היא ישבה שם שמוטת ראש.

פניה חלולים.

חסרת ישע בסוף חייה

כאובה וכנועה

אומללה ובודדה

חיה חסרת אונים,

תלויה בחסדי שמיים.

היא קרבה אליה ממרחק שנות אור

ממרחק הכאב

ממרחק העלבון

היישירה אליה לראשונה מבטה

ותשוקה אחת היתה בליבה

לחוש חמלה,

לחוש את קצה קצהו של הרגש הקל, שיציפה כבר מבעד מרחק הכאב...

הרגש שחסרה...

*(המילה "חיה" מנוקדת בשני פתחים)

הערה: מעריכה אתכם על תגובותיכם האילמות, לפעמים זה כל מה שצריך. אתם תסלחו לי הפעם שלא אגיב, שואבת מכם המון ופשוט לא מוצאת גם אני את המילים...

לגמרי איתכם

גלית

♥