בעקבות פוסט החובה (לעניות דעתי) (גם למי שמסתייג מתוכנו) של הכותב "זונות פוליטיות" "המציאות עולה על כל דמיון" * http://cafe.themarker.com/view.php?t=1259799 והצגתי את השאלה 'שם': "כמה דורות זוכרים /יזכרו את עמלק?" לא יכולתי שלא להזכר במשהו ששכחתי (שימת לבכם לשני הפעלים) את הצעקה "איטבח אל יאהוד" שאנקדוטה הימנה הבאתי מזמן מזמן בפורום אחר והריהי לפניכם: ------------------------------------- * עדכון: הפוסט 'שם' קבל כיוונים אחרים, לא עניינים, נערך מחדש, תגובות שלא הניחו דעת הכותב נמחקו, מגיבים נחסמו. מבקשת שלא להתייחס לעניין זה , אלא להתמקד בנושא עצמו, נושא חשוב מאין כמותו שהועלה שם ולצערי התמסמס). גיבורות בעל כורחן11/08/03 09:43 מאת: פלג קטנה
תמה שנת הלימודים,
והן שמו פניהן הביתה, לבצרה,
לבלות שם את החופש הגדול,
מרחק אלפי מילין מביה"ס ששכן בבגדד.
דודתן ליוותה אותן אל תחנת הרכבת.
הן נופפו לה לשלום
בעודן עולות לרכבת ותרות אחר מקום לשבת בה.
לפתע נשמעה הקריאה
"איטבח אל יהוד".
באחת שמו פניהן אל תא השירותים
ללבוש הרעלות השחורות
שמוצפנות היו תדיר באמתחתן לעת פורענות.
יצאו מהתא כשפניהן מכוסות ברעלות
והתיישבו במושב דו-זוגי.
ברם את המושב מולן
מיהרו לתפוס ערבים חמושים ברובים.
משראתה אימי את הרובה המכוון מולה
מיהרה לעצום עיניה התכולות,
(מורשת סבתהּ האוסטרית)
ולהשען על כתף אחותה הבכירה.
לפתע נשמעו זעקות שבר !!!!!!-
בקרון אחר,
כרתו ערבים את שדיהן של שתי אחיות.
והשמועה כי כרתו שדיהן של שתי אחיות
הגיעה עד בצרה,
שעות ארוכות
עוד בטרם הגיעה אליה הרכבת.
שכנות טובות של סבתי
עשו כל שביכולתן להסתיר הידיעה המרה הימנה
ומצאו אמתלה לצאת במקומה
אל תחנת הרכבת
לקבל פני הבנות.
.............
היה להם מנהג : -
לכרות ת'שדיים לנשים,
לאנוס אותן
ורק אח"כ לשחוט אותן.
|