0

שוקו

4 תגובות   יום חמישי, 8/10/09, 12:29
האורחים היו מפוזרים בתנוחות אקראיות על הספות והכסאות, מקובצים להם בזוגות ושלשות שהשיחה הקולנית מהווה להם מסגרת נוחה וזמנית בהחלט. מתוך ענן הקולות והאנשים עלה קולה לפתע באוזניו.
 
"תשתה משהו חם? קפה?" היא אמרה וחייכה תוך שהיא מעבירה בשיערה יד להסדיר תלתל סורר אל תוך התסרוקת המוקפדת שלה.
"לא תודה. אני לא שותה קפה" הוא שמע את עצמו עונה באופן אינסטנקטיבי.
"אתה בטוח?" היא חזרה והציעה תוך שהיא מתכופפת מעט לעברו וראשו נוטה הצידה בחן השמור לילדים קטנים. "אני יכולה להכין לך גם תה צמחים ישר מהגינה. רוצה?".
 
הוא גלגל לרגע את הטעם של תה מנטה ולואיזה ירקרק דימיוני בפיו ובדק את התוצאה. "תודה, אבל גם תה אני לא ממש אוהב" השיב.
"אז מה אתה שותה חם?" הקשתה ועיניה הביטו בו במבט מלא פליאה.
"ת`אמת, אני לא אוהב לשתות חם אבל אם כבר אני שותה אז שוקו" ענה תוך שהוא מביט לצדדים לבדוק מי מאזין לשיחה.
"שוקו? כמו של הילדים?" וחיוך ערמומי התגנב לזווית הפה שלה, מסתתר מאחורי האיפור הקל, מודגש בשפתון.
"כן. בדיוק כזה" ענה ועדיין לא היה בטוח שזה מה שהוא רוצה.
"אוקי, אני כבר מכינה רק בשבילך" והסתובבה אל המטבח ומפנה אליו את גבה החשוף וצוואר שהשיער המורם עשה עמו חסד רב.
"רק רגע" הרים את קולו במעט, "איך את מכינה שוקו?" שאל בקול מעט מודאג. "אני לא אוהב מים בשוקו שלי".
"אז איך אתה מכין אותו? הרי צריך להמיס במים חמים לא?" ולרגע היה נדמה שהיא מאבדת את הסבלנות שהיתה לה עד כה.
"אני אבוא להכין איתך במטבח, אם זה לא מפריע" אמר וקם מהכורסא ונע בעקבותיה הקלילים אל המטבח, עוקב אחר שביל הריח העדין שהיא משאירה באוויר, תמה אם זה ריח גופה או אולי בושם קל שפזרה בשקע הצוואר שהסתתר לו מלפנים ולא יכל לראותו. "ככה מרגיש כלב צייד שעוקב אחר הטרף", חלפה בראשו מחשבה ומייד סילק אותה וחזר להביט בגב הזקוף שלה.
 
היא הלכה במעין ריחוף, כאילו ידעה שהוא מתבונן בה בלכתה אך יחד עם זאת השתדלה לא להקדיש לכך תשומת לב יתרה. "תרגיש כמו בבית" אמרה לו תוך שהיא נשענת על השיש ומחווה תנועה רכה בידה השנייה.
"תודה, אני אשתדל" ענה וניסה לאתר במבט אחד כוס, חלב, כפית, שוקו ומיקרוגל, פעולה שהפכה להיות כמעט בלתי אפשרית במטבח זר. הוא פתח מגירה שנראתה לו מתאימה להחזיק סכו"ם אבל התבררה כבחירה מוטעית. הארון של הכוסות התגלה במיקום הכי לא הגיוני לדעתו ולעומתו השוקו אוחסן דווקא באזור שהיה מתאים לצלחות. המיקרוגל היה חדש ונוצץ וניכר שלא נעשה בו שימוש רב. הוא ניסה להבין איך מפעילים אותו בחטף.
 
"אתה צריך עזרה?" היא שאלה, תוך שהיא משועשעת מעט מחיפושיו ברחבי הממלכה שלה. "מה חסר לך?" הוסיפה תוך שהיא מסיימת למזוג את המים הרותחים לכוסות הקפה ומשננת בליבה "שניים סוכר, סוכרזית, בלי כלום, אחד סוכר ועוד אחד עם שניים סוכרזית".
"אני מסתדר, הכל בסדר" סינן, וידע שהוא לא בדיוק מרגיש בטוח אבל התבייש לגלות. עוד חיפוש קטן וגם הכפית נמצאה.
 
הוא פתח את השוקו בתנועה מוכרת, שם שתי כפיות גדושות בכוס הזכוכית השקופה והלא סטנדרטית תוך שהוא מנסה להעריך את גודלה האמיתי לעומת הכוסות בביתו. הוא הוסיף חלב עד למרווח ביטחון מספק להמשך ופתח את המיקרוגל. מה שעניין אותו עכשיו הוא עוצמת החימום, "1000W לחלק ל 850 כפול דקה" חישב בראשו את הזמן הנדרש תוך שהוא ממיר את הנתונים הידועים והבדוקים אל הסביבה הזרה והבוהקת הזו. לחיצה נוספת על הכפתור וצליל זמזום מקרין החוצה מהמכשיר, תוך שהוא מקפיא את הזמן ל 50 שניות ארוכות מאוד. הרגע נקטע באחת עם רעש התנתקות הממסר וצפצוף טורדני. הוא שלח את היד והוציא את הכוס החמה אל השיש הקר.
 
היא מצאה את עצמה לפתע, מתבוננת בו, בידיו הנוגעות בכוס, בצורה שלא הכירה קודם לכן. התחושה היתה מוכרת לה ויחד עם זאת לא אפשרית.
 
הוא אחז בכפית והחל לסובב אותה בתנועות מדודות, בוחש את הנוזל החם, ממיס את הגושים החומים בקלילות.
 
היא הרגישה שהיא נמשכת אל התנועה הסיבובית, אל הידיים והאצבעות האלה, כאילו חוזרת למקום מוכר. ולרגע ארוך אחד, היא הרגישה סוף סוף בבית.
 
הוא הקיש קלות בכפית. "זהו, זה מוכן" הוא אמר.
 
ומשהו בה נשבר לרסיסים.
דרג את התוכן: