13.09.09, יום 61, דייגו, קוריאה
היום זה הגמר של הפסטיבל וזה היום בו אני שופטת. לכן אני לא חייבת להיות שם על הבוקר מוקדם והחלטנו להקדיש את הבוקר לקצת שופינג. וולף, נינה ואני הלכנו להסתובב קצת באזור, אני קניתי מכנס מ-ה-מ-ם חום, מבד נשפך ושתי חולצות ארוכות של ריפלי וכל זה עלה לי 18,000 וון, שזה משהו כמו 10 יורו! קניתי גם שני גרביונים- אחד בצבע ירוק חזק משגע והשני לבן תחרה, שניהם יחד עלו 10,000 וון, שזה גם כלום. בדרך ראינו חנות שלמה המוקדשת להלו קיטי, ישר חשבתי על יפותו, אבל לא ידעתי מה מכל המבחר להביא לה וגם כבר היינו ממש לחוצים בזמן, אז בסוף לא קניתי כלום. הגענו למלון, שם חיכתה לנו קימי, שמנו את הקניות בחדר והלכנו לפסטיבל, לא לפני שעשינו עצירה קלה בחנות של אפל, שם קניתי כיסוי ללפטופ ומפצל יו אס בי. יצא לי כ- 10 יורו פחות מאשר בוינה. הלפטופ שלי נמכר שם בכ- 100 יורו פחות. ההבדלים לא רציניים, חשבתי שיהיה פה יותר זול, אבל בכל מקרה זה שווה יותר ואולי בפעם הבאה שאבוא, אקנה כאן לבעל לאפטופ. הגענו לפסטיבל והתחלנו להסתובב בין האמנים. חיפשתי לראות את כל הדברים הקטנים, כמו למשל- מי עובר על החוקים ומי משקיע יותר. אני חושבת שאנחנו השופטים היחידים שאשכרה טרחנו להסתובב ולבדוק, כל שאר השופטים ראו את הציורים רק ליד שולחן השיפוט. ב- 15:00 הלכנו ותפשנו את מקומנו בשולחן וציוותו לנו כמה מהילדים המתנדבים, כדי שיתרגמו לנו סימולטנית. התחלנו מהשיפוט של קטגוריית "איפור פנטזיה". בקטגוריה הזאת היתה בעיה רצינית- כל המתחרים הסיניים לא ידעו שישנם שני ימים שונים, עם שני נושאים שונים ושצריך להכין שתי עבודות שונות, אז הם עשו בדיוק את אותה העבודה כמו ביום הקודם, גם לגמר. בהתחלה כולנו ממש התעצבנו על חוסר ההתעניינות בחוקי התחרות וכולנו היינו קשוחים, אבל כשזה התברר כדפוס חוזר, חלק מהשופטים אמרו שאולי כדאי לוותר להם. אני לא הסכמתי וממש נלחמתי על זה- אם אני יכולתי להכנס בוינה לאתר של הפסטיבל ולקרוא בבירור ובגדול שישנם שני נושאים שונים, גם הם מסין יכלו לעשות אותו הדבר. זה ממש זלזול לדעתי, לבוא לפסטיבל ולהתחרות מבלי לקרוא את החוקים והכללים! מעבר לזה, זה לא הוגן כלפי כל אלה שהשקיעו והכינו שתי עבודות! (בקטגוריה הזאת, בנוסף לאיפור, צריך להכין גם תלבושת שלמה ומטורפת). אז אצלי כולם קיבלו 0 על מקוריות ורק מי שיכול היה לתת לי הסבר ראוי על איך העבודה שלו מתאימה גם לנושא של הגמר- "טבע ואדם", זכה לקבל כמה נקודות על קרבה לנושא. אני שופטת קשוחה והייתי הכי קשוחה מכולם, אבל אני עושה את זה כדי להיות הוגנת. בהפסקה, אחרי שסיימנו לשפוט את הקטגוריה, מיסטר בה חיזק אותי ואמר לי שזו הדרך הנכונה והודה לי על השיפוט הכנה והטוב. התיישבנו לשפוט את קטגוריית ציורי הגוף, היו הרבה עבודות יפות ויצא לי לחלק הרבה ציונים גבוהים (בניגוד לאיפורי הפנטזיה, שם אף אחד לא הפיל אותי מהרגליים...) ואז נכנסו האמניות שראיתי שהפרו את החוקים במהלך היום. אין ספק שהציור שלהם מדהים, כנראה גם הטוב מכולם, אבל זה לא משנה את העובדה שראיתי את הדוגמנית מציירת על עצמה! שתי אמניות עובדות ובנוסף גם הדוגמנית שיושבת וצובעת את הרקע לעלים! ואני עמדתי שם והסתכלתי לפחות 10 דקות, כדי לראות אם היא מפסיקה- ולא! ישר שאלתי אותן אם הן קראו את התקנון של התחרות, כי ראיתי שהן הפרו את הכללים. הן ניסו לתרץ וגם הדוגמנית, אבל אמרתי שאין מה לעשות, אני עמדתי שם הרבה זמן וראיתי את הדוגמנית עובדת, זו עבירה על החוקים, נקודה. הרי בזמן הזה שהדוגמנית עוזרת לצבוע, הן חוסכות זמן יקר ויכולות להספיק דברים נוספים! אחרי שהן יצאו, שאר השופטים שאלו אותי מה אני מתכוונת לעשות, כי הרי זו עבודה כל כך טובה! אז אמרתי שלפי חוקי התחרות, אני אתן את מירב הנקודות המגיעות להן ולבסוף פשוט יפחיתו 5 נקודות מן הסיכום הכללי. רוב הסיכויים הרי, שזה גם ככה לא ישנה הרבה, כי העבודה מעולה, אבל חייבים לפעול לפי החוקים. עבירה נוספת ששמתי אליה לב, היא שימוש בדבק נצנצים, שאסור בקטגוריה הזאת. גם כאן הערתי את תשומת לבן של האמניות לכך שהן צריכות לקרוא את התקנון של התחרות לפני שהן מתחרות וסיכמנו בינינו השופטים, שנוריד להן גם כן מן הניקוד הכללי. לעומת זאת, גם דאגתי לשבח כשצריך- שתי אמניות עבדו לבד, בלי אף אסיסטנט ומכיוון שידעתי ששאר השופטים לא ראו אותן עובדות ובטח שלא שמו לזה לב, דאגתי לציין זאת כשהן נכנסו לשיפוט, כי אני בהחלט חושבת שיש להתחשב בעובדה הזאת! אחרי שסיימנו עם השיפוט, הן באו והודו לי על כך, שתי בנות מקסימות! בהחלט השארתי רושם טוב על הבוסים כשופטת- הגונה והוגנת ועושה את העבודה ב- 100%, על כל המשתמע מכך. הם ממש הודו לי על שהבאתי לתשומת לבם את כל הדברים ואמרתי שזה הרי צריך להיות ברור, בשביל זה אני שופטת! בסוף השיפוט, נכנסו שתי האמניות עם הדוגמנית הציירת וביקשו שוב לתרץ ולבקש את סליחתנו. זה היה כל-כך מיותר! קצת כבוד והערכה עצמית! עשיתן, טעיתן, תקבלו את זה!! בסוף, כשהן אכן זכו במקום הראשון, הן היו כל-כך מופתעות! הן באמת לא האמינו שהן יקבלו משהו... היה ממש כיף להיות שופטת וממש כיף לראות את התוצאות שהתגבשו מכולנו. אין ספק שזו עבודה מאוד קשה לשפוט, אבל מאוד מספקת! אחרי שכל הארוע הסתיים, הלכנו למלון להחליף בגדים ונפגשנו בלובי עם מיסטר סה, מיסטר בה, היפניות, קימי ואחת המרצות שנהייתה גרופית של וולף והתמרחה עליו כל הערב. דיברנו המון ביזנס. מיסטר סה מאוד התלהב משנינו ואמר שאנחנו כבר כמו משפחה. הוא רוצה שנקח חלק פעיל של ממש בשנה הבאה ונקח חלק בארגון עצמו. דיברנו גם על כך שנשלב את זה עם יפן ויעצנו להם להקפיד טוב על התזמון בשנה הבאה, כי הפסטיבל השנה נפל על שני פסטיבלים גדולים באירופה- בשווייץ ובבולגריה. אני יעצתי שישלבו את זה גם עם הפסטיבל בסין, סופ"ש שם, סופ"ש בקוריאה וסופ"ש ביפן, אחד אחרי השני וככה אנשים מחו"ל יוכלו לבוא ולשלב את כל הפסטיבלים וזה יהיה הרבה יותר פרקטי לכולם. סיפרנו לו גם על הפסטיבל של מארק ריד בלאס ווגאס בפברואר והוא רוצה ללכת לשם עם שנינו. אני ממש מקווה שזה יצא לפועל, זאת יכולה להיות ההזדמנות שלי לנסוע! אני פשוט לא מאמינה כמה דלתות נפתחו לי פה! הנסיעה לוינה היתה הדבר הכי טוב שעשיתי לקריירה שלי! כל פעם נפתחת לי דלת שפותחת לי דלת אחרת והיא פותחת עוד דלת וכו' וכו'. זה פשוט מצויין שהכרתי ככה את וולף, אנחנו ממש משלימים אחד את השני ברעיונות וממש מפרגנים ועוזרים אחד לשני. אנחנו לא נסגור פה עבודה לבד, ישר נקח את השני אתנו ביחד. ישבנו כולנו עד השעות הקטנות, פשוט לא רצינו להפרד! אני לא מאמינה שאני צריכה לעזוב בעוד כמה שעות!! לא רוצה!!!!
בתמונה למעלה: אני ליד שולחן השיפוט, קיצונית מימין. לאלבומי התמונות מקוריאה: 1. 2. |