כותרות TheMarker >
    ';

    מחשבות

    ארכיון

    מה זאת צניעות ?

    57 תגובות   יום חמישי, 8/10/09, 17:05

     מה זאת צניעות ? האם אתם צנועים ? במה זה מתבטא ? האם זו תכונה טובה? האם היא מקדמת בחיים ? האם בכלל אפשר לחנך ילד לצניעות או שזו תכונה מולדת ? האם הטובים הם גם צנועים או שלהיפך ? האם ניתן לשלוט בכך ? האם אדם יכול להחליט פוזיטיבית שהוא צנוע ? מה מאפיין צניעות אמיתית מצניעות מעושה או מזויפת ?

    אשמח לשמוע את דיעותיכם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (55)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/11/09 22:20:

      צטט: אורקי* 2009-10-08 21:18:40


      אומרים חכמים:

      "אין הנחתום מעיד על עיסתו."

       

      "סייג לחכמה שתיקה."

       

         חגשמח

         ועדיין אפשר

      שנה טובה ומתוקה:)

       

       

        10/11/09 12:39:

      צטט: רחלי45 2009-11-10 05:08:53

      צניעות היא ההיפך מ 'להשויץ'

      אדם שיש לו מבפנים, לא צריך לצעוק את זה,

      כי רואים את זה.

      לעומת זאת אדם שלא בטוח שרואים מה יש לו

      חייב להכריז על כך בקול רם.

      זה קשור יותר לבטחון עצמי.

      אני מכירה גם את הצנועים למרות מה שיש להם,

      וגם את הלא צנועים,שגם להם יש,אבל הם כל

      הזמן מכריזים על כך קבל עם ועדה.

      היי רחלי,

      תודה על תגובתך.

      התחושה הפנימית של אדם אם יודעים ורואים את מה שיש לו להציע או לא, ואם יודעים ורואים מי הוא באמת, אכן  מאד חשובה לצורך הענין .

      חלק מזה זה באמת ביטחון עצמי, אבל לא רק.

       

        10/11/09 05:08:

      צניעות היא ההיפך מ 'להשויץ'

      אדם שיש לו מבפנים, לא צריך לצעוק את זה,

      כי רואים את זה.

      לעומת זאת אדם שלא בטוח שרואים מה יש לו

      חייב להכריז על כך בקול רם.

      זה קשור יותר לבטחון עצמי.

      אני מכירה גם את הצנועים למרות מה שיש להם,

      וגם את הלא צנועים,שגם להם יש,אבל הם כל

      הזמן מכריזים על כך קבל עם ועדה.

        3/11/09 10:53:

      נכון , יוסי , להיות בטוח בעצמך חרף מודעות לחולשותיך אכן דורש עוצמה פנימית מסויימת . זו , אגב , יכולה להיות עוצמה נרכשת . תודה.
        2/11/09 18:39:

      צטט: denit2 2009-11-02 12:31:16

      צטט: shabat shalom 2009-11-01 23:12:23

      צטט: denit2 2009-11-01 10:44:54

      יאיר....! תודה ! לי ברור שלמרות היכולות הגבוהות שלך אתה אכן עניו וגם מאד אוטנטי.

      כל כך אוטנטי שלקרוא אותך עושה לי כאב בטן.

      אבל האם אדם מתנשא לא יכול להיות אוטנטי ? מה מאפיין את ההתנשאות שכל כך מרחיקה מן האוטנטיות ?

      אדם צנוע הוא אוטנטי משום שהוא מסתפק ומספק את תכונותיו הוא וכלום מעבר לכך.

      מתנשא לא יכול להיות אוטנטי משום שהוא מתאמץ לגלות או לעטות על עצמו תכונות שמעמידות אותו (על פי אמונתו) מעל זולתו. הוא לא יגלה לעולם את חולשותיו (או חולשות וחוזקות שהוא רואה בהם חולשות בלבד).

       

      היי יוסי , מעניין ...אדם יהיר לא מגלה את חולשותיו ולכן הוא בעצם לא אוטנטי .

      די נכון אני חושבת.

      אז יש גם קשר גדול בין אוטנטיות לבין כנות ( לבין צניעות ) - אם נוסיף עוד גורם למישוואה.

      תודה.

       

      לגלות חולשות של עצמך מחייב הרבה כוחות נפש ובטחון עצמי והכרה בערך עצמך עם (ולמרות ) אותן חולשות.

      לכן להיחות עניו (או צנוע) זה לא רק גילוי אוטנטיות אלא בטחון עצמי אמיתי, וכוח פנימי רב...

      וכאן אפשר להפליג בניתוח היתרונות (ואולי גם חסרונות?) שבביקורת העצמית...

       

        2/11/09 12:31:

      צטט: shabat shalom 2009-11-01 23:12:23

      צטט: denit2 2009-11-01 10:44:54

      יאיר....! תודה ! לי ברור שלמרות היכולות הגבוהות שלך אתה אכן עניו וגם מאד אוטנטי.

      כל כך אוטנטי שלקרוא אותך עושה לי כאב בטן.

      אבל האם אדם מתנשא לא יכול להיות אוטנטי ? מה מאפיין את ההתנשאות שכל כך מרחיקה מן האוטנטיות ?

      אדם צנוע הוא אוטנטי משום שהוא מסתפק ומספק את תכונותיו הוא וכלום מעבר לכך.

      מתנשא לא יכול להיות אוטנטי משום שהוא מתאמץ לגלות או לעטות על עצמו תכונות שמעמידות אותו (על פי אמונתו) מעל זולתו. הוא לא יגלה לעולם את חולשותיו (או חולשות וחוזקות שהוא רואה בהם חולשות בלבד).

       

      היי יוסי , מעניין ...אדם יהיר לא מגלה את חולשותיו ולכן הוא בעצם לא אוטנטי .

      די נכון אני חושבת.

      אז יש גם קשר גדול בין אוטנטיות לבין כנות ( לבין צניעות ) - אם נוסיף עוד גורם למישוואה.

      תודה.

       

        2/11/09 12:27:

      צטט: יאיר Z 2009-11-01 20:01:04

      דנה, ירדנו לפסים אישיים? אתה ככה ואתה זה ואתה ככה... קריצה

       



      מה לדעתך הסיכוי שאדם יהיה יהיר ואותנטי בו זמנית?

       

       

      מנקודת מבטי, בתרבות הישראלית ב-2009, שהיא די כוחנית ובסה"כ מצדיקה שימוש בכוח, יהירות בדר"כ יכולה רק להיראות ולהרגיש אותנטית, אבל ככל שהאדם פחות בוגר נפשית ויותר רך בשנים הסיכוי למצוא יהירות אותנטית עולה.*

       

      *מעלה מזיכרוני: קן ווילבר מדבר בסיפרו "קיצור תולדות הכל" על חוק טבע מעניין שחוזר על עצמו משחר התרבות האנושית. בילדות אנחנו עושים את דרכינו לעבר המוסכמות התרבותיות. בבגרותינו אנחנו מאמצים את המוסכמות התרבותיות. חלקינו, הולכים מתישהו מעבר למוסכמות התרבותיות (כל אחד בקצב שלו :).

       

      איזה כיף לפגוש אותך ואת יוסי כאן.

      לפעמים אני אישית מידי...סליחה.

      ללכת מעבר למוסכמות דורש הרבה אומץ ותעוזה .

      לפעמים אדם פתאום נקלע למצב שהוא הולך מעבר או נגד המוסכמות , והוא בכלל לא התכוון ( בכלל לא ידע שהוא כזה )

      יהירות ואוטנטיות - אני עוד צריכה לחשוב על זה.

       

       

        1/11/09 23:12:

      צטט: denit2 2009-11-01 10:44:54

      יאיר....! תודה ! לי ברור שלמרות היכולות הגבוהות שלך אתה אכן עניו וגם מאד אוטנטי.

      כל כך אוטנטי שלקרוא אותך עושה לי כאב בטן.

      אבל האם אדם מתנשא לא יכול להיות אוטנטי ? מה מאפיין את ההתנשאות שכל כך מרחיקה מן האוטנטיות ?

      אדם צנוע הוא אוטנטי משום שהוא מסתפק ומספק את תכונותיו הוא וכלום מעבר לכך.

      מתנשא לא יכול להיות אוטנטי משום שהוא מתאמץ לגלות או לעטות על עצמו תכונות שמעמידות אותו (על פי אמונתו) מעל זולתו. הוא לא יגלה לעולם את חולשותיו (או חולשות וחוזקות שהוא רואה בהם חולשות בלבד).

       

        1/11/09 20:01:

      דנה, ירדנו לפסים אישיים? אתה ככה ואתה זה ואתה ככה... קריצה

       



      מה לדעתך הסיכוי שאדם יהיה יהיר ואותנטי בו זמנית?

       

       

      מנקודת מבטי, בתרבות הישראלית ב-2009, שהיא די כוחנית ובסה"כ מצדיקה שימוש בכוח, יהירות בדר"כ יכולה רק להיראות ולהרגיש אותנטית, אבל ככל שהאדם פחות בוגר נפשית ויותר רך בשנים הסיכוי למצוא יהירות אותנטית עולה.*

       

      *מעלה מזיכרוני: קן ווילבר מדבר בסיפרו "קיצור תולדות הכל" על חוק טבע מעניין שחוזר על עצמו משחר התרבות האנושית. בילדות אנחנו עושים את דרכינו לעבר המוסכמות התרבותיות. בבגרותינו אנחנו מאמצים את המוסכמות התרבותיות. חלקינו, הולכים מתישהו מעבר למוסכמות התרבותיות (כל אחד בקצב שלו :).

       

        1/11/09 10:44:

      יאיר....! תודה ! לי ברור שלמרות היכולות הגבוהות שלך אתה אכן עניו וגם מאד אוטנטי.

      כל כך אוטנטי שלקרוא אותך עושה לי כאב בטן.

      אבל האם אדם מתנשא לא יכול להיות אוטנטי ? מה מאפיין את ההתנשאות שכל כך מרחיקה מן האוטנטיות ?

        31/10/09 17:41:

      שאלות (ותשובות) מעניינות...

      יש כמה נקודות מבט אפשריות, למשל על הקשר בין ענווה לצניעות;
      אולי ענווה היא עמדה פנימית וצניעות היא הביטוי שלה בעולם?

      (אינג ויאנג, שניים שהם אחד, פנימי וחיצוני...).

       

      לעצם העניין, ואתייחס לענווה - אני חושב שזו המוכנות לראות את מקומך האמיתי בתמונת המציאות הרחבה ביותר שאתה מכיר בה (ברבדים העמוקים ביותר של עצמך) - לכן זה קשור לאותנטיות. וכך לדוגמה ילד, בינו לבין עצמו לרוב יכיר במוגבלות הידע שלו ביחס למבוגר, כי מעבר לתנודות הרגשיות - ברור לו, על-פי התנהלותו, שהמבוגר יודע יותר דברים ממנו על העולם. וכך גם אני מוצא בתוכי את אותה הדרישה, שעולה מעצמה, להכיר בניסיון ובידע גדולים משלי כשאני נתקל בהם אצל אנשים אחרים - ומההיבט של הענווה - גם ביני לבין עצמי, אני מוצא שמתקיימת לה, ולעיתים אף נלחמת על קיומה, דינמיקה של כניעה בפני הקול הפנימי הגבוה והחכם יותר.

        31/10/09 10:27:

      צטט: אלי כהן 2009-10-30 17:33:00


      "כשהצניעות נמצאת באדם בינוני הריהי בחזקת יושר; כשהיא נמצאת באדם גדול הריהי כבר בחזקת צביעות".
      - ארתור שופנהאואר
      "אל תצטנע ( לדעתי היא התכוונה לענווה ) - אתה לא עד כדי כך גדול".
      - גולדה מאיר
      ענווה וצניעות אינן היינו הך. 
      ענווה זו הכרת ערך אישית ומודעות עצמית גבוהה והיא מעלה רוחנית.
      צניעות זו הסתפקות במועט והיא מעלה חומרית.
      אשרי מי שיש בו משתיהן.  

       

      היי אלי,

      ענווה היא הכרת ערך אישית ומודעות עצמית גבוהה , אמרת , ולכן זה מתקשר לאוטנטיות שדיברו עליה קודם.

      החיבור החזק הזה לאמת שלך מבלי להתנשא על אחרים.

      מקווה שפירשתי נכון.

      תודה.

        30/10/09 17:33:

      "כשהצניעות נמצאת באדם בינוני הריהי בחזקת יושר; כשהיא נמצאת באדם גדול הריהי כבר בחזקת צביעות".
      - ארתור שופנהאואר
      "אל תצטנע ( לדעתי היא התכוונה לענווה ) - אתה לא עד כדי כך גדול".
      - גולדה מאיר
      ענווה וצניעות אינן היינו הך. 
      ענווה זו הכרת ערך אישית ומודעות עצמית גבוהה והיא מעלה רוחנית.
      צניעות זו הסתפקות במועט והיא מעלה חומרית.
      אשרי מי שיש בו משתיהן.  
        30/10/09 15:53:


      היי יוסי,

      טווס הוא טווס . יכול להיות מאד מוכשר אבל בלתי נסבל בהתנהגות שלו . מסכימה שאוטנטיות  היא יותר בסמוי מן העין.

      רוצה יותר להבין את הקשר בין ענווה לאוטנטיות . באינטואיציה זה אכן הולך ביחד.

       

        30/10/09 08:40:

      צטט: denit2 2009-10-29 23:41:54

      צטט: אירית שני 2009-10-29 23:29:35


      אני לא בטוחה שאבן שושן היה מגבה אותי,
      אבל הייתי עושה הפרדה בין צניעות לבין ענווה.

      צניעות לתפישתי היא ערך חברתי בעוד ענווה היא ערך אישי.

      אדם יכול בסיטואציה מסוימת לדבר בשבח עצמו -מה שבתרבויות מסוימות יכול להחשב כחוסר צניעות,
      ויחד עם זאת להיות עניו.

      לפי תפישה זו,ענווה היא התכונה הטהורה ביותר ויש לה קשר ישיר לאותנטיות.

       

      היי,

      מעניין . איך היית מגדירה את הענווה ? ובאיזה אופן את רואה את הקשר הישיר שלה לאותנטיות ?

      הנושא בכלל, והדו שיח המתפתח בו, מאד מעניינים אותי. וההבחנה שעושה אורית שני היא פתח לעניין עצמו.

      הענווה קשורה לאוטנטיות בהיותה תכונה או דרך חיים המתמקדת בתכונות הפנימיות האמיתיות של העניו ולא בתכונות המוחצנות שמובלטות לשם רווח והשג כלשהו.

       אני חושב שהעניו (לאו דווקא הבישן או הפחדן) הוא אדם בעל בטחון עצמי רב המכיר ביתרונותיו (אולי גם בחולשותיו) והוא לא רוצה להגזים ולהראות אותן לאחרים.

      האם הטווס אמיץ וגיבור גדולבתכונתו האוטנטית. או שהוא מתחזה?

       

       

        29/10/09 23:41:

      צטט: אירית שני 2009-10-29 23:29:35


      אני לא בטוחה שאבן שושן היה מגבה אותי,
      אבל הייתי עושה הפרדה בין צניעות לבין ענווה.

      צניעות לתפישתי היא ערך חברתי בעוד ענווה היא ערך אישי.

      אדם יכול בסיטואציה מסוימת לדבר בשבח עצמו -מה שבתרבויות מסוימות יכול להחשב כחוסר צניעות,
      ויחד עם זאת להיות עניו.

      לפי תפישה זו,ענווה היא התכונה הטהורה ביותר ויש לה קשר ישיר לאותנטיות.

       

      היי,

      מעניין . איך היית מגדירה את הענווה ? ובאיזה אופן את רואה את הקשר הישיר שלה לאותנטיות ?

        29/10/09 23:29:


      אני לא בטוחה שאבן שושן היה מגבה אותי,
      אבל הייתי עושה הפרדה בין צניעות לבין ענווה.

      צניעות לתפישתי היא ערך חברתי בעוד ענווה היא ערך אישי.

      אדם יכול בסיטואציה מסוימת לדבר בשבח עצמו -מה שבתרבויות מסוימות יכול להחשב כחוסר צניעות,
      ויחד עם זאת להיות עניו.

      לפי תפישה זו,ענווה היא התכונה הטהורה ביותר ויש לה קשר ישיר לאותנטיות.

        22/10/09 11:12:

      צטט: denit2 2009-10-18 12:36:20

      צטט: רמניק 2009-10-18 01:11:43

      צטט: shabat shalom 2009-10-14 21:15:39

      צטט: רמניק 2009-10-14 17:53:48


      דנה , שלום

      במקרה הגעתי לבלוג שלך ולדיון הזה. ומזל שכך. חבל היה לי לפספס אותו.

      אני מבין שחלק כבר פספסתי,

       

      ולעיקר.

      אני אנסה לנתח את ההגדרה של המושג "צניעות" קצת מעולם ה"מחשבה"

       

      האדם מורכב משני דברים , "גוף" "ונשמה" .  הגוף הוא מה שבולט החוצה ומייחצן את האדם. הנשמה היא מה שבתוכי פנימה. לא מיוחצנת ,ורק אני יכול להביט בה פנימה.

      יש לבן אדם שתי דרכים בחיים. לייחצן את עצמו עד כדי הפיכת נשמתו לחלק הגופני הבהמי של עצמו, מיוחצן כולו. או להיפך להפוך גם את החלק המיוחצן שבו הבהמי. לתוכו פנימה לנשמה....

       

      בתורה מודגש דוקא מידת הצניעות - הענווה בגדולי האומה ,משה, אברהם, ודוד.  דוד אמר - "אנכי תולעת ולא איש".  אברהם אמר - "אנכי עפר ואפר". משה רבינו אמר - "ואנחנו מה".     התורה מעידה על משה רבינו "והאיש משה ענו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה" ההגדרה שלו "ואנחנו מה היא ההתבטלות הגדולה ביותר של האדם. הוא כלום. אין לגופו שום עצמיות משלה היא בטלה לגמרי.לא תולעת ולא עפר או אפר. כלום.

      יש שמסבירים לכן מקום קבורתו לא נודע. כי ברגע התפרדות הנשמה מגופו, לא היה מה לקבור. [?] 

       

      כמובן שאלו דרגות גבהות, אבל מהם אנחנו יכולים להבין מהי "צניעות" הבנה שהעיקר הוא לא היחצון שלי החוצה. איך אני תופס מקום ביחס לאחר. אלא אדרבה לקחת את מה שאני מכיר בעצמי, ולתת אותו כולו לאחר לא להשאיר כלום בשבילי. ככה הופכים למנהיגים אמיתיים.

       

      בודאי שזה מקדם בחיים, כי לא הכוונה להתחבא., לא לבלוט,   הכוונה היא לא לחיות את עצמך. להוציא את עצמך מהמשוואה.  ולתת למה שבך לאחר , להכיר היטב את עצמך, אבל לתת אותו לאחר ,להאיר אותו החוצה, לא לשמור אותו לעצמך, ולצפות שאחרים יתנו לך מכח מה שיש לך.

      [אם זה היה רעיון שלי, לא הייתי כותב כך כי זה היה נגוע קשות בחוסר צניעות, אבל מכיון שאת הדברים האלו שמעתי מאחרים, מותר לי לומר - הפוך בה והפוך בה דכולה בה.]

      תודה על הפוסט, פשוט נפלא, ונפלא כמה שהוא "פשוט"

      ההגדרות שלך (או לא) כאן מאד מאד מענינות ומספקות חומר למחשבה.

      אני גם מסכים לבסיס התאור שהבאת מן המקורות ומעצמך.

      יחד עם זאת, נראה לי שהגדרת הצניעות אצלך (אולי מתוך הערכה עמוקה שאתה חש כלפי התכונה הזו - כמוני) היא כל כך נרחבת שהיא "פולשת" לתוך הגדרות אחרות כמו הקרבה או מתן תרומה, ומצד שני - התבטלות.

      אני חושב שצניעות - מספקת לה תכונת ה"אי הידחפות". זאת אומרת: אתה (סליחה: האדם) לא צריך להילחם על ראשוניותו, הוא לא רואה את העולם כתחרותי וכמאבק מתמיד על מקום ראשון. הוא מסתפק במה שיש לו ומשתדל להיות הכי טוב רק כלפי עצמו.

      מה דעתך?

       

      מה שהבאתי מהמקורות הוא שה"ענווה"  - קרי צניעות. מתבטאת ב"ואנחנו מה".בהתבטלות.

       

      אני אשאל את השאלה הפוך.

      אדם בונה לעצמו וילה מפוארת, רכב יקר, משרתים וכו'. עין לא ראתה. רק שבמקרה אין לו כל רצון להיות ראשון, או להתחרות עם מישהו.. הוא פשוט אוהב את מנעמי החיים, ומנצל אותם עד הסוף...

      להגדרתך האדם הזה הוא צנוע?

      או שצניעות אמיתית מחייבת גם את הרצון ההפוך, שלא יראו אותי, לא להיות מוחצן....?

      נראה לי שזו נקודת המח' בינינו..

       

      אמנם זו תשובתך ליוסי ( ונחכה ליוסי ) אבל גם אני רוצה להתייחס.

      אני חושבת שאדם יכול לנהל רמת חיים גבוהה ועדיין להיות צנוע ( יחסית )

      אדם גם יכול להעריך את עצמו הערכה עצמית גבוהה ועדיין להיות צנוע .

      אני שמה נגד עיני את דבריך על גדולי האומה שביטלו עצמם ( ואנוכי עפר ואפר , ואנחנו מה  ) . אבל מאמינה שזה כביכול ביטלו עצמם . משום שבתוככי ליבם ידעו כנראה משקלם הסגולי.

      הצניעות לכן היא יותר במישור התנהגותי . התנהגות צנועה ביחס לזולת

      וכן הידיעה שכמה שאתה יודע אתה עדיין לא יודע כלום.

       

       

      בול.

      (על גדולי האומה אני לא מדבר עם רמניק כדי לא להכניס אוירה של קהילת האקטואליה לחצר היפה והנעימה שלך..)רגוע

       

        22/10/09 11:10:

      צטט: רמניק 2009-10-18 01:11:43

      צטט: shabat shalom 2009-10-14 21:15:39

      צטט: רמניק 2009-10-14 17:53:48


      דנה , שלום

      במקרה הגעתי לבלוג שלך ולדיון הזה. ומזל שכך. חבל היה לי לפספס אותו.

      אני מבין שחלק כבר פספסתי,

       

      ולעיקר.

      אני אנסה לנתח את ההגדרה של המושג "צניעות" קצת מעולם ה"מחשבה"

       

      האדם מורכב משני דברים , "גוף" "ונשמה" .  הגוף הוא מה שבולט החוצה ומייחצן את האדם. הנשמה היא מה שבתוכי פנימה. לא מיוחצנת ,ורק אני יכול להביט בה פנימה.

      יש לבן אדם שתי דרכים בחיים. לייחצן את עצמו עד כדי הפיכת נשמתו לחלק הגופני הבהמי של עצמו, מיוחצן כולו. או להיפך להפוך גם את החלק המיוחצן שבו הבהמי. לתוכו פנימה לנשמה....

       

      בתורה מודגש דוקא מידת הצניעות - הענווה בגדולי האומה ,משה, אברהם, ודוד.  דוד אמר - "אנכי תולעת ולא איש".  אברהם אמר - "אנכי עפר ואפר". משה רבינו אמר - "ואנחנו מה".     התורה מעידה על משה רבינו "והאיש משה ענו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה" ההגדרה שלו "ואנחנו מה היא ההתבטלות הגדולה ביותר של האדם. הוא כלום. אין לגופו שום עצמיות משלה היא בטלה לגמרי.לא תולעת ולא עפר או אפר. כלום.

      יש שמסבירים לכן מקום קבורתו לא נודע. כי ברגע התפרדות הנשמה מגופו, לא היה מה לקבור. [?] 

       

      כמובן שאלו דרגות גבהות, אבל מהם אנחנו יכולים להבין מהי "צניעות" הבנה שהעיקר הוא לא היחצון שלי החוצה. איך אני תופס מקום ביחס לאחר. אלא אדרבה לקחת את מה שאני מכיר בעצמי, ולתת אותו כולו לאחר לא להשאיר כלום בשבילי. ככה הופכים למנהיגים אמיתיים.

       

      בודאי שזה מקדם בחיים, כי לא הכוונה להתחבא., לא לבלוט,   הכוונה היא לא לחיות את עצמך. להוציא את עצמך מהמשוואה.  ולתת למה שבך לאחר , להכיר היטב את עצמך, אבל לתת אותו לאחר ,להאיר אותו החוצה, לא לשמור אותו לעצמך, ולצפות שאחרים יתנו לך מכח מה שיש לך.

      [אם זה היה רעיון שלי, לא הייתי כותב כך כי זה היה נגוע קשות בחוסר צניעות, אבל מכיון שאת הדברים האלו שמעתי מאחרים, מותר לי לומר - הפוך בה והפוך בה דכולה בה.]

      תודה על הפוסט, פשוט נפלא, ונפלא כמה שהוא "פשוט"

      ההגדרות שלך (או לא) כאן מאד מאד מענינות ומספקות חומר למחשבה.

      אני גם מסכים לבסיס התאור שהבאת מן המקורות ומעצמך.

      יחד עם זאת, נראה לי שהגדרת הצניעות אצלך (אולי מתוך הערכה עמוקה שאתה חש כלפי התכונה הזו - כמוני) היא כל כך נרחבת שהיא "פולשת" לתוך הגדרות אחרות כמו הקרבה או מתן תרומה, ומצד שני - התבטלות.

      אני חושב שצניעות - מספקת לה תכונת ה"אי הידחפות". זאת אומרת: אתה (סליחה: האדם) לא צריך להילחם על ראשוניותו, הוא לא רואה את העולם כתחרותי וכמאבק מתמיד על מקום ראשון. הוא מסתפק במה שיש לו ומשתדל להיות הכי טוב רק כלפי עצמו.

      מה דעתך?

       

      מה שהבאתי מהמקורות הוא שה"ענווה"  - קרי צניעות. מתבטאת ב"ואנחנו מה".בהתבטלות.

       

      אני אשאל את השאלה הפוך.

      אדם בונה לעצמו וילה מפוארת, רכב יקר, משרתים וכו'. עין לא ראתה. רק שבמקרה אין לו כל רצון להיות ראשון, או להתחרות עם מישהו.. הוא פשוט אוהב את מנעמי החיים, ומנצל אותם עד הסוף...

      להגדרתך האדם הזה הוא צנוע?

      או שצניעות אמיתית מחייבת גם את הרצון ההפוך, שלא יראו אותי, לא להיות מוחצן....?

      נראה לי שזו נקודת המח' בינינו..

       

      א. אני לא חושב שיש מחלוקת בינינו בעניין הזה. אולי ההתמקדות שלנו שונה.

      "אדם בונה לו וילה מפוארת רכב יקר משרתים וכו' לא יכול להיות כמובן, צנוע. יש לו רצון לבלוט, להראות, להחצין את השגיו ויכולתו מתוך תחרות (כנראה בלתי מודעת ותפיסת כבוד מעוותת - לדעתי). לאהוב את מנעמי החיים אפשר לעשות גם כשלא מראים לאחרים את מה שיש לך.

      ההתבטלות (אני מנח שמובנה - אני לא כאן, אל תראו אותי) היא ביטוי קיצוני של בעיה או חשש או פחד.

      הצניעות היא ההכרה שערך האדם הוא כלפי עצמו פנימה. אני מעריך את עצמי, אני שלם עם עצמי, אני לא צריך להראות לאף אחד מי אני ומה אני שווה.

      צניעות היא גם באספקט של ההכרה שאינני מושלם ויש תמיד מה לתקן אצלי. (וזו צניעות מתוך כוח. בעצם כל צניעות היא קודם כל מוכיחה הרבה כוח פנימי)

       

        20/10/09 17:23:

      רמניק היקר מאד,

      אהבתי את המשפט שלך כי אדם צנוע רצונו שלא להתבלט.

      אני מסכימה עם כך במידה מסויימת.

      לכל הפחות קשה לו עם התבלטות פיזית מוחצנת.

      אם כי לא בהכרח צנוע הינו ההיפך ממוחצן ולא בהכרח קיימת זהות בין צניעות למופנמות .

      גם אם הדעת נותנת שיש קשר בין הדברים.

      אני מאמינה כי אדם צנוע שחי ברמת חיים גבוהה כי הכנסותיו מאפשרות לו זאת

      לא בהכרח נוח לו עם זה

      אולי אפילו יוצר קומפלקסים

      אלא אם כן הפסיק להיות צנוע

      אפשר גם להפסיק להיות צנוע עקב נסיבות החיים.

       

        20/10/09 08:39:

      צטט: denit2 2009-10-18 12:36:20

      צטט: רמניק 2009-10-18 01:11:43

      צטט: shabat shalom 2009-10-14 21:15:39

      צטט: רמניק 2009-10-14 17:53:48


      דנה , שלום

      במקרה הגעתי לבלוג שלך ולדיון הזה. ומזל שכך. חבל היה לי לפספס אותו.

      אני מבין שחלק כבר פספסתי,

       

      ולעיקר.

      אני אנסה לנתח את ההגדרה של המושג "צניעות" קצת מעולם ה"מחשבה"

       

      האדם מורכב משני דברים , "גוף" "ונשמה" .  הגוף הוא מה שבולט החוצה ומייחצן את האדם. הנשמה היא מה שבתוכי פנימה. לא מיוחצנת ,ורק אני יכול להביט בה פנימה.

      יש לבן אדם שתי דרכים בחיים. לייחצן את עצמו עד כדי הפיכת נשמתו לחלק הגופני הבהמי של עצמו, מיוחצן כולו. או להיפך להפוך גם את החלק המיוחצן שבו הבהמי. לתוכו פנימה לנשמה....

       

      בתורה מודגש דוקא מידת הצניעות - הענווה בגדולי האומה ,משה, אברהם, ודוד.  דוד אמר - "אנכי תולעת ולא איש".  אברהם אמר - "אנכי עפר ואפר". משה רבינו אמר - "ואנחנו מה".     התורה מעידה על משה רבינו "והאיש משה ענו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה" ההגדרה שלו "ואנחנו מה היא ההתבטלות הגדולה ביותר של האדם. הוא כלום. אין לגופו שום עצמיות משלה היא בטלה לגמרי.לא תולעת ולא עפר או אפר. כלום.

      יש שמסבירים לכן מקום קבורתו לא נודע. כי ברגע התפרדות הנשמה מגופו, לא היה מה לקבור. [?] 

       

      כמובן שאלו דרגות גבהות, אבל מהם אנחנו יכולים להבין מהי "צניעות" הבנה שהעיקר הוא לא היחצון שלי החוצה. איך אני תופס מקום ביחס לאחר. אלא אדרבה לקחת את מה שאני מכיר בעצמי, ולתת אותו כולו לאחר לא להשאיר כלום בשבילי. ככה הופכים למנהיגים אמיתיים.

       

      בודאי שזה מקדם בחיים, כי לא הכוונה להתחבא., לא לבלוט,   הכוונה היא לא לחיות את עצמך. להוציא את עצמך מהמשוואה.  ולתת למה שבך לאחר , להכיר היטב את עצמך, אבל לתת אותו לאחר ,להאיר אותו החוצה, לא לשמור אותו לעצמך, ולצפות שאחרים יתנו לך מכח מה שיש לך.

      [אם זה היה רעיון שלי, לא הייתי כותב כך כי זה היה נגוע קשות בחוסר צניעות, אבל מכיון שאת הדברים האלו שמעתי מאחרים, מותר לי לומר - הפוך בה והפוך בה דכולה בה.]

      תודה על הפוסט, פשוט נפלא, ונפלא כמה שהוא "פשוט"

      ההגדרות שלך (או לא) כאן מאד מאד מענינות ומספקות חומר למחשבה.

      אני גם מסכים לבסיס התאור שהבאת מן המקורות ומעצמך.

      יחד עם זאת, נראה לי שהגדרת הצניעות אצלך (אולי מתוך הערכה עמוקה שאתה חש כלפי התכונה הזו - כמוני) היא כל כך נרחבת שהיא "פולשת" לתוך הגדרות אחרות כמו הקרבה או מתן תרומה, ומצד שני - התבטלות.

      אני חושב שצניעות - מספקת לה תכונת ה"אי הידחפות". זאת אומרת: אתה (סליחה: האדם) לא צריך להילחם על ראשוניותו, הוא לא רואה את העולם כתחרותי וכמאבק מתמיד על מקום ראשון. הוא מסתפק במה שיש לו ומשתדל להיות הכי טוב רק כלפי עצמו.

      מה דעתך?

       

      מה שהבאתי מהמקורות הוא שה"ענווה"  - קרי צניעות. מתבטאת ב"ואנחנו מה".בהתבטלות.

       

      אני אשאל את השאלה הפוך.

      אדם בונה לעצמו וילה מפוארת, רכב יקר, משרתים וכו'. עין לא ראתה. רק שבמקרה אין לו כל רצון להיות ראשון, או להתחרות עם מישהו.. הוא פשוט אוהב את מנעמי החיים, ומנצל אותם עד הסוף...

      להגדרתך האדם הזה הוא צנוע?

      או שצניעות אמיתית מחייבת גם את הרצון ההפוך, שלא יראו אותי, לא להיות מוחצן....?

      נראה לי שזו נקודת המח' בינינו..

       

      אמנם זו תשובתך ליוסי ( ונחכה ליוסי ) אבל גם אני רוצה להתייחס.

      אני חושבת שאדם יכול לנהל רמת חיים גבוהה ועדיין להיות צנוע ( יחסית )

      אדם גם יכול להעריך את עצמו הערכה עצמית גבוהה ועדיין להיות צנוע .

      אני שמה נגד עיני את דבריך על גדולי האומה שביטלו עצמם ( ואנוכי עפר ואפר , ואנחנו מה  ) . אבל מאמינה שזה כביכול ביטלו עצמם . משום שבתוככי ליבם ידעו כנראה משקלם הסגולי.

      הצניעות לכן היא יותר במישור התנהגותי . התנהגות צנועה ביחס לזולת

      וכן הידיעה שכמה שאתה יודע אתה עדיין לא יודע כלום.

       

       

      דנה, בוקר טוב

      כשכתבתי את השורות ההם ליוסי, גם אני הרגשתי קצת סתירה למה שכתבתי קודם..

      ובכל זאת אני חושב שישנה הבחנה דקה , שיתכן שאני טועה בה, אשמח לשמוע את דעתך.

       

      ה"עמך דבר" יראה באדם שחיי חיי מותרות כאדם עם חוסר צניעות, האם זהו רק מפני שההנחה היא שרצונו להתבלט? יתכן.

      אך יתכן שלא מספיק שאין כוונה בהתבלטות. אדם "צנוע" רצונו "לא להתבלט". שלא החוץ שלו [הגוף, הממון ,הענינים הארציים] ייחצנו  אותו

      אם אני גורם במו ידי [ע"י חיי מותרות, עיסוק ביופי הגוף, וכו'] שבני אדם יראו את החלק המוחצן שלי. אני פוגם במטרה של הצניעות. גם אם אין לי כוונה אקטיבית להבליט אותם. כי כבר לא המהות היא מה שמייחצנת אותי, כבר יש דברים אחרים שרואים אותי דרכם.

       

      רבי ומורי הגאון רבי שלמה זלמן אוירבעך זצוק"ל. היה נוסע [עד גיל מסוים שכבר הדבר הקשה עליו מאד] באוטובוסים. וזה בזמן שהיו מאות אנשים שהיו מוכנים לשלם הרבה כדי לקחת אותו. אין ספק שגם אם הוא היה נוסע במכונית ונהג, לא היה כוונתו לומר ראו יש לי נהג. ובכל זאת, הוא לא אהב את זה. כנראה שהוא לא רצה שיסתכלו עליו כך, שמהותו תהיה מוחצנת בצורה כזאת.

      והאמת זה מה שקנה אותי בו, לא רק ידיעותיו העצומות וכו', פשוט האור שלו הקרין החוצה, בלי שום דבר שיבלבל אותך. היה רק ר' שלמה זלמן, לא רכב, לא בית , לא חצר,[חסידים] לא כלום.  הוא וזהו. ולמרות זאת 300000 איש הלכו אחר מיטתו. יתכן שבגלל זה.

       

      אז נכון כשהמטרה אינה לרשאוניות וכד', אזי אין בה פסול. לזה אני לגמרי מסכים. אך פעמים שיש בה מעכב.. אדם "צנוע" באמת. לא רק שלא יהיה מטרתו ליחצון, אלא יפריע לו היחצון כתופעה נילוות.   

        18/10/09 12:41:

      צטט: הטרמילר 2009-10-18 12:30:23

      היי דנית,

      לא יודע מה היא צניעות שכן אילו הייתי יודע הייתי נעטף בה. אני יודע לשמוע בה במילה הגדרות כמו: 

      שקט רוגע שלווה מנוחה..., ומהבחינות האלה, אני לומד כבר כמה שנים להצטנע.
      לדעתי אדם נולד בנוי לצניעות וזו עוטפת אותו בשנות גדילתו.

      האחרים או בזים לה או מעריצים אותה, את המילה. אף לא אחד נורמטיבי אדיש לה, זו תחושתי.

      תודה *

       

      תודה טרמילר. אני גם חושבת שצניעות זו תכונה מושרשת באדם משנות חייו הראשונות . אולי היא אף מולדת.

      ניתן אולי ללמוד גם בבגרות להיות צנוע מתוך איזה תהליך של הגות ולמידה פנימית . אינני יודעת . תודה.

        18/10/09 12:36:

      צטט: רמניק 2009-10-18 01:11:43

      צטט: shabat shalom 2009-10-14 21:15:39

      צטט: רמניק 2009-10-14 17:53:48


      דנה , שלום

      במקרה הגעתי לבלוג שלך ולדיון הזה. ומזל שכך. חבל היה לי לפספס אותו.

      אני מבין שחלק כבר פספסתי,

       

      ולעיקר.

      אני אנסה לנתח את ההגדרה של המושג "צניעות" קצת מעולם ה"מחשבה"

       

      האדם מורכב משני דברים , "גוף" "ונשמה" .  הגוף הוא מה שבולט החוצה ומייחצן את האדם. הנשמה היא מה שבתוכי פנימה. לא מיוחצנת ,ורק אני יכול להביט בה פנימה.

      יש לבן אדם שתי דרכים בחיים. לייחצן את עצמו עד כדי הפיכת נשמתו לחלק הגופני הבהמי של עצמו, מיוחצן כולו. או להיפך להפוך גם את החלק המיוחצן שבו הבהמי. לתוכו פנימה לנשמה....

       

      בתורה מודגש דוקא מידת הצניעות - הענווה בגדולי האומה ,משה, אברהם, ודוד.  דוד אמר - "אנכי תולעת ולא איש".  אברהם אמר - "אנכי עפר ואפר". משה רבינו אמר - "ואנחנו מה".     התורה מעידה על משה רבינו "והאיש משה ענו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה" ההגדרה שלו "ואנחנו מה היא ההתבטלות הגדולה ביותר של האדם. הוא כלום. אין לגופו שום עצמיות משלה היא בטלה לגמרי.לא תולעת ולא עפר או אפר. כלום.

      יש שמסבירים לכן מקום קבורתו לא נודע. כי ברגע התפרדות הנשמה מגופו, לא היה מה לקבור. [?] 

       

      כמובן שאלו דרגות גבהות, אבל מהם אנחנו יכולים להבין מהי "צניעות" הבנה שהעיקר הוא לא היחצון שלי החוצה. איך אני תופס מקום ביחס לאחר. אלא אדרבה לקחת את מה שאני מכיר בעצמי, ולתת אותו כולו לאחר לא להשאיר כלום בשבילי. ככה הופכים למנהיגים אמיתיים.

       

      בודאי שזה מקדם בחיים, כי לא הכוונה להתחבא., לא לבלוט,   הכוונה היא לא לחיות את עצמך. להוציא את עצמך מהמשוואה.  ולתת למה שבך לאחר , להכיר היטב את עצמך, אבל לתת אותו לאחר ,להאיר אותו החוצה, לא לשמור אותו לעצמך, ולצפות שאחרים יתנו לך מכח מה שיש לך.

      [אם זה היה רעיון שלי, לא הייתי כותב כך כי זה היה נגוע קשות בחוסר צניעות, אבל מכיון שאת הדברים האלו שמעתי מאחרים, מותר לי לומר - הפוך בה והפוך בה דכולה בה.]

      תודה על הפוסט, פשוט נפלא, ונפלא כמה שהוא "פשוט"

      ההגדרות שלך (או לא) כאן מאד מאד מענינות ומספקות חומר למחשבה.

      אני גם מסכים לבסיס התאור שהבאת מן המקורות ומעצמך.

      יחד עם זאת, נראה לי שהגדרת הצניעות אצלך (אולי מתוך הערכה עמוקה שאתה חש כלפי התכונה הזו - כמוני) היא כל כך נרחבת שהיא "פולשת" לתוך הגדרות אחרות כמו הקרבה או מתן תרומה, ומצד שני - התבטלות.

      אני חושב שצניעות - מספקת לה תכונת ה"אי הידחפות". זאת אומרת: אתה (סליחה: האדם) לא צריך להילחם על ראשוניותו, הוא לא רואה את העולם כתחרותי וכמאבק מתמיד על מקום ראשון. הוא מסתפק במה שיש לו ומשתדל להיות הכי טוב רק כלפי עצמו.

      מה דעתך?

       

      מה שהבאתי מהמקורות הוא שה"ענווה"  - קרי צניעות. מתבטאת ב"ואנחנו מה".בהתבטלות.

       

      אני אשאל את השאלה הפוך.

      אדם בונה לעצמו וילה מפוארת, רכב יקר, משרתים וכו'. עין לא ראתה. רק שבמקרה אין לו כל רצון להיות ראשון, או להתחרות עם מישהו.. הוא פשוט אוהב את מנעמי החיים, ומנצל אותם עד הסוף...

      להגדרתך האדם הזה הוא צנוע?

      או שצניעות אמיתית מחייבת גם את הרצון ההפוך, שלא יראו אותי, לא להיות מוחצן....?

      נראה לי שזו נקודת המח' בינינו..

       

      אמנם זו תשובתך ליוסי ( ונחכה ליוסי ) אבל גם אני רוצה להתייחס.

      אני חושבת שאדם יכול לנהל רמת חיים גבוהה ועדיין להיות צנוע ( יחסית )

      אדם גם יכול להעריך את עצמו הערכה עצמית גבוהה ועדיין להיות צנוע .

      אני שמה נגד עיני את דבריך על גדולי האומה שביטלו עצמם ( ואנוכי עפר ואפר , ואנחנו מה  ) . אבל מאמינה שזה כביכול ביטלו עצמם . משום שבתוככי ליבם ידעו כנראה משקלם הסגולי.

      הצניעות לכן היא יותר במישור התנהגותי . התנהגות צנועה ביחס לזולת

      וכן הידיעה שכמה שאתה יודע אתה עדיין לא יודע כלום.

       

       

        18/10/09 12:30:

      היי דנית,

      לא יודע מה היא צניעות שכן אילו הייתי יודע הייתי נעטף בה. אני יודע לשמוע בה במילה הגדרות כמו: 

      שקט רוגע שלווה מנוחה..., ומהבחינות האלה, אני לומד כבר כמה שנים להצטנע.
      לדעתי אדם נולד בנוי לצניעות וזו עוטפת אותו בשנות גדילתו.

      האחרים או בזים לה או מעריצים אותה, את המילה. אף לא אחד נורמטיבי אדיש לה, זו תחושתי.

      תודה *

        18/10/09 01:11:

      צטט: shabat shalom 2009-10-14 21:15:39

      צטט: רמניק 2009-10-14 17:53:48


      דנה , שלום

      במקרה הגעתי לבלוג שלך ולדיון הזה. ומזל שכך. חבל היה לי לפספס אותו.

      אני מבין שחלק כבר פספסתי,

       

      ולעיקר.

      אני אנסה לנתח את ההגדרה של המושג "צניעות" קצת מעולם ה"מחשבה"

       

      האדם מורכב משני דברים , "גוף" "ונשמה" .  הגוף הוא מה שבולט החוצה ומייחצן את האדם. הנשמה היא מה שבתוכי פנימה. לא מיוחצנת ,ורק אני יכול להביט בה פנימה.

      יש לבן אדם שתי דרכים בחיים. לייחצן את עצמו עד כדי הפיכת נשמתו לחלק הגופני הבהמי של עצמו, מיוחצן כולו. או להיפך להפוך גם את החלק המיוחצן שבו הבהמי. לתוכו פנימה לנשמה....

       

      בתורה מודגש דוקא מידת הצניעות - הענווה בגדולי האומה ,משה, אברהם, ודוד.  דוד אמר - "אנכי תולעת ולא איש".  אברהם אמר - "אנכי עפר ואפר". משה רבינו אמר - "ואנחנו מה".     התורה מעידה על משה רבינו "והאיש משה ענו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה" ההגדרה שלו "ואנחנו מה היא ההתבטלות הגדולה ביותר של האדם. הוא כלום. אין לגופו שום עצמיות משלה היא בטלה לגמרי.לא תולעת ולא עפר או אפר. כלום.

      יש שמסבירים לכן מקום קבורתו לא נודע. כי ברגע התפרדות הנשמה מגופו, לא היה מה לקבור. [?] 

       

      כמובן שאלו דרגות גבהות, אבל מהם אנחנו יכולים להבין מהי "צניעות" הבנה שהעיקר הוא לא היחצון שלי החוצה. איך אני תופס מקום ביחס לאחר. אלא אדרבה לקחת את מה שאני מכיר בעצמי, ולתת אותו כולו לאחר לא להשאיר כלום בשבילי. ככה הופכים למנהיגים אמיתיים.

       

      בודאי שזה מקדם בחיים, כי לא הכוונה להתחבא., לא לבלוט,   הכוונה היא לא לחיות את עצמך. להוציא את עצמך מהמשוואה.  ולתת למה שבך לאחר , להכיר היטב את עצמך, אבל לתת אותו לאחר ,להאיר אותו החוצה, לא לשמור אותו לעצמך, ולצפות שאחרים יתנו לך מכח מה שיש לך.

      [אם זה היה רעיון שלי, לא הייתי כותב כך כי זה היה נגוע קשות בחוסר צניעות, אבל מכיון שאת הדברים האלו שמעתי מאחרים, מותר לי לומר - הפוך בה והפוך בה דכולה בה.]

      תודה על הפוסט, פשוט נפלא, ונפלא כמה שהוא "פשוט"

      ההגדרות שלך (או לא) כאן מאד מאד מענינות ומספקות חומר למחשבה.

      אני גם מסכים לבסיס התאור שהבאת מן המקורות ומעצמך.

      יחד עם זאת, נראה לי שהגדרת הצניעות אצלך (אולי מתוך הערכה עמוקה שאתה חש כלפי התכונה הזו - כמוני) היא כל כך נרחבת שהיא "פולשת" לתוך הגדרות אחרות כמו הקרבה או מתן תרומה, ומצד שני - התבטלות.

      אני חושב שצניעות - מספקת לה תכונת ה"אי הידחפות". זאת אומרת: אתה (סליחה: האדם) לא צריך להילחם על ראשוניותו, הוא לא רואה את העולם כתחרותי וכמאבק מתמיד על מקום ראשון. הוא מסתפק במה שיש לו ומשתדל להיות הכי טוב רק כלפי עצמו.

      מה דעתך?

       

      מה שהבאתי מהמקורות הוא שה"ענווה"  - קרי צניעות. מתבטאת ב"ואנחנו מה".בהתבטלות.

       

      אני אשאל את השאלה הפוך.

      אדם בונה לעצמו וילה מפוארת, רכב יקר, משרתים וכו'. עין לא ראתה. רק שבמקרה אין לו כל רצון להיות ראשון, או להתחרות עם מישהו.. הוא פשוט אוהב את מנעמי החיים, ומנצל אותם עד הסוף...

      להגדרתך האדם הזה הוא צנוע?

      או שצניעות אמיתית מחייבת גם את הרצון ההפוך, שלא יראו אותי, לא להיות מוחצן....?

      נראה לי שזו נקודת המח' בינינו..

       

        14/10/09 21:15:

      צטט: רמניק 2009-10-14 17:53:48


      דנה , שלום

      במקרה הגעתי לבלוג שלך ולדיון הזה. ומזל שכך. חבל היה לי לפספס אותו.

      אני מבין שחלק כבר פספסתי,

       

      ולעיקר.

      אני אנסה לנתח את ההגדרה של המושג "צניעות" קצת מעולם ה"מחשבה"

       

      האדם מורכב משני דברים , "גוף" "ונשמה" .  הגוף הוא מה שבולט החוצה ומייחצן את האדם. הנשמה היא מה שבתוכי פנימה. לא מיוחצנת ,ורק אני יכול להביט בה פנימה.

      יש לבן אדם שתי דרכים בחיים. לייחצן את עצמו עד כדי הפיכת נשמתו לחלק הגופני הבהמי של עצמו, מיוחצן כולו. או להיפך להפוך גם את החלק המיוחצן שבו הבהמי. לתוכו פנימה לנשמה....

       

      בתורה מודגש דוקא מידת הצניעות - הענווה בגדולי האומה ,משה, אברהם, ודוד.  דוד אמר - "אנכי תולעת ולא איש".  אברהם אמר - "אנכי עפר ואפר". משה רבינו אמר - "ואנחנו מה".     התורה מעידה על משה רבינו "והאיש משה ענו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה" ההגדרה שלו "ואנחנו מה היא ההתבטלות הגדולה ביותר של האדם. הוא כלום. אין לגופו שום עצמיות משלה היא בטלה לגמרי.לא תולעת ולא עפר או אפר. כלום.

      יש שמסבירים לכן מקום קבורתו לא נודע. כי ברגע התפרדות הנשמה מגופו, לא היה מה לקבור. [?] 

       

      כמובן שאלו דרגות גבהות, אבל מהם אנחנו יכולים להבין מהי "צניעות" הבנה שהעיקר הוא לא היחצון שלי החוצה. איך אני תופס מקום ביחס לאחר. אלא אדרבה לקחת את מה שאני מכיר בעצמי, ולתת אותו כולו לאחר לא להשאיר כלום בשבילי. ככה הופכים למנהיגים אמיתיים.

       

      בודאי שזה מקדם בחיים, כי לא הכוונה להתחבא., לא לבלוט,   הכוונה היא לא לחיות את עצמך. להוציא את עצמך מהמשוואה.  ולתת למה שבך לאחר , להכיר היטב את עצמך, אבל לתת אותו לאחר ,להאיר אותו החוצה, לא לשמור אותו לעצמך, ולצפות שאחרים יתנו לך מכח מה שיש לך.

      [אם זה היה רעיון שלי, לא הייתי כותב כך כי זה היה נגוע קשות בחוסר צניעות, אבל מכיון שאת הדברים האלו שמעתי מאחרים, מותר לי לומר - הפוך בה והפוך בה דכולה בה.]

      תודה על הפוסט, פשוט נפלא, ונפלא כמה שהוא "פשוט"

      ההגדרות שלך (או לא) כאן מאד מאד מענינות ומספקות חומר למחשבה.

      אני גם מסכים לבסיס התאור שהבאת מן המקורות ומעצמך.

      יחד עם זאת, נראה לי שהגדרת הצניעות אצלך (אולי מתוך הערכה עמוקה שאתה חש כלפי התכונה הזו - כמוני) היא כל כך נרחבת שהיא "פולשת" לתוך הגדרות אחרות כמו הקרבה או מתן תרומה, ומצד שני - התבטלות.

      אני חושב שצניעות - מספקת לה תכונת ה"אי הידחפות". זאת אומרת: אתה (סליחה: האדם) לא צריך להילחם על ראשוניותו, הוא לא רואה את העולם כתחרותי וכמאבק מתמיד על מקום ראשון. הוא מסתפק במה שיש לו ומשתדל להיות הכי טוב רק כלפי עצמו.

      מה דעתך?

       

        14/10/09 21:03:


      תגובתך  נפלאה מאד , רמניק . רב תודות . מקווה שתבקר בכרטיסי גם בפוסטים הבאים.

      לא לחיות את עצמך , אמרת , להאיר את הזולת . נפלא .

        14/10/09 17:53:


      דנה , שלום

      במקרה הגעתי לבלוג שלך ולדיון הזה. ומזל שכך. חבל היה לי לפספס אותו.

      אני מבין שחלק כבר פספסתי,

       

      ולעיקר.

      אני אנסה לנתח את ההגדרה של המושג "צניעות" קצת מעולם ה"מחשבה"

       

      האדם מורכב משני דברים , "גוף" "ונשמה" .  הגוף הוא מה שבולט החוצה ומייחצן את האדם. הנשמה היא מה שבתוכי פנימה. לא מיוחצנת ,ורק אני יכול להביט בה פנימה.

      יש לבן אדם שתי דרכים בחיים. לייחצן את עצמו עד כדי הפיכת נשמתו לחלק הגופני הבהמי של עצמו, מיוחצן כולו. או להיפך להפוך גם את החלק המיוחצן שבו הבהמי. לתוכו פנימה לנשמה....

       

      בתורה מודגש דוקא מידת הצניעות - הענווה בגדולי האומה ,משה, אברהם, ודוד.  דוד אמר - "אנכי תולעת ולא איש".  אברהם אמר - "אנכי עפר ואפר". משה רבינו אמר - "ואנחנו מה".     התורה מעידה על משה רבינו "והאיש משה ענו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה" ההגדרה שלו "ואנחנו מה היא ההתבטלות הגדולה ביותר של האדם. הוא כלום. אין לגופו שום עצמיות משלה היא בטלה לגמרי.לא תולעת ולא עפר או אפר. כלום.

      יש שמסבירים לכן מקום קבורתו לא נודע. כי ברגע התפרדות הנשמה מגופו, לא היה מה לקבור. [?] 

       

      כמובן שאלו דרגות גבהות, אבל מהם אנחנו יכולים להבין מהי "צניעות" הבנה שהעיקר הוא לא היחצון שלי החוצה. איך אני תופס מקום ביחס לאחר. אלא אדרבה לקחת את מה שאני מכיר בעצמי, ולתת אותו כולו לאחר לא להשאיר כלום בשבילי. ככה הופכים למנהיגים אמיתיים.

       

      בודאי שזה מקדם בחיים, כי לא הכוונה להתחבא., לא לבלוט,   הכוונה היא לא לחיות את עצמך. להוציא את עצמך מהמשוואה.  ולתת למה שבך לאחר , להכיר היטב את עצמך, אבל לתת אותו לאחר ,להאיר אותו החוצה, לא לשמור אותו לעצמך, ולצפות שאחרים יתנו לך מכח מה שיש לך.

      [אם זה היה רעיון שלי, לא הייתי כותב כך כי זה היה נגוע קשות בחוסר צניעות, אבל מכיון שאת הדברים האלו שמעתי מאחרים, מותר לי לומר - הפוך בה והפוך בה דכולה בה.]

      תודה על הפוסט, פשוט נפלא, ונפלא כמה שהוא "פשוט"

        14/10/09 15:19:

      צטט: פיני יחזקאלי 2009-10-14 13:22:26

      התכוונתי לנוכחות שקטה, אבל חזקה מאוד.

       

      ואני לא הייתי מוחק.

       

      אני בטוח שהיית יכולה באותו אופן לנהל דיוטן גם על החסרונות שלך. ואז זה היה בסדר?

       

      רק בריאות

       

      פיני

       

      תודה פיני . תגובתך היתה מאד חשובה לי . תודה.

        14/10/09 13:22:

      התכוונתי לנוכחות שקטה, אבל חזקה מאוד.

       

      ואני לא הייתי מוחק.

       

      אני בטוח שהיית יכולה באותו אופן לנהל דיוטן גם על החסרונות שלך. ואז זה היה בסדר?

       

      רק בריאות

       

      פיני

        11/10/09 13:00:

      צטט: אריאלה גל 2009-10-11 12:47:49

      צטט: denit2 2009-10-10 20:40:40

      צטט: אריאלה גל 2009-10-10 18:30:46

      הי דנית,

       

      נשגב מבינתי איך דברי תורגמו לרחמים.

      אפילו לא היה בהם כיוון שכזה באת כתיבתן. 

       

       

       

      אני מפנה אותך לתגובתי השניה לאריאל . גם הוא הבין אותי כמוך . כמובן ששניכם הבנתי אותי הפוך ממה שהתכוונתי ולדעתי גם הפוך ממה שכתבתי.

       ירד לי האסימון.

      את התיחסת לתגובתי כתגובה להתנהלותך המתוארת בנושא הצניעות.

      אך תגובתי התייחסה אך ורק למושג צניעות והשתקפותה בהתנהגות האנושית בעיני בהתקלות אישית בחיים.  

       

      אריאלה יקרה ,

      בסדר, את החלק האישי שלי הורדתי לשמחתי

      ועכשיו אני מבינה שבכלל לא התייחסת לחלק האישי שתואר בפוסט .

      אפשר להתקדם.

      תודה.

       

        11/10/09 12:56:

      צטט: רות.מ 2009-10-10 23:34:06

      צניעות היא חפות מצורך הוכחה 

      מה שיש לי חומרית נפשית וכו.. הא שלי ואין לי שום צורך לתלות שלטים מאירי עיניים ולהודיע לעולם על נכסיי

       

      האם זה עוזר להתקדם בחיים ?

      תלוי באיזו מסגרת

      בעבודה - תלוי בארגון, ישנם ארגונים שיספרו תוצאות, שם צניעות היא ערך

      ישנם שיספרו צעקות, שם תניעות היא מכשלה

       

      האם צניעות עוזרת להתקדם כלכלית ?

      בואי נעשה הבדל בין צניעות לבין סגפנות - זה לא אותו הדבר

       

      תודה רות ( שינית את תמונתך אז לרגע לא זיהיתי אותך )

      צניעות כנראה לא עוזרת להתקדם כלכלית ( אלא אם אתה בעולם המחקר, והצלחתך נמדדת בתוצאות מחקרי מעבדה, וגם זאת אני לא

      בטוחה . גם שם יש הרבה פוליטיקה )

      אפשר ללמוד להבליט הישגים אבל זה עולה בבריאות למי שזה זר לו.

       

        11/10/09 12:49:

      צטט: הארמדילו 2009-10-10 22:29:54

      התאפקתי יומיים, אבל איני יכול שלא להביא את ההגדרה של ניקוליי לפיה צניעות היא היכולת להכיר בכך שאתה מושלם בלי להגיד זאת לאף-אחד.

       

      לגבי השאלות שהעלית דעתי היא שצניעות היא סוג של איפוק.

      אני לא חושב שאני צנוע במיוחד אבל -  אני בסה"כ ארמדיל אז כמה זה משנה...

      כמו גם בעניינים אחרים, גם חינוך לצניעות נעשה בעיקר בדרך לדוגמה אישית.
      קשה לי לחשוב שאדם יכול להחליט שהוא צנוע. זה לא תלוי החלטה אלא נובע מהתנהגות בחברת אחרים.

      בכלל "צנוע", כמו "יהיר" נראה לי כמו תואר המוענק ע"י הסביבה ולא ע"י הפרט עצמו.
      מה שמאפיין צניעות אמיתית הוא זה שהיא נובעת מאופיו של הצנוע ולא מאינטרס של המצטנע.

       

       

      אוי , ניקולאי ,והלשון המושחזת שלו ( והמביא דברים בשם אומרם הוא קרוב לוודאי צנוע )

      אהבתי את הדברים .

      אני מסכימה שצניעות היא סוג מסוים של איפוק מסוג מסוים.

      וגם שצניעות מתבטאת בצורה הטובה ביותר ביחס של אדם אל זולתו .

      תודה.

       

        11/10/09 12:47:

      צטט: denit2 2009-10-10 20:40:40

      צטט: אריאלה גל 2009-10-10 18:30:46

      הי דנית,

       

      נשגב מבינתי איך דברי תורגמו לרחמים.

      אפילו לא היה בהם כיוון שכזה באת כתיבתן. 

       

       

       

      אני מפנה אותך לתגובתי השניה לאריאל . גם הוא הבין אותי כמוך . כמובן ששניכם הבנתי אותי הפוך ממה שהתכוונתי ולדעתי גם הפוך ממה שכתבתי.

       ירד לי האסימון.

      את התיחסת לתגובתי כתגובה להתנהלותך המתוארת בנושא הצניעות.

      אך תגובתי התייחסה אך ורק למושג צניעות והשתקפותה בהתנהגות האנושית בעיני בהתקלות אישית בחיים.  

       

        11/10/09 12:42:

      צטט: עו"ד בן-צוק 2009-10-10 22:08:11

      צטט: denit2 2009-10-09 01:37:38

      צטט: עו"ד בן-צוק 2009-10-09 00:47:36


      לעיתים רבות אדם שחיי בצניעות "ראוותנית" מתמרכז

      ולו משום ייחודו "כצנוע", יש הקונים מנהיגות בזכות אותה "צניעות",

       

      היי,

      רציתי למחוק את הפוסט הזה ואז ראיתי שהגבת והחלטתי להשאיר ( באמת אין לי מושג מה גרם לי לרשום פוסט כזה ).

       

       

       

       

      למחוק? ההיפך, דווקא דיון שלדעתי היה צריך להיות בפורום שלנו.

      מה זאת מידת הצניעות.

       

      בבקשה , העלה אותו בפורום. תודה.

        10/10/09 23:34:

      צניעות היא חפות מצורך הוכחה 

      מה שיש לי חומרית נפשית וכו.. הא שלי ואין לי שום צורך לתלות שלטים מאירי עיניים ולהודיע לעולם על נכסיי

       

      האם זה עוזר להתקדם בחיים ?

      תלוי באיזו מסגרת

      בעבודה - תלוי בארגון, ישנם ארגונים שיספרו תוצאות, שם צניעות היא ערך

      ישנם שיספרו צעקות, שם תניעות היא מכשלה

       

      האם צניעות עוזרת להתקדם כלכלית ?

      בואי נעשה הבדל בין צניעות לבין סגפנות - זה לא אותו הדבר

        10/10/09 22:29:

      התאפקתי יומיים, אבל איני יכול שלא להביא את ההגדרה של ניקוליי לפיה צניעות היא היכולת להכיר בכך שאתה מושלם בלי להגיד זאת לאף-אחד.

       

      לגבי השאלות שהעלית דעתי היא שצניעות היא סוג של איפוק.

      אני לא חושב שאני צנוע במיוחד אבל -  אני בסה"כ ארמדיל אז כמה זה משנה...

      כמו גם בעניינים אחרים, גם חינוך לצניעות נעשה בעיקר בדרך לדוגמה אישית.
      קשה לי לחשוב שאדם יכול להחליט שהוא צנוע. זה לא תלוי החלטה אלא נובע מהתנהגות בחברת אחרים.

      בכלל "צנוע", כמו "יהיר" נראה לי כמו תואר המוענק ע"י הסביבה ולא ע"י הפרט עצמו.
      מה שמאפיין צניעות אמיתית הוא זה שהיא נובעת מאופיו של הצנוע ולא מאינטרס של המצטנע.

       

       

        10/10/09 22:08:

      צטט: denit2 2009-10-09 01:37:38

      צטט: עו"ד בן-צוק 2009-10-09 00:47:36


      לעיתים רבות אדם שחיי בצניעות "ראוותנית" מתמרכז

      ולו משום ייחודו "כצנוע", יש הקונים מנהיגות בזכות אותה "צניעות",

       

      היי,

      רציתי למחוק את הפוסט הזה ואז ראיתי שהגבת והחלטתי להשאיר ( באמת אין לי מושג מה גרם לי לרשום פוסט כזה ).

       

       

       

       

      למחוק? ההיפך, דווקא דיון שלדעתי היה צריך להיות בפורום שלנו.

      מה זאת מידת הצניעות.

        10/10/09 20:45:

      צטט: shabat shalom 2009-10-10 18:12:41

      אני מתיחס לשאלות על צניעות כי הנושא הזה מעסיק אותי.

      אני חושב שצניעות היא  מידה של אנשים הבטוחים באיכותם ואינם זקוקים כל הזמן, לחיזוקים כלשהם מבחוץ.

      בוודאי שאנשים אוהבים חיזוקים ותמיכה ואהבה. אבל הצנועים לא מתמכרים להם.

      מנסיוני אנשים צנועים יודעים שע"י הצניעות קל יותר להתחבב ולהתידד ולהיות נאהב משום שקודם כל הם לא מפחידים אף אחד, הם לא משדרים תחרותיות ומאבק על.

      מבחינה ניהולית צניעות היא תכונה מצוינת למנהל כלפי פנים. הוא חייב לשדר כי ההצלחה היא בגלל הצות. הוא מעמיד עצמו כמודה למשקלו של הצוות שלו.

      גיליתי, גם,שהצניעות, הענווה היא תכונה מאד מפתה.... (רבים סקרנים לדעת מה מתחבא בתוך האדם הצנוע...

      היי יוסי,

      תודה על תגובתך והתייחסותך.

      אני סבורה שאדם צנוע הוא אדם צנוע ואדם לא צנוע הוא אדם לא צנוע , ולא המילים וההגדרות שלהם את עצמם יעשו אותם כאלה או כאלה . בנקל, תסכים איתי , ניתן להבחין מי אדם צנוע ומי לא.

      בכלל אני חושבת שיש במילים ובהגדרות לפעמים משהו מאד מטעה ומבלבל . אולי לפעמים עדיפה השתיקה.

       

        10/10/09 20:40:

      צטט: אריאלה גל 2009-10-10 18:30:46

      הי דנית,

       

      נשגב מבינתי איך דברי תורגמו לרחמים.

      אפילו לא היה בהם כיוון שכזה באת כתיבתן. 

       

       

       

      אני מפנה אותך לתגובתי השניה לאריאל . גם הוא הבין אותי כמוך . כמובן ששניכם הבנתי אותי הפוך ממה שהתכוונתי ולדעתי גם הפוך ממה שכתבתי.
        10/10/09 18:30:

      הי דנית,

       

      נשגב מבינתי איך דברי תורגמו לרחמים.

      אפילו לא היה בהם כיוון שכזה באת כתיבתן. 

       

        10/10/09 18:12:

      אני מתיחס לשאלות על צניעות כי הנושא הזה מעסיק אותי.

      אני חושב שצניעות היא  מידה של אנשים הבטוחים באיכותם ואינם זקוקים כל הזמן, לחיזוקים כלשהם מבחוץ.

      בוודאי שאנשים אוהבים חיזוקים ותמיכה ואהבה. אבל הצנועים לא מתמכרים להם.

      מנסיוני אנשים צנועים יודעים שע"י הצניעות קל יותר להתחבב ולהתידד ולהיות נאהב משום שקודם כל הם לא מפחידים אף אחד, הם לא משדרים תחרותיות ומאבק על.

      מבחינה ניהולית צניעות היא תכונה מצוינת למנהל כלפי פנים. הוא חייב לשדר כי ההצלחה היא בגלל הצות. הוא מעמיד עצמו כמודה למשקלו של הצוות שלו.

      גיליתי, גם,שהצניעות, הענווה היא תכונה מאד מפתה.... (רבים סקרנים לדעת מה מתחבא בתוך האדם הצנוע...

        10/10/09 14:51:

      צטט: אריאל, חיפה 2009-10-10 08:19:28

      צטט: denit2 2009-10-09 23:52:24

      אריאל ואריאלה היקרים , אני לא מצפה לרחמיכם . העליתי את עצמי לגרדום במו ידי.

      הורדתי את הרישא המטופשת . נשארנו רק עם השאלות העקרוניות . תודה.

      לא עלה על דעתי שכתיבתי מביעה רחמים או כל כיו"ב, וגם לא שאת זקוקה/ראויה להם.

      בסך הכל הבעת תחושות אנושיות לחלוטין, ומוכרות לכל מי שמעז ומסתכל פנימה, ומי שאינו חושש לספר על עצמו, בידיעה ש, כפי שכתבתי, אנשים דומים זה לזה.

      את מה שכתבת ומחקת (וחבל שמחקת, אבל זו זכותך) חווים אנשים רבים.

      ומחמאה ממורה קיבלו גם אנשים אחרים. (וגם הם לא חשבו באותה עת שהיא יפה לשעתה בלבד, לקח זמן...).

      בקיצור:

      הזדהות - כן.

      רחמים - מאיפה הוצאת את זה?... 

       

      אריאל ,כתבתי , אני לא מצפה לרחמיכם , כלומר, שתגובתך הקודמת לא היתה מרחמת , אלא להיפך.

      הפוסט הזה שלי היה אכן פליטת קולמוס.

      המציאות כמובן הרבה יותר מורכבת.

      וטוב שמחקתי !

      שבוע טוב

      דנה

       

       

       

       

        10/10/09 08:19:

      צטט: denit2 2009-10-09 23:52:24

      אריאל ואריאלה היקרים , אני לא מצפה לרחמיכם . העליתי את עצמי לגרדום במו ידי.

      הורדתי את הרישא המטופשת . נשארנו רק עם השאלות העקרוניות . תודה.

      לא עלה על דעתי שכתיבתי מביעה רחמים או כל כיו"ב, וגם לא שאת זקוקה/ראויה להם.

      בסך הכל הבעת תחושות אנושיות לחלוטין, ומוכרות לכל מי שמעז ומסתכל פנימה, ומי שאינו חושש לספר על עצמו, בידיעה ש, כפי שכתבתי, אנשים דומים זה לזה.

      את מה שכתבת ומחקת (וחבל שמחקת, אבל זו זכותך) חווים אנשים רבים.

      ומחמאה ממורה קיבלו גם אנשים אחרים. (וגם הם לא חשבו באותה עת שהיא יפה לשעתה בלבד, לקח זמן...).

      בקיצור:

      הזדהות - כן.

      רחמים - מאיפה הוצאת את זה?... 

       

        9/10/09 23:52:


      אריאל ואריאלה היקרים , אני לא מצפה לרחמיכם . העליתי את עצמי לגרדום במו ידי.

      הורדתי את הרישא המטופשת . נשארנו רק עם השאלות העקרוניות . תודה.

        9/10/09 23:03:
      לדעתי צניעות מותנית בלימודבאמצעות דוגמא אישית של הורים ושאר הדמויות

      שעיצבו את ילדותך. אך לארק.

      תנאי הכרחי נוסף הינה ההכרהבנקודות החלשות ובמקביל בנקודות החזקות באישיותך.

      מניסיון אישי, אנשים עםבטחון עצמי רעוע או בתקופות של בטחון עצמי רעוע אינם צנועים.

      כשאנו מרגישים טוב לגביעצמנו אין לנו צורך להעצים את עצמנו במילים.

        9/10/09 22:34:

      צניעות, היא קודם כל ענין של חוש מידה.

      צניעות היא גם היכולת שלא לנפנף במעלותיך בציבור.

      לעתים אדם צנוע משום שאינו מבין את גדולתו. (כאשר מעריץ של באך שאל אותו כיצד הוא מצליח להלחין מוסיקה גדולה כל כך, היתה תשובתו הבלתי מתרשמת של באך: "בסך הכל צריך לשים את התו הנכון במקום הנכון").

      לעתים האדם מודע ליכולתו העודפת, אך ישתדל לא להתגאות בה, כדי לא לפגוע באחרים, או, לעתים, כדי לא להרחיק את הזולת. 

      בסך הכל, אנו דומים לזולת הרבה יותר מכפי שהיינו רוצים להיות, ויתרונותינו היחסיים בשטח אחד - "מתאזנות" במגבלותינו היחסיות בענין אחר.

      ומחמאותיה של מורה נכונות לשעת נתינתן.

      כעקרון, ראוי תמיד לחוש שאנו צנועים.

      אנשים המאמינים שיש בהם יכולות חבויות, יעזו יותר, ויצליחו יותר.

      ואי אפשר בלי לצטט את צ'רצ'יל, שהגדיר מישהו: "הוא צנוע, אבל יש לו סיבות טובות לכך". 

        9/10/09 12:44:

      צטט: zeirauri 2009-10-09 10:10:13

      פוסט בהחלט במקום. והרצון שלך למחוק אותו בהחלט קשור לעניין.

      אני חושב שצניעות היא תכונה שמעוצבת בשנים הראשונות, בעיקר על ידי ההורים והדוגמה האישית שהם נותנים.

       

       

       

      אורי , תודה רבה לך, גם על האמירה הכללית שאני מסכימה איתה, וגם כי אני מרגישה מחוזקת . תודה.

        9/10/09 10:10:

      פוסט בהחלט במקום. והרצון שלך למחוק אותו בהחלט קשור לעניין.

      אני חושב שצניעות היא תכונה שמעוצבת בשנים הראשונות, בעיקר על ידי ההורים והדוגמה האישית שהם נותנים.

       

       

        9/10/09 01:37:

      צטט: עו"ד בן-צוק 2009-10-09 00:47:36


      לעיתים רבות אדם שחיי בצניעות "ראוותנית" מתמרכז

      ולו משום ייחודו "כצנוע", יש הקונים מנהיגות בזכות אותה "צניעות",

       

      היי,

      רציתי למחוק את הפוסט הזה ואז ראיתי שהגבת והחלטתי להשאיר ( באמת אין לי מושג מה גרם לי לרשום פוסט כזה ).

       

       

        9/10/09 00:47:


      לעיתים רבות אדם שחיי בצניעות "ראוותנית" מתמרכז

      ולו משום ייחודו "כצנוע", יש הקונים מנהיגות בזכות אותה "צניעות",

       

        8/10/09 21:20:

      צטט: אורקי* 2009-10-08 21:18:40


      אומרים חכמים:

      "אין הנחתום מעיד על עיסתו."

       

      "סייג לחכמה שתיקה."

       

         חגשמח

         ועדיין אפשר

      שנה טובה ומתוקה:)

       

      את צודקת . באמת התפלק לי . אני צריכה למחוק את הפוסט הזה . תודה.

        8/10/09 21:18:


      היי פיני,

      קראתי נפעמת את תגובתך . תודה.

      רק לא הבנתי את הקטע של הציור/צילום ומה אתה מייחס לי ( עושה גלים ??? )

        8/10/09 21:18:


      אומרים חכמים:

      "אין הנחתום מעיד על עיסתו."

       

      "סייג לחכמה שתיקה."

       

         חגשמח

         ועדיין אפשר

      שנה טובה ומתוקה:)

        8/10/09 20:51:

      אני חושב שיש שני סוגי צניעות,

       

      האחד, צניעות מלידה. הם נולדו עם פרופורציות נכונות. אנשים אלה אינם סבורים שהם חייבים להיות במרכז, ונוח להם יותר בצד, יהיה מעמדם או הכסף שבידם אשר יהיה (אם כי יש עיסוקים שבהם קשה מאוד להישאר צנוע, כי הסביבה יוצרת סביבך אשלייה שאתה משהו אחר). חלק מהאנשים הללו הוא בעל עוצמה פנימית חזקה ואינטיליגנציה בריאה שגורמת להם להבין שהכוח של ה"אנדר סטטיטמנט" תמיד חזק יותר, ולכן, נכון להיות כאלה.

       

      השנייה, כאלה שלמדו בדרך הקשה שהכל הבל, ושחוו ירידה דרמטית במעמדם - המקצועי, הכספי, האחר. אלה כבר מבינים באמת מה חשוב ואין להם עניין להיות שוב במקום שהם היו בו בעבר...

       

      עצמה

       

      את מזהה את עצמך פה דנה? מהמעט שהכרתי אותך, נראה לי שאני מזהה (ואל תבלבלי ישירות ופתיחות עם צניעות. זה לא אותו הדבר...

       

      חג שמח

       

      פיני

      פרופיל

      דנה דייגי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין