כל דבר שתגידו עלול לשמש נגדכם. הבוקר כשאני הולכת בעליה ומושכת את הילדה המפונקת שלי בחבל שמחובר לבימבה, עוצרת אותי שמחה, האישה המבוגרת שגרה מולי. החלונות שלה תמיד פתוחים לרווחה וכל הסביבה שומעת כשהיא צועקת על בעלה. אז היא עוצרת אותי "מה שלומך בובה'לה. לא ראיתי אותך כמה ימים. איפה היית?". אלימות פיזית זה לא הסגנון שלי אבל עשיתי לה את המבט שגרם לה לתקן את עצמה "לא חשוב, העיקר שיהיה לך טוב בובה'לה". אני והילדה ממשיכות בעליה. מולנו צועד החבר אהוד. מרחוק ראיתי שהוא מסתכל עלינו משועשע. אנחנו מתקרבים והוא אומר "תשמעי, שבחיי, את כל-כך דומה לאמא שלך". במרכולית אסנת שואלת "מה, היום באת רק עם ערבה? איפה לירי?" ומרגלית בקול צעקני אומרת לערבה "מה שלומך שוקולדה. את מתגעגעת לסבתא? תני לי כיף נראה כמה את חזקה" הודעה כתובה מההורים: "הלו ענתי, לירי, ערבה, אנחנו כבר בקמבודיה הגענו בשייט על נהר המקונג, נהנים ודורשים בשלומכם." וסבתא טרקה היתה אומרת: "אם מסתירים לך, תזוז". |
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חחחחח אדיוט
הפתרון זה פשוט
תעשי לו אותו הדבר במתק שפתיים ב2 בלילה
רק התמונה זאת:)
אין צורך להוסיף כלום
פשוט ילדה מדהימה
אמיר
מישהו שכח לקחת כדור היום?
אהמ אהמ.
אני רק רוצה להבהיר שהאהוד שמוזכר בפוסט דנן הוא לא אני.
למען הסר ספק וכדי למנוע לזות שפתיים ולהפיל עלי קייס שאני לא ממש אחראי עליו.
ויש הרבה אהודים בעולם. חלקם, אגב, מיותרים לגמרי.
כך שהאהוד דנן יכול היה להיות גם משה, במילעיל, בהיעדר קונסטלציה שתחייב את אהודיותו של האהוד ההוא. או ארנון. במילעיל, כמובן.
(זהו, אהוד, אתה יכול להפסיק. אני חושב שמאמינים לך. אתה יכול לצאת מתחת לשמיכה. הפרנויה לא - אני חוזר, לא - מתאימה לך)
טוב אז מאחר ולא בא לי להניח כאן
תגובה שתהה זהה לעמיתיי, אציין
רק שיש לך נסיכה אמיתית.
שבוע מדהים.
:)))
צפצפי, בובה'לה
יש לי בעל בית כזה. . .
כמו שאתמול הוד חוצפתו מעיר אותי בנקישות היסטריות על הדלת ב-11:30, ואז אומר לי "מה קרה שאת ישנה בשעה כזו? את לא מרגישה טוב" ?...
יש אנשים שאין להם בושה
וכנראה שגם אין להם חיים משל עצמם אז הם נאחזים בשל אחרים. מסכנים, אבל למה אנחנו צריכים לסבול?!?!?
לא רק בקיבוץ..
כל קהילה - חברה סגורה מהווה כר פורה לתוחבי אף..
לפעמים מרצון טוב..
אני מוצאת זאת תמיד מעיק!
שרי
מדויק!
מסכימה. (לא הבנתי מי במצוקה)אהבתי מאוד את סגנון הכתיבה שלך.
אהבתי את התוכן ונתתי כוכב,
הלוואי והיו לי עוד שניים.
בחיים הכל ענין של הרגשה וזמן
ביום אחר יכולת לתאר לנו את אותו המסע
מפרספקטיבה אחרת
כל יום והיום שלו
אין יום שדומה לקודמו וטוב שכך
כמה שנים לא שמעתי אם השם טרקה..
לא חושבת. אני לא בתל-אביב
את חושבת שבת"א זה אחרת?
:)
כל דבר שתגיד עלול לשמש נגדך
גן עדן זה כאן.
אני עפתי מהקיבוץ בלי להסתכל לאחור מהסיבות האלה ממש!
אצלי זה אפילו לא היה לירי כל-כך.