כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חינוך דרך הטבע

    בשנת 1632 קבע יוהאן עמוס קומניוס את עקרון היסוד של החינוך המודרני: חינוך הכול לכול, וטען כי הדרך לממש זאת היא בדרך הטבע. אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
    זו שאלת הבלוג.

    המשחק - מהלך הלמידה המושלם

    4 תגובות   יום חמישי, 8/10/09, 20:52

    נתחיל עם השורה התחתונה:

    חבל כשנשמעים בכיתה תוכחות כגון: 

               "זה לא משחק" או

                    "מספיק לשחק" או

                         "מה אתה חושב שזה משחק פה?" או

                                 "אתה רוצה לשחק?! - תצא החוצה!"

     

    בפוסט זה אני רוצה לומר: זה כן משחק! והוא דווקא צריך להיות בפנים!

     

     

     

    במונח משחק כוונתי לכל המצבים הבאים:

     

    • משחק בצעצועים ובכלל זה משחקי קופסא, לוח וכמובן משחקי מחשב.
    • משחקי ספורט כולל הכול. מכדורגל כמובן ועד כדור נוצה.
    • משחקי רחוב מקלאס ועד מתקני שעשועים
    • משחק בתיאטרון ובקולנוע, כולל תיאטרון חובבים.
    • משחקי תפקידים וסדנאות למיניהן
    • תחביבים למיניהם
    • וגם משחקי מדע - ואפילו מדע ממש - כמו חקר מקרה וניסוי במעבדה.

     

       

    המשותף לכל המשחקים כולם הוא התנהלותם בסביבה מוקטנת.

     

    החיים עצמם הם מורכבים, רבי התרחשויות, מרובי משתתפים, יש בהם אי ודאות גדולה ומצבים משתנים ללא גבול.

     המשחק תוחם פיסה מהמציאות, נתח קטן מהמורכבות.

     למשל – משחק המתנהל במרחב מצומצם, או למשך זמן מוגדר.

     וכן – משחק המתנהל תחת חוקיות ברורה ומוסכמת (על דעת המשתתף או המשתתפים).

       

      

    ומדוע המשחק הוא מהלך של למידה?

    זה משום שההתנסות התחושתית תנועתית עומדת במוקד תהליך הלמידה (ראו בפוסט זה וגם בזה).

      

    אלא מה?

    ההתנסות בעולם המציאות היא בעייתית במקרים רבים. משום שמצבי ההתנסות לא תמיד זמינים, ומשום שבעולם האמיתי, התנסות בלתי מוצלחת עלולה להוות מפגע.  

    קחו למשל התנסות תלמידים בלימודי זהירות בדרכים, במגרש אימון (סביבה מוקטנת ובטוחה), לעומת אותו שיעור ברחוב סואן ומציאותי.

    המשחק, בשונה מהמציאות, מאפשר התנסויות בזמינות ובביטחון. הסביבה המוקטנת מקלה על המשתתפים:
    • להקיף את כל ההתרחשות,
    • להימנע מהפתעות ומצבים בלתי צפויים,
    • ולהיות בטוחים – אפילו אם יטעו, הרי זה רק משחק.

      

    הנה כמה דוגמאות מוצלחות לשילוב המשחק בחינוך:

       

    1. פרידריך וילהלם אוגוסט פרובל (נולד 1782) הגה את יישום המשחק בגיל הרך והמציא את גן הילדים (קישור לפוסט)

     

    2. רוברט סטיבנסון סמית' באדן פאול (נולד 1857) הגה את יישום המשחק בגיל הנעורים והמציא את החינוך לאזרחות באמצעות המשחק השדאי  (קישור לפוסט) 

     

    3. ג'והן דיואי (נולד 1859) הגה את יישום המשחק המדעי בלמידה באמצעות החקר והגילוי (קישור לפוסט)

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/10/09 23:02:

      שתי תגובות משחקיות:

      1. על פי חוקי המשחק בקפה, כל תגובה מקדמת את ניראות הפוסט לקהל נוסף. כך ששתי התגובות שלך (והתשובות שלי) הן עצמן חלק מההצלחה במשחק הבלוגי.

       

      2. על פי חוקי משחק שהמצאתי לעצמי, כל פוסט חייב להשיג כוכב אחד ממאה קוראים (כניסות), בטרם ייגרס, ישוכתב מחדש בצורה מוצלחת יותר או שייכתב פוסט חדש שיכניס את הקודם למאגר ההיסטורי.

       את רואה? בזכותך ניצחתי גם במשחק הזה.

       

      :) תודה גיל

        14/10/09 22:20:

      צודק; חוסר תשומת לב שלי, פספסתי. ואמנם גם במשחק מחשב מתקיימת אותה סביבה מוקטנת מקלה, אבל -כמו שאמרת- ניתן למחוק ולהתחיל מחדש... כלומר, היא מקלה הרבה; שלא כמו במשחק מונופול, שבץ-נא או מחניים כשדרושה הסכמתם של כל המשתתפים לשנות את הכללים או להתחיל מחדש....האינטראקציה אז שונה, מורכבת יותר.

      יחד עם זאת, מסכימה לגמרי עם רוח הדברים בפוסט - מכל משחק לומדים.

      והחיים אכן מזמנים לנו משחקים בכל תחום הנוגע בהם - משפחה, בינו ובינה, עבודה, חברה, משחקי אגו, כח, צורך לתכנן מהלכים מראש וכיו"ב.

      ההערה שלי בסיפא היתה צינית משהו (מאז שבני התקין לי במחשב עדכונים חדשים, לא מצליחה לעשות שימוש ברגשונים כאן, אז צייר לך פרצוף נבוך) ואנסה להסביר : אין לי יומרות להבנת 'תורת המשחקים' על בוריה וברור לי לגמרי שניתן לעשות בה שימוש חיובי ויעיל בהמון תחומים, אולם בד"כ מדברים בה במונחים מתמטיים, בקונטקסט כלכלי, חישוב קר הנעדר את הגורם האנושי (אנושי במובן ההומני {מבלי להכנס עכשיו גם לפוליטיקה...}) כשבני החל לנצח אותי במשחקים, שמחתי, כי הוא בני ומטבע הדברים רוצה שיצליח. אם משחקת מול האחיין הקטן שלי, אעשה לו הנחות ואתן לו טיפים לגבי האסטרטגיה הנכונה; לא כך כשמשחקת מול כוחות שווים; וסביר להניח שהפסד שלי יהיה כרוך בתסכול. (ואם מדובר ב'סטריפ-פוקר', הרי שלתסכול שלי תתווסף גם מבוכה כשאצטרך לוותר על פריט לבוש כזה או אחר ושמחה וצהלה אצל המשתתפים האחרים {סתם, נו, לא משחקת בזה... השתגעת, בגילי (?)(-:)})

      ואם כבר מזכירים 'גיל', מרשה לעצמי עוד סטיה קלה מהנושא; קלה, כי קשורה אף היא למוטו של הפוסט ולגיל הרי יש גם יתרונות - נסיון רב יותר במשחקים, הספקנו ללמוד משהו או שניים ומכאן שכבר יכולים -לעיתים- כמו בילדות לצעוק : "לא משחקים...." ואפילו לשבור כמה כלים בדרך.

      וסליחה שגנבתי כל כך הרבה שטח בבלוגך

        13/10/09 17:23:

      תבורכי על תגובתך.

      (דווקא מוזכר המחשב בשורה הראשונה) והמשחק בו הוא בהחלט אתגר 'מוקטן' בסביבה תומכת. אחד מנפלאותיו שגם אם בוצעה שגיאה, אפשר לעשות re-start למשחק ולהתחיל שוב. בהחלט למידה.

       

      את ההקשר לתורת המשחקים לא הבנתי. וגם לא הבנתי אם "נו-טוב" זה חיובי או שלישי. 

        13/10/09 11:22:

      תובנות שאוהבת

      ומענין שלא הכנסת לרשימה משחקי מחשב (אינטראקציה מסוג אחר - הילד או האדם מול ה'בינה המלאכותית' (-:))

      טוב נו, זה כשכמעט הכל -בימנו אלה- מתקשר או סובב סביב 'תורת המשחקים'; מנותח בכלים מתמטיים; התאוריה שכבשה את השיח/הדיאלוג; ואולי גם קצת יותר....

      בלוג חינוך דרך הטבע

      רשימה

      פרופיל

      גיל גרטל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין