12.09.09, יום 60, דייגו, קוריאה
אוי, לקום ב- 08:00 היה קשה...! אבל אין ברירה, קמתי בכוח וגררתי את עצמי למקלחת. איזה כיף לחיות במלון יוקרה! כל יום מחליפים כאן הכל- מגבות, מצעים, סבונים חדשים... ירדתי לארוחת בוקר ב- 09:00, וולף שוב לא התעורר בזמן ולא הגיע לאכול אתי. הגעתי למסקנה שלהבא עדיף להשכים קום ולרדת לארוחת הבוקר מוקדם, כי בשעה הזו כבר לא נשאר כמעט כלום לאכול. ירדתי לאוטובוס של 09:30, וולף בא בריצה אחרי שלא אכל כלום, כדי להספיק את האוטובוס. הגענו לפסטיבל, התארגנו באיזי והתחלנו לעבוד בזמננו החופשי. הפעם היה לי רעיון מוכן מראש- דגים גדולים בגוון סלמון שוחים באוקיינוס, עם קונטורים שחורים עבים ועיניים זזות מודבקות. העיקר בציור היה ליצור מעברי צבעים- גם בדגים וגם בים. את הדגים יצרתי ממעברים של כתום, ורוד בייבי, לבן וכתום אולטרה, עם נגיעות של זהב. את האצות ברקע יצרתי משלושה גוונים של ירוק ונגיעות של לבן וזהב. את הים יצרתי בהדרגה- גוונים בהירים יותר למעלה וכהים יותר למטה, כאשר יש מעט מהכהה בבהיר ומעט מהבהיר בכהה, כדי ליצור הרמוניה. התחלתי מלמעלה- תכלת ולבן, אחר כך טורקיז, כחול כהה, כחול כהה מטאלי וסגול כהה מטאלי. מעל הכל נתתי נגיעות כסופות. את הבועות עשיתי בלבן שהתמזג עם צבע הרקע וככה הן קיבלו מראה יותר בועתי תלת-מימדי. מעל הכל, כמובן, כמויות אדירות של נצנצים בגוונים תואמים. השארתי לה רגל ויד נקיים ועליהם עשיתי עיטורים גדולים בשחור. נצנצים בגוון עור מעל, נתנו לזה מראה של גרביון- כאילו העור לא באמת חשוף. הציור הזה קצר מחמאות כל היום, כל הזמן! זה שוב משהו מאוד שונה שעוד לא עשיתי. גם בשיער השקעתי מחשבה ויצרתי לה מעין נחשים מתפתלים על הראש, כמו מן תמנון קטן בלונדיני, עם המון ספריי ובלי סיכה אחת! מזג האויר שהיה חם כל היום, הפך לקפוא. לפחות לא היה גשם, אבל הדוגמנית המסכנה שלי לא יכלה לעמוד בזה כבר. אז סיימנו את הצילומים צ'יק צ'ק ומיהרנו להופיע על הבמה. שוב העליתי אותה עם שיר של Shmely ברקע, הפעם יותר בלדה ובמקרה היא גם הכירה אותו, כך שהמופע יצא מושלם. אחרי הארוע התאספנו להרמת כוסית בקצה השני של הפארק והתחלנו ליצור קשרים עסקיים. אחת השופטות היא אמנית מיפן שמארגנת שם בשבוע הבא פסטיבל ציורי גוף ומאוד ניסינו לדחוף את עצמינו לשם. דיברנו גם עם מרצה בכירה פה בקוריאה, שאולי תשאיר אותנו כאן למאסטרקלאס עד שנסע ליפן. אנחנו ממש מקווים שמשהו מזה יצא, למרות שאני בספק, כי זה ממש בלחץ של זמן. וולף הביא לשולחן חברים שלו שמלמדים פה בקוריאה אנגלית וככה יצא שבשולחן אחד היינו אנשים מ- קוריאה, יפן, רוסיה, אוקראינה, ישראל, גרמניה, ארה"ב, אירלנד וקנדה! מיסטר סה (אחד הבוסים), הבטיח לי שהערב יוצאים לרקוד, אז אחרי שסיימנו לקפוא שם בפארק (ולזלול הרבה, כמובן), נסענו למלון להתארגן ויצאנו למועדון אקסקלוסיבי שנמצא באחת מקומות המרתף מתחת למלון. מדובר במועדון יוקרתי מאוד והיה ממש מוזר ומשעשע. רקדנו והשתוללנו, לא משנה איזו זוועת פופ קוריאנית התנגנה ברקע והבנים רקדו כמו חבורת משוגעים ושחררו כל רסן ממש (עד שכל הבנים הקוריאנים צחקו עליהם וניסו לחכות אותם). הקוריאנים רוקדים ממש מצחיק- רוקדים לכמה שירים ואז פתאום בבת אחת הרחבה מתרוקנת לגמרי ואנחנו מוצאים את עצמינו רוקדים לבד.אחרי כמה שירים, הרחבה פתאום מתמלאת שוב, כאילו הם מתוכנתים ביחד או משהו כזה. הבנות בכלל רוקדות מצחיק! עומדות בשתי שורות, אחת מול השניה ועושות תנועות עדינות עם הידיים. חלילה לא משתוללות, שלא תיהרס התסרוקת ה"מרושלת" שעמלו עליה כל-כך קשה! וגם ככה הרי הן לא באמת יכולות לזוז בעקבי ה- 20 ס"מ מינימום שלהן... אני, לעומתן, השתוללתי כהרגלי וכולם התפלאו והתלהבו מאיך שאני רוקדת. בסוף הערב נשארנו רק קימי ואני, מיסטר סה וחבר שלו. מיסטר סה הזמין אותי לרקוד (דבר משעשע בפני עצמו, לרקוד עם חליפה קוריאני...), לידינו רקדו זוג שהיו די צמודים אחד לשני. פתאום הבחורה ניגשת אלינו, נעמדת ביני לבין מיסטר סה ומתחילה לרקוד אתי. אני בכיף, זורמת, חשבתי שהיא סתם בחורה נחמדה ורקדתי אתה. אבל אז היא התחילה לרקוד יותר ויותר צמוד אלי, עד שהיא ממש עשתה לי לאפ דאנס והתחילה לגעת בי ואפילו הכניסה את האצבעות שלה לפה שלי! אמאלה!!!! ג'יזס, לא ידעתי מה לעשות! ועוד החבר שלה בצד עומד ומריע! בסוף מיסטר סה הציל אותי ממנה והסביר לה שאני לא בקטע... בסביבות 03:00 התקפלנו משם. כל הערב שמתי לב שהמלצרים ניגשים לבנות ולוקחים אותן בפרק היד לאנשהוא. לא הבנתי למה וביציאה שאלתי את קימי. היא סיפרה לי שיש חדר מיוחד לגברים VIP וכשאחד המלצרים רואה בחורה יפה במיוחד, הוא לוקח אותה אליהם. לא הבנתי איך הבנות מסכימות לזה, אם מישהו היה בא ולוקח אותי ככה ביד, הוא היה חוטף בעיטה בביצים! אז היא אמרה לי שהן רוצות את זה ובשביל זה הן באות למועדון. אשכרה, כל-כך הרבה בחורות יפות וצעירות והן רק מחפשות להכיר גברים עשירים וזקנים! אין ספק שקשה לי לקבל את התרבות הזאת. אני גם רואה את קימי, בחורה אינטיליגנטית, ממש כמו החברות שלי מהבית, אבל היא חייבת לקבל בראש מורכן ובהסכמה כל מה שהבוס יתן לה, היא בכלל לא יכולה להגיד לו לא. אני לא מבינה איך הצעירים פה עדיין חיים את המסורת הזאת ועוד לא התמרדו נגדה. היום מיסטר בה לימד אותי להגיד שני דברים בקוריאנית: אניו = שלום קמסה המידה = תודה רבה
לאלבומי התמונות מקוריאה: 1. http://www.facebook.com/album.php?aid=110515&id=687043810 2. |