איזה יופי של פוסט...

עבודת היד האתיופית מדהימה ביופייה וכן כתיבתך שהצליחה להעלות בי זכרונות..

אני זוכרת את הסירופ ועל זה היו שמים סודה ממכשיר שהיה יוצא מהדלפק....וקראנו לזה גזוז..

*

מקסים קראתי בשקיקה ובהנאה

תודה  שושי  פוזית*

סנטה רוזה של פעם !!!!

מקסים זה מעלה לי זכרון ,

לפני מספר ( 25) שנים הייתה לי קונדיטוריה וינאית ברמת אביב

פעם קיבלתי ביצי משק אמיתיות - החלמון שלהם היה כתום עז ואפיתי עוגת גבינה מדהימה.

הביצים צבעו את הגבינה בצבע כתום עדין ..

טעם טעם גן עדן - היו אנשים שפחדו לגעת בעוגה

היום בעידן" האי פו"ן" היי טוק" "היי קולה"  שכחנו  את הטעם של פעם

החזרת אותי לאחור, לחצר רחבת הידיים של סבי, שבה היו עצי פרי לרוב. לטעם של הפירות של פעם, שהיו קצת פחות מהונדסים גנטית, קצת פחות גדולים והרבה יותר טעימים. ולא רק לחצר של סבא בקריות החזרת אותי, אלא גם לשוק בחיפה עם סבתא ולאפרסקים המדהימים שהיינו קונות שם.

תודה

תמר

אח. איזה יופי של זכרונות ילדות וטעמיהם, לקוחים מעולם כל כך שונה, עד שאיננו עוד (אלא בדמיונו וזכרונו של מי שמצליח להעלותם, כמוך כאן). מעניין איך יגיבו לסיפור צעירים שטרם נולדו ולא חוו טעמים כאלה, מקומות כאלה, וסגנון חיים פשוט ובסיסי (נטול טלפון וטלויזיה), שפס מחיינו.

שושי יקירתי,

סיפור מקסים עם טעם של עוד.

הקטע של "האין דלת" עשה לי צביטה בלב. הייתי כבר נערה מתבגרת והיה לי חלום קטן שקשור לדלת...

אגב, אני מאד אוהבת עוגת פירות עם סנטה רוזה בטעם מתוק-חמצמץ. יאמי יאמי :)

סיפור מדליק

סנטה רוזה של ילדות.....

נהנתי

*

תיאור הדברים מאד ציורי, סלט שלם של זכרונות

אוהבת את התמונה מהתערוכה של אמנות אתיופית שצירפת, מאד פולקלורי וצבעוני. טוב, זה לא חוכמה אני אוהבת את אפריקה...:-)

אהבתי את התיאורים שלך על הדברים, מאד ציורי וממחיש, אך יותר מכל דבר נתפסתי על הדלת הסגורה. זה מאד קשה בעיני, לילדה בממונט הזה במיוחד, ולא רק לילדה לכל אחד.

שושי יקרה*

אוהבת את הכתיבה שלך

והסיפור מקסים בצורה שמתואר...

חג שמח.

שושי

אהבתי מאד מאד

גם לנו היה עץ סנטה רוזה

והיום אין

היום זה סתם משהו שהוא לא סנטה רוזה ואף אחד כבר לא מבין מה זה סנטה רוזה ומה הם מפסידים שאין

רק אושר

רון

:-)

באמת מתכון של מטה קסם איך לנשוך את פירות העדן

נפלא

אבל תגידי לי איך אפשר להבחין בזן "סנטה רוזה", קניתי שזיפים אדומים מכל הסוגים והיו טפלים  ומחוסרי עסיס.

את אישה ובידך מטה קסמים

עושה קסמים בלי לשים לב

כותבת סיפורים ושירים

את אישה מיודת שושי.

סוף שבוע מקסים לך.

הצורה בה תיארת את אכילת השזיף,

הייתה כה חושנית וסקסית,

ממש מעשה אהבה עם הפרי..

נהניתי מאוד לקרוא אותך,

ואיך שהעברת את תחושת העונג שלך,

מאכילת הפרי שהפך במחי קולמוס

לפרי אירוטי...

ואם אני כבר שותה,

אז רק מיץ תפוזים סחוט טרי... (-:

שושי,

כל כך התרגשתי לקרוא את הסיפור שלך,

כל דברים שחסרו בילדות,

ולאחרים היו 

ויותר מכל

חדר לילדה, חדר שהוא כולו שלה,

חדר משלה.

תודה מכל הלב

על השיתוף בחוויה ובזכרונות הילדות

סיפור בטעם של עסיס שושי . המילים נזלו לי על השפתיים.

אשוב

רונית

תודה ,

סיפור מקסים ומחמם את הלב,

נעמה

סיפור ששווה כוכב

כתוב כל כך יפה

חג שמח ומועדים לשמחה.

סיפור נפלא

כתוב בחן רב ..

*

הפרטים הקטנים של זכרונות גדולים.

נהדר.

באהבה

עופרה

שושי ...איזה סיפור מקסים..

וואי ... הזכרת לי את עץ השיזף האדום מהסוג סנטה רוזה.....כאשר הפרי העסיסי נוטף

על הסנטר...הבגדים למי אכפת ....זכרון חרוט בראש ובחיך......

כתיבה עם ניחוחות של פעם

וחלומות של ילדה מבעד לדלת סגורה .

חג שמח

הי שושי

כל כך יפה ומרגש כתבת

הצלחת להרים אותי מהשולחן

לעבר המקרר לחפש איזה

סנטה רוזה אחד.......

 כן, כן, ביסקויט מרי, ואורנג'דה,

מחבר אותך ישר לילדות....

ולי, ופל וניל שוקולד בשקית חומה...

מזכיר לי ילדות רחוקה...

אסתי

דרך הצבע

לא מכיר שמות של פירות (חשבתי שסנטה רוזה זה ענבים,,, ואולי גם וגם  נו טוב שיהיה) אבל אוהב שזיפים גם אדומים וגם ירוקים רכים. וביסקוויט מרי לטבול בקפה.

תודה על הסיפור החביב.

איזה כיף כשנזכרים ככה במה שהיה

אני מבסוט ממך:)

manual

לשימוש תקין

אני זוכרת חוויות מקייטנות ילדותי

ובעיקר את השזיף הגדול הירוק הנפלא

לא סנטה רוזה

אך לא פחות טעים

דלת סגורה לילדים

קונוטציה מפחידה

חופש שנגרע

זכרונות המטביעים חותמם

לטוב ומעט ...

בחיבה

לאה

תודה

כתיבה לתפארת

לפני שנים, בדרכי לספר סיפור בבית אריאלה, הבחנתי בתיבה קטנה בחנות ירקות ברחוב אבן גבירול ועליה שלט – שזיפי סנטה רוזה – מבצע. מיד ראיתי שנפלתי על סנטה רוזה אמיתיים. היום נדיר מאוד למצוא סנטה רוזה כאלה, כי קוטפים אותם טרם זמנם. בחרתי לי שלושה וכל הדרך התענגתי עליהם. והעסיס שלהם העיר את הזיכרון הזה.

מי שלא טעם סנטה רוזה אמיתית

וסחט את העסיס בזהירות ובעונג

לא יבין על מה את מדברת,

פעם ילדים בחופש הגדול התארחו

אצל דודים,

דודתי התגוררה במושב תאשור

לעולם לא אשכח את החוויות שחוויתי

אצלה כל שנה בחודשי הקיץ בינות לעצי הפרי

תודה על סיפור מקסים

סיפור מקסים.

כתבת נפלא יקירה.

חג שמח ומועדים לשמחה!  

כל כך יפה כתבת

וזיכרונות הילדות הללו שלי עם הסנטה רוזות נצורים בליבי...

דלת אמיתית לא היתה בחדר של הילדות

רק משקוף עיוור ללא אוזניים כלל.

ואולי, רק אולי, אי פעם, ביום מלא אור

מישהו יתקין גם כנף... ואם אכן יקרה הנס

בטח תהיה זו כנף של מסגרת עם רשת מחוררת

שאינה עוצרת מבטים ואינה חוסמת קולות זרים.

ארבע הפיסקאות הראשונות הידהדו בי בעוצמה.

התחברו למקום פנימי הנתון תחת חשכה יוצרת ונוצרת.

כל כך נפלא.

תודה.

מזמן כבר לא ראיתי כוס כזו. אבל מאז, אם במקרה מזדמנים יחד אל שולחני ביסקוויטים מרי ומיץ תפוזים בכוס פלסטיק שקופה בצבע תכלת עם פסים פסים, ברגע שהמיץ תפוזים מרטיב את הביס של הביסקוויט מרי אצלי בפה, מיד הכיסא שאני יושבת עליו הופך שטיח קטיפתי עם ציורים ססגוניים, וסביבי נפרש מרחב קריר ומשיב נפש, שבקצהו דלת סגורה. דלת סגורה בחדר של ילדה...

  שושי יקרה,

אני ממש מרגישה את טעם הסנטה רוזה בפי

הזכרת לי את ילדותי והעץ בגינה בבית הורי ז"ל...

תודה על סיפור מרגש כתבת נפלא!

יום נהדר יקירתי.

שלך,גרטה* <:)))

סיפור הכתוב מדהים!

סנטה רוזה-זה גם אני.

אורנג'דה ,אני זוכרת ,

אצלנו שתו סודה!

וחלומות של ילדה בחדר סגור,

זה גם שלי.ועד ביום...