| אל תזוזי אתמול הסתכלתי במראה הגדולה בחדר הקטן, מראה ענקית מונחת על קיר מלאת אבק מלאכים. הבלגן שהשאירו הילדות נוגע בכאוס, לכלוך בכל פינה, חיים מפוזרים בכל שעל. רועש שם בבית אחרי הביקור רועש שם בלב מגעגוע נסתר למגע שפתיך חתול אפור קופץ על זבוב אומלל, נשיכת עורף של חתולה כתומה. רק בכותנת המשוגעים אנחנו מבינים אחד את השני בואי נזרוק טלוויזיה מקומת בניין גבוה, נשבור את המודרניות לאבק נברח לעולם ישן בשחור לבן שם את רגועה על הברכיים מחכה לזרע שלי שימלא אותך בא לי לנשק אותך מלאת חיים להחדיר לשון בזרע הפורענות לקחת אותך לחיבוק שובר עצמות. למשוך לך בשיער בכוח עד כמעט תלישה, למעוך אותך לתוכי שתרגישי את הזיקפה אל תזוזי ובשקט האין תנועה, את שלי לרגע חתומה בכתב ידי על גופך |