כמעט כל סמסטר אחרי שהסטודנטים מקבלים את הציונים יש כמה שבאים להתלונן שהציון שהם קיבלו לא מספיק טוב (בדרך כלל אלו הסטודנטים שהרגשתי שאני עושה עמם חסד ומעלה להם את הציון). כדי למנוע את התופעה הזו ביקשתי פעם מסטודנטים שידרגו את התלמידים בקבוצה (סביבות 15 איש) בכתב. הם לא הסכימו לעשות את זה אבל בשיחות אישיות שאלתי כל סטודנט באיזה חציון הוא חושב שהוא ביחס לקבוצה. לתדהמתי הסתבר לי שכמעט כל הסטודנטים חשבו שהם בחציון העליון. אז חשבתי שזו השחצנות האופיינית לסטודנטים לארכיטקטורה, אבל היום קראתי ש-"94 אחוזים מהנהגים השוודים מאמינים שכישורי הנהיגה שלהם מציבים אותם ב-50 האחוז העליונים של הנהגים השוודים" וכן ש-"84 אחוז מהצרפתים מרגישים שיכולות ההתעלסות שלהם מציבות אותם בחצי העליון של המאהבים הצרפתים." (טאלב, הברבור השחור, 212-213) |
תגובות (36)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מעניין. אני תמיד חשבתי שזה להיפך.
טעות לעולם חוזרת או טעות פרויאדאנית?
היה סמסטר אחד, שע"פ דרישת הפקולטה, נתתי ציונים בכפולות של חמש.
בסמסטר הזה כמות הערעורים היתה מאוד גדולה.
במחשבה לאחור, נדמה לי שמה שקרה הוא שציון כמו 70, או 75 נראה לסטודנטים יותר שרירותי וכזה שניתן כלאחר יד מאשר 69 או 74.
רוטב? פנינה, נו, נו, נו. לאבא שלי היתה דודה זקנה שטרחה להגיד לי בגיל ההתבגרות שמין זה מגעיל כי זה רטוב.
זה נכון. גם אני מרגישה שאני יכולה לנוע בין דימוי עצמי גבוה (מדי?) לבין דימוי עצמי נמוך (מדי?). אולי לכן מזל שיש ציונים שאמנם גם הם לא כל כך אובייקטיבים אבל הם לפחות מציגים מבט קצת יותר אובייקטיבי והאימג' של האדם על עצמו.
היי ענתי 'את הרי יודעת כמוני שנושא הדימוי העצמי הוא האישיו,
וגם כשאדם מסווג את עצמו בחלק הגבוה זה בדרך כלל
בא מ false image שהיא הבעיה של רוב האנשים.
כי כל נושא הדימוי יושב על ציר אחד,הנמוך יחד עם הגבוה.
ויש את מה שאנשים רוצים להאמין על עצמם-וזה מה שמתבטא
במדגמים שהבאת. אם היתה נשאלת למשל השאלה,מי הכי גרוע
בין אלו שבסביבת הסטודנט לארכיטקטורה?קרוב לוודאי שהיה
שם בין השאר את המתחרים שלו,כי גם בזה אנשים מבלבלים
קנאה באחר עם חוסר הערכה ,ועוד הרבה שגיאות שגורות
המתקשרות לדימוי עצמי מוטעה.
גם המידגמים על חיי המין של הישראלים
לא מזמן פורסם עניין דומה ובגורף היה אפשר לחשוב
שהישראלי לא יוצא מהמיטה מרוטב שהוא עוסק כל הזמן במין.
אבל בשאלות הכי חשובות האם בת הזוג מרוצה ממנו,נופל
מייד הדימוי העצמי של רובם. ועוד רבות ידובר בעניין הזה
של false image .
אין לי ספק בכך.
אני מבינה שהכבוד שנתת לו כשקראת לו "פולנייה" מגיע לו.
אוי ואבוי סליחה,
מייד שולחים לעלמה כבד יהודי כשר למהדרין בלי בצל קצוץ, שהחתולות לא תנוסנה ממנה,
מהאגדה שזה עתה סיים לאכול מרק עוף צח עם ירקות, ונושף בהנאה זגוגת עיניים כמו אחד שהצליח לקיים מצווה כהלכתה..(עכשיו עוד יבקש קומפוט)
אל תדאגי. נוהגים כאן כמו פסיכים.
הבנות מודות לך ולאלפי ולמותק ולמושיק (שכחתי מישהו?) אבל קלי כלבתי מקנאה ורוצה גם כבד קצוץ.
אני יכולה להתוודות ערב חג?
כשקראתי את הכותרת הייתי בטוחה שהחלטת לכתוב על נהגי שוֹדים,
וחשבתי לעצמי - נו, גם שמה בעיר הקויידש התחילו לנהוג כמו פסיכים..
עד שהבנתי על מה הפוסט..
* אנחנו שולחים מכאן לכבוד החג לבנות 2 פינכות סרוויס עם כבד קצוץ !
לא נטען בכלל שזה לא טוב. פעם אפילו קראתי שאופטמיות יתר היא דרך טובה להצליח. היחידה שזה לא טוב לה זה לי כי נאלצתי חצי מהכיתה לאכזב. לגבי הנהגים השוודים אני לא יודעת אם זה טוב או לא. בכביש יש צורך בקצת ענווה.
פתאום חשבתי לי משהוא אחר לגמרי,
גם אם זו התפיסה שלהם בעיני עצמם, וגם אם היא לא ממש נושקת לאמת, למה בעצם זה לא טוב?
ואולי זו נבואה שתגשים את עצמה? אולי אם יתייחסו לעצמם כאל מוצלחים יהיו אכן כך בעתיד?
פעם כשלמדתי אימון אישי, היה סיפור ידוע שהיה מחקר לאורך זמן שנעשה באחת האוניברסיטאות באמריקה, בשנה הראשונה ללימודיהם נשאלו הסטודנטים לאן ירצו להגיע בחייהם, הסתבר שרוב מי שנשאלו, ברבות הרבה שנים אחר כך אכן הגיעו למטרה שהציבו לעצמם,
אם סטודנט מחליט שהוא טוב, אפשר לשקף לו את המציאות כדירבון להגיע ליעד אישי.
אבל אם הקריטריון הוא קבלה לבצלאל אז גם שאר התלמידים אמורים להיות מוצלחים. השאלה היא למה כל אחד חושב שהוא בין המוצלחים שבין המוצלחים?
לגבי החיים אחר כך הרבה מההצלחה או אי ההצלחה לא תלויה רק בכשרון. המחבר של הברבור השחור אפילו לא חושב שהיא תלויה בחריצות או בנחמדות או כל תכונה אחרת אלא פשוט במזל. כלומר, כשרון, חריצות, התמדה, יכולות בינאישיות וכו' הם אולי תנאים הכרחיים אבל לא מספיקים.
דרך אגב, אני חושבת שלהתקבל לבצלאל יכול בהחלט להיות פסגת השאיפות לתקופה מסויימת. כל תקופה בחיים והשאיפות שלה.
ענת, שלא נשכח לרגע שמדובר בסטודנטים "בבצלאל". המקום ממנו זורחת לאנשים השמש מהתחת. (אני יודעת, גם כשאני למדתי שם זרחה לי השמש..)
מראש הם חושבים שאם הם כבר לומדים שם, הם "הנבחרים", יחידי הסגולה שנבחרו מתוך ההמון ע"י אלוהים חיים בעצמו מינימום. כשהם לומדים בבצלאל, הם מבטאים את השם המפורש "בצלאל" ברכות מתיילדת ועיינים בורקות כי הם כבר הגיעו לפסגת החלומות. אם הם לומדים שם (לעומת חסרי הכשרון שלא), בטוח שהם מוצלחים, ראויים ושייכים למאיון העליון.
הבעיה מתחילה כשהם יוצאים החוצה, ואז מתברר להם ולסביבה שהם לא נזר הבריאה. מה לעשות, גם בבצלאל, לא כולם מוכשרים באמת..
בשורות טובות ושנה מוצלחת.
האמת היא שילדונים ותינוקות זה לא ממש משנה בכל מקרה הם קטינים.
אני משערת שזה חלק מהאמת. גם אני חשבתי על זה, אבל בכל זאת היה משעשע לראות שכולם חושבים שהם טובים. האמת היא שהם גם צודקים כי היה לי ממש קשה לתת למישהו את הציון הכי נמוך בכיתה כשהוא חשב שהוא בן הטובים ביותר (אבל לא היתה לי ברירה).
אני יודעת שהתכוונת ל "הם" שכולל את כולם, סתם צחקתי,
עבורך הם ילדונים, עבורי - תינוקות לגמרי..
אל תשכחי עלמתי שאני חטיארית רצינית, ככל שעולה הגיל - המרחק עולה ביחס ישר ביני לבינם..
לא, לא, ב"סטודנטים" הכוונה היא גם לבנים וגם לבנות (אני עדיין קצת מיושנת ולא טבעי לי לדבר בלשון הנקבה הפמיניסטי האופנתי), והאמת היא שאחרי גיל מסוים מה שאת קוראת "גברברים צעירים" התחילו להתפס אצלי כ"ילדונים" גרידא.
בקש'ה בקש'ה, במו פיך-
"ביקשתי פעם מסטודנטים שידרגו את התלמידים בקבוצה (סביבות 15 איש) בכתב"..
סטודנטים, תלמידים, 15 ?!..
ואני אומרת לך יקירתי, שלא משעמם לך שמה,
(וברגע נדיר של רצינות, צניעות וענווה והכרה אמיתית ביכולות אולי לא צריך לצפות מחבר'ה צעירים, אולי זה גם תלוי בגרות)
נאורה, מאיפה הבאת את הגברברים הצעירים?
ב'ונה, את משתוללת את, התחלת עם דינמיקות קבוצתיות סוציומטריות וגברברים צעירים?
אז מה אתם מקטרים שמה במגדל השן שרע לכם?
ואני חושבת שהקטע גם ישראלי טיפוסי קצת, אני ואפסי לי חברים טובים, לא רואים ממטר אפח'ד, ובטח לא את חולשותינו,
לגבי השוודים, נצים, נו, מה כבר אפשר לומר עליהם.. הצרפתים סתם אנטיפטים אז בטח לא יודעים, האיטלקים סתם חרמנים,
ואת
תמשיכי בשלך,
ממילא יהיה קשה לך לשכנע אותם..
ברור רק מה שמשונה הוא שאומרים לנו הרבה פעמים שהבעיה שלנו היא הערכה עצמית נמוכה מדי.
נתי
אני חושבת שהממצאים שלך ושל המחקרים האחרים נובעים משתי עובדות בסיסיות ביותר:
1) אנשים (מאוזנים) אוהבים בעיקר את עצמם
2) כשאתה אוהב מישהו אתה נוטה לראות רק את התכונות החיוביות שלו ולא לראות את החסרונות
ומכאן, רוב האנשים חושבים את עצמם להרבה יותר טובים ומוכשרים ממה שהם באמת.
כן, מסקרן מה היו התוצאות בקרב נשים. אני לא יודעת אם המחקר כלל רק גברים או בני שני המינים. חוץ מזה, מכירה את הטיפוסים האלו.
חבל שלא בדקו נשים. לא נראה לי שהתוצאות יהיו דומות
מפתיע כמה בטחון עצמי צרוב בגן הזכרי
אני נוכחת בכל פעם שאני משוחחת בטלפון עם בחור נפלא ופורץ דרך
מאחד מאתרי ההכרויות. השיחה מתחילה כשהוא נמצא בראשו של מגדל עזריאלי
ומתבונן בי נוחת למרגלותיו
בפועל אני איתו על הגג - הוא פשוט לא מבחין
חשבת שאת נהגת פחות טובה מ-50 הנהגים בשוודיה? חשבת שאת בחציון התחתון של המאהבים הצרפתיים? ת'אמת אני בטוחה שאני בחציון התחתון בדברים האלו.
מעניין אצלי זה תמיד היה ההיפך...
זו בדיוק מטרת הדוגמה בספר לומר לנו עד כמה התפיסה העצמית שלנו מוטה. המעניין הוא שמפמפמים לנו בדרך כלל שהבעיה שלנו היא דימוי עצמי נמוך ומסתבר שזה בדיוק ההיפך (מעניין באמת לבדוק אם יש הבדל בעניין זה בין גברים לנשים).
כשמדובר בקבלת ציון, האינטרס הוא לקבל ציון מה שיותר גבוה.
אז הסטודנטים ממש פסולים לעדות.
חוץ מזה , אנחנו בדרך כלל לוקים בדימוי עצמי ממש לא ריאלי, כלומר בהשוואה למה שאנשים אחרים חושבים עלינו...
תשאלי , למשל , מי מרוצה מאיך שהוא נראה, אני בטוחה שנשים יאמרו נמוך וגברים להפך.
ככה זה.