין היה בטוח שמדובר בעיסויי שבדי. 

אז שאלתי באלגנטיות (באמת שהייתי אלגנטית): "היא קצת פלרטטנית לא?". 

הוא כל כך הופתע מהשאלה וכמובן שמיד אמר: "אני, מה 'כפת לי אני, כאילו שמעניין אותי אם היא כזו". 

אמרתי לו שהתשובה שלו ממש לא רלוונטית לשאלה שלי.

זה היה השלב שמנגנון ההכחשה הסלקטיבי תפס מקומו: "היא? אני יודע...היא כזו פתוחה כזו". 

פתוחה אה? אמרתי לעצמי, משהו כמו הפיצוציה של אלי, 24/7?

הוא תמיד אומר שאני הכי יפה בעיניו, אבל GOT U  מה מה מה, תגיד, חושב שכשאז היית נוסע עם הקטנוע עם הקסדה, לא ראיתי ת'קסדה שלך עוקבת כממטרה אחרי "ההיא" שבדיוק חלפה ברגל לפני שיצאת מהחניה? רגע רגע תגיד, אתה חושב שאני מאמינה לך שכשאתה רואה את בר רפאלי שוכבת על ספה מעורטלת (אוף התחביר שלי, הספה דווקא היתה מכוסה), אתה באמת חושב שהיא ממש ממש לא משהו? דרך אגב לאיזה חלק שלה בדיוק התכוונת בכך שהוא לא חורג מהנורמה ובכלל לא משהו? 

מתי נבין כבר אנחנו הנשים שזה לא ממש מוריד חשקים להגיד ש"גם כן, זאת עם הסיליקון" אלא אם כן מדובר על ד"ר נחליאלי המנתח הפלסטי שבטח כבר היה בהרבה נטיעות סיליקון ובאמת לו קצת נמאס  לחשב נפח סמ"ק בסיטואציות מסויימות, מה גם שבעבורו המושג דליפה בהחלט משהו שיאלץ לתת עליו את הדין. 

חוץ מזה בחייכם, אתם חושבים שאנחנו, עיניים לנו ולא נציץ? 

איזה אדם לא מביט כשהוא רואה משהו נעים?

זאת עובדה, כולנו מסתכלים....בעיקר מכחישים סלקטיבים! ...מה? כולנו מכחישים סלקטיבים? נכון!!!! 

לכן אני קוראת לכל הולכים השניים בעלי שדה הראייה, תהנו מיפי הבריאה, גם כשהולכים למוזיאון, לא חוזרים עם היצירה האהובה כי היא מתאימה לקיר האקרילי ורוד פוקסיה בסלון,  בכל זאת זה לא ברז וגם לא מגבת בית מלון, מה לא? 

דרג את התוכן: