היה סבא אחד ואשתו הסבתא . הסבא הזה  היה הסבא

שלי ,החזק , הטוב , והסבלני למרות שסבתא ירדה לחייו.

סבא מאוד אהב את הנכדים אבל יצר קשר רק בגיל 4 והלאה

כשהיה עם מי לדבר, ככה היה אומר בחיוך עם שן זהב

ועיין קצת פוזלת תוצאה של כדור גרמני במצח.

סבא היה לוקח ת'נכד לגן שעשועים  עם הקרוסלות המסתובבות

עם הכסאות בצורת ברווזים , קונה לנכדים ארטיק,

לפעמים עמבר - תפוח עטוף בקרמל סוכר אדום.

כשהגיע חג סוכות היה הסבא הזה קונה לנכדיו דגל. הדגל

היה עם מוט עץ בגוון חום/אדום והדגל מקרטון היה מעוטר ומצוייר

בספרי תורה וילדים מתפללים,ארבעת המינים ,שופר וכדומה.

היינו משחקים ומשוויצים של מי הדגל הכי יפה ולמי יש יותר

זהבים על הדגל ולמי יש חלון ניפתח בדגל.

בשמחת תורה אבי היה תוקע את התפוח על הדגל  ובלילה

היו שמים נר.כמובן שלא הרשו לנו להדליק את הנר כי זה מסוכן

שהחולצות ישרפו ,שהשעווה תיזל על הידיים והבגדים

וכמו כן מבחינת קדושת החג ואיסור הדלקת אש בערב שישי.

בבית הכנסת ,אני ברוב שעמום ושובבותי הייתי נותן לדגלים

חבטה כדי שהתפוח יפול ויתגלגל מתחת לספסלים

ואז הייתי אוסף בזריזות תפוחים מכניס לכיסי הגדולים

וזולל את הטובים בשקט.את הטובים קודם.

הטובים ביותר היו ה"עמבר" האדומים המצופים מין שכבת סוכר אדומה .

היום אני הסבא אבל איני קונה לנכד שלי דגל.

האמת כבר לילדי לא קניתי.

מי הולך היום לבית הכנסת עם דגל.ילדי עוד הלכו לערב שמחת תורה

לרקוד עם התורה אבל למעשה הלכו כדי לקבל שקית ממתקים,בוטנים

וכדומה.את מי עניין השימחה של התורה כאילו...היא לא מהמשפחה שלנו.

רק באיזורים של דתיים וחרדים רואים את הריקוד עם התורה

והדגלים מתוצרת סין כמובן בידי הפעוטות.

ומי שם תפוחים ב 9 ש"ח לק"ג או ב5 ש"ח אצל מגה בול......

אז חג שמח לכם עם או בלי דגל ,בבית הכנסת או במועדון

ובאמת רק שמחה אפילו בלי דגל מקרטון עם תפוח.