משיכת קולמוס
"גיבורות בעל כורחן" או "כמה דורות זוכרים את עמלק?"
של הכותב "זונות פוליטיות" http://cafe.themarker.com/view.php?t=1259799
והצגתי את השאלה 'שם': "כמה דורות זוכרים /יזכרו את עמלק?"
לא יכולתי שלא להזכר במשהו ששכחתי (שימת לבכם לשני הפעלים)
את הצעקה "איטבח אל יאהוד"
שאנקדוטה הימנה הבאתי מזמן מזמן בפורום אחר והריהי לפניכם:
------------------------------------- * עדכון: הפוסט 'שם' קבל כיוונים אחרים, לא עניינים, נערך מחדש, תגובות שלא הניחו דעת הכותב נמחקו, מגיבים נחסמו. מבקשת שלא להתייחס לעניין זה , אלא להתמקד בנושא עצמו, נושא חשוב מאין כמותו שהועלה שם ולצערי התמסמס).
גיבורות בעל כורחן11/08/03 09:43 מאת: פלג קטנה לבצרה, ותרות אחר מקום לשבת בה.
|
תגובות אחרונות
-
הנץ דואה
בתגובה על רִיק ואימה
-
גלי?פטר
בתגובה על - - - - -
-
פלג קטנה
בתגובה על צ'יקיטיטה - לאחותי הקטנה
-
טומי טומי
בתגובה על The lonely shepherd
-
שיחה עם עצמי
בתגובה על אם החתן
-
יוסיפור
בתגובה על קראו לזה חלה
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פעם ראשונה אצלך שנותרתי ללא מילים אבל עם תחושה קשה מאוד.
גלילית,
לא מוצאת מילים להגיב לסערה שבך.
כבר כמה ימים אני באה והולכת הנה, ועדיין אין לי תשובה. כתב פה מישהו שצריך לשפוט לפי מעשים ואני נוטה לקבל את זה מאוד. מצד שני, הרגש... הרגש...
מגיבורות בעל כורחן אני בהלם מוחלט. מזועזעת לגמרי
ענת
כמה זה מחמיא לי
שזו את
ע נ ת
♥
הנה שבתי עם סלסלה מלאה *
הקפה מתיר רק אחד
(-:
את גדולה!
את ענקית!
את! אני לא יודעת מה את!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מואה
המשך הדיון הפילוסופי על כוס קפה אצלי בסלון :)
אזמין אותך, אולי, לקורס שלי אודות
הבנת-הנקרא.
חג שמח.
איש איש ודעותיו, דורי.
אני חושבת שהתגובות של המגיבים אצלי נהדרות, עמוקות, ענייניות, רציניות, תרבותיות ומעמיקות.
שבת שלום דורי וחג סוכות-אסיף שמח.
את תגובתי הנ"ל כתבתי לאחר מחשבה.
זו תגובה חריגה, מכיוון שהתנהלות
הפוסט והתגובות חריגה.
אין לי מה להוסיף על מה שאמרתי.
שבת שלום.
אם אתה מתייחס בדבריך לפוסט שהפניתי אליו
אז בקשתי מפורשות להתמקד כאן אצלי, רק בשאלה שהפוסט ההוא העלה אצלי.
אני לא מוחקת את האיזכור והקישור לפוסט ההוא כיוון שאני חושבת שמן הגינות היא לומר שהפוסט ההוא, הוא שהביא אותי לחשוב ולרצות לדון בשאלה שהוא עורר אצלי.
רוצה להבהיר, אם זה עדיין לא ברור:
הפוסט שם עסק בנושא נקודתי .
הנושא הנקודתי שהועלה שם, העלה אצלי תהיה כוללת.
עכשף ברור?
קרא שוב ולאט את התגובות של המגיבים שלי
וקח אויר.
דורי, רגע, לאט לך.
אתה מדבר על הפוסט הזה? שלי?
על רצף התגובות והתשובות אצלי? פה??????????
אני בשוק מהפוסט הזה, ובעיקר מרצף
התגובות והתשובות. שרשרת-הבל !
לאיזה תהומות של הזיה וסכלות אפשר להגיע ?
אין אמיתות ? אין תשתית ?
אין אמת-שקר/נכון-לא נכון ?
איך אשה נבונה שכמותך זורמת עם הסחי
שנשפך כאן ?
עוד שאלה ענקית שאנו כל הזמן שואלים עצמנו
האם השואה הביאה לתקומה?
תודה על התשובה והמשך ההפרייה
ואולי התשובה נעוצה לא בסליחה ובמהותה אלא בפרקטיקה,
איך עם שצוּרר ממשיך לחיות?
מה טיב הקשר עם הצוֹרר?
האם התשובה נעוצה בעצם, בין היתר, בהליך שמתקיים על פני ציר זמן והנתיב מוליך את ההולך?
קטונתי מלהבין איך דכאו ומשרפותיה נותנות חיים, אבל שיהיה.
מודה - לא
ועכשיו כן
ואכן, כבת למשפחה ש.... רואה בכך מעשה סר טעם ופוגע.
מותר וצריך אולי לסלוח, אבל סליחה אינה מוחקת, היא רק סליחה.
אין לי מושג איך פותרים את הפלונטר של הפיסקה הזאת.
אני חי. אני פה.
כבר אמרתי שאני אוהבת אנשים חושבים?
שמסוגלים לראות דברים בראייה רחבה, בהיבטים מנוגדים?
שמוכנים להודות שהם מתחבטים?
שלא מתביישים לומר שאין להם תשובה?
שהם מחפשים תשובה?
שהם עסוקים בשאלה?
שמחפשים לחשוב יחד?
עמי עמישראל אוהב במיוחד לזכור ולא לשכוח.
בעצם הוא אוהב נורא את הזיכרון וחי ממה שהוא זוכר ולא שוכח.
ביחוד עוולות רצח ופוגרומים שעשו לו ולאבותיו.
חיו של עמי עם ישראל בנויים על מוות ועל זיכרון
של מוות.
עם שחי על זכרון מוות ימות טרם זמנו.
שישה מיליונים ועוד יותר מעשרים אלף חללי מלחמות ישראל,
ציוו לנו את החיים.
וכידוע החיים חזקים יותר מכל זיכרון מוות.
הצרה שלא נותנים לי ולעמי הנורמלי לחיות מהחיים.
דורשים ממני לזכור ולא לשכוח ודורשים ממני מכל הכיוונים
למות שוב ושוב על מזבח המוות.
לא רוצה.
אני רוצה לחיות מהחיים ולזכור את המתים שנתנו לי חיים.
זה שאני חי מהחיים לא אומר שאני שוכח את המתים,
או סולח למתאכזרים לעמי עמישראל.
יחד עם זה אני נזכר שוב ושוב.
עם שרוצה חיים תמיד יהיה זה על חשבון אחרים.
מכאן ברור לי שעמי עמישראל פגע והתאכזר לעמים אחרים
במודע ובצדייה, או בתום לב.
ועמי שלי יהיה בזיכרון של עמים אחרים כמתאכזר.
אין לי מושג איך פותרים את הפלונטר של הפיסקה הזאת.
מה שברור לי והוא חד משמעי בעיני, שחפץ חיים אני.
ואם דכאו ומשרפותיה יתנו לי חיים, סו בי איט.
וזה העונש הגדול שאני ועמי עמישראל יכולים לתת לפושעים הנאצים
ולגרמנים.
אני חי. אני פה.
כמה תרבות, כמה יושרה, כמה דיגניטי, כמה עומק.
אוהבת לחשוב עם אנשים כמוך.
מביאה פה את תגובתך פלג קטנה, כי מרגישה היזדהות איתה,,
הבלבול והתהיות , על עמדה זו או אחרת,,
אך בוודאי לא יצר נקמה תהומי, אלא כאב ובלבול אמיתי
"מודה שאני לא מצליחה לגבש דעה או עמדה.
אולי בגלל משך הזמנים. (השואה- הטבח ביהודי ערב- פרעות במזרח אירופה וחזור בזמן, דרך כל צוררי העמים למיניהם ופלצות מעשיהם עבור דרך חורבן הבית השני וחורבן הבית הראשון ועד לצוררים קדמונים אכזריים מפלצתיים אחרים).
כמה תהיות:
מה עשיתי בתשעה באב האחרון,
שמציין את חורבן הבית ע"י חיות חסרי צלם אנוש, ששרפו, טבחו, סקלו, שיפודי את בני עמי?
האם וכיצד הוא נגע בי?
איך היום אני מתייחסת לשאלת השלום עם ערבים שמהם יצאו אלה שטבחו במשפחתי, כמה זמן עבר?
איך היום אני מתייחסת לנאצים ימח שמם וזכרם,, שטבחו במליון בני עמי ויצאו עליו עם פתרון הכחדה המוני, אכזרי, פלצותי, סופי?
כמה זמן עבר?"
המון חומר למחשבה,,
אשוב עם * חשוב
מודה על התגובה העניינית והמנומקת.
מודה שאני לא מצליחה לגבש דעה או עמדה.
אולי בגלל משך הזמנים. (השואה- הטבח ביהודי ערב- פרעות במזרח אירופה וחזור בזמן, דרך כל צוררי העמים למיניהם ופלצות מעשיהם עבור דרך חורבן הבית השני וחורבן הבית הראשון ועד לצוררים קדמונים אכזריים מפלצתיים אחרים).
כמה תהיות:
מה עשיתי בתשעה באב האחרון,
שמציין את חורבן הבית ע"י חיות חסרי צלם אנוש, ששרפו, טבחו, סקלו, שיפודי את בני עמי?
האם וכיצד הוא נגע בי?
איך היום אני מתייחסת לשאלת השלום עם ערבים שמהם יצאו אלה שטבחו במשפחתי, כמה זמן עבר?
איך היום אני מתייחסת לנאצים ימח שמם וזכרם,, שטבחו במליון בני עמי ויצאו עליו עם פתרון הכחדה המוני, אכזרי, פלצותי, סופי?
כמה זמן עבר?
תשובתך באה לאחר שקראת את הפוסט נשוא פוסט זה על תגובותיו?
בניגוד לדעת קודמי, חושבת שצריך להוקיע את המעשים ואת עושיהם ולא לשכוח !
תודה על פוסט שזעזע והרעיד אותי בפחד קדמון.........
הפוסט ההוא , הוא דמגוגיה לעניים ובדיחת תפריט נחמדה.( הגעתי אליו דרך הספאם הפנימי כאן)
אם נרצה כהנצחה לזכור עוולות כל עם ועם בכל מקום ומקום,כהכללה קובעת מציאות בהווה, לא נסיים. ( פתגם ויאגרה אומר: כשכולם זונות - לא תפלוט.).
ההוקעה צריכה להיות למעשים, לא למקומות, לא ללאום ולא לגנטיקה הגזעית.
אפילו זכרון מחיית עמלק הנדמה כצו גזעי לאומי, הוא הפיך בהחלט. אותו אל שציוה על מחיית עמלק הוא אותו אל האומר שאילו עמלקי ירצה להתגייר - יש מצוה לקבלו.(בהתאןם לפסיקת הרמב"ם) ואותו אל המצוה על מחיית שבעה עממים בכניסת ישראל לכנען - מתיר את גיורם וצירופם לישראל ( בהתאם לתלמוד). ואז נתחייב לאהוב אותם ככל יהודי מבטן מלידה. אף ההיסטוריה מראה דוגמאות לכך. חלקם של גדולי ישראל בעבר הרחוק היו צאצאים של גדולי הצוררים לעם ישראל.( ולדעת כמה - היו אפילו מצאצאי עמלק צדיקים גדולים )
סיפורי הזוועות, ובקשת הנקמה, צריכים להתמקד בשנאת המעשים ושנאת התומכים במעשים הללו. לא באבחנה גזעית, מקומית וכדומה.
לעיתים בקשת הנקמה נובעת מיצר אכזריות נקי, שאין לו ולא דבר עם בקשת הצדק והפצת השלום. לצורך כך מעוררים זכרונות נוראיים כדי לחמם את הלב ולהרתיח את הדם, ליצור צידוק מוסרי למעשה אכזרי. לא תמיד זה כך, אבל כדאי לשים לב לאפשרות הזו.
סליחה שהארכתי, אבל לדעתי זה חשוב, בפרט שנראה לי שאת רגישה מאד.