"אני לא באה אלייך כי אני מקוררת", כך אמרתי לאמי בחלום, שחוזר על עצמו. היא לא מתה, היא בצד השני של הקו.

בבוקר קמתי מקוררת, מחפשת את נוכחותה. תמיד כשהייתי חולה היא אמרה שתבוא, ואז שאלה מיד: "זה כבר עזר? את מרגישה יותר טוב?" ועם השנים חסכתי לה, וברגע שאמרה שתבוא הייתי עונה: "או, כבר אני מרגישה יותר טוב".

בואי אמא.