אין לי מושג איך אמור להתחיל בלוג.

בכל אופן, חשבתי לחלוק איתכם"תובנת צרכן" קטנה שהייתה לי.

זה מכבר חזרתי מטיול בבודפשט. מכיוון שמלבד מילה ורבע אני לא דובר הונגרית,

לפרסומות סביבי לא הייתה שום משמעות.

וכאן הייתה לי ה"תגלית" הבאה: פרסום זה מטרד.

תקוע בכל חור, צועק ומפריע בעין.

אותו הדבר לגבי ה-SMSים שסלקום טרחו לשלוח לי בלי שביקשתי "תיהנה בחו"ל", "ברוך השב לארץ" (+הצעה מסחרית כמובן).

האם באמת אין דרך אחרת לפרסם? בלי להרגיז את הקהל? בלי להידחף לו לחלל הציבורי עם שלטי חוצות או לחלל הפרטי עם SMSים מפולחים ומדוייקים ככל שיהיו?

נכון שמדי פעם יוצאת עבודה שמעלה חיוך על פני הלקוח, אפילו במדיה קונבנציונלית כמו שילוט חוצות - דוגמת הפרסומת לטפלון (השלט הגולש).

אבל פרסומות אלה מהוות חלק מזערי מבליל הפרסום בו אנו חיים, ולא רק זאת - הן לא פעם זוכות בפרס כזה או אחר על מקוריות כיוון שהן כה ייחודיות.

אין לי כאן תשובה או מסקנה. רק תהייה גדולה.

ולא. האינטרנט זה לא תשובה. גם כאן יש נוסחות קבועות שהקהל התרגל אליהן והן כבר מזמן לא "מגניבות". מייל ויראלי, סרטונים ביו-טיוב, חלל במייספייס, מיניסייט, באנרים..... שטאנץ.

או אם אגנוב מאלון ברנר רגע - פרדיגמה.קונבנציה.

ובאופק לא נראה שום אמריקאי צעיר שמתכוון להתהפך באוויר.