ההורים לא מדברים, כבר שבוע הם לא מדברים.. זה כבר רגיל כל המריבות האלו... כמה שאני לא רוצה להתבגר בגללם... אבל מה עושים עכשיו.. זה כל כך מתוסבך... (בוקר טוב!!-אין מענה.. בוקר טוב אמא, בוקר טוב ציפי, בוקר טוב אבא, בוקר טוב ציפי...) למה?! מה לעזאזל עשיתי להם?! אז הם לא מדברים, ואמא משחקת אותה קשה להשגה... היא מדברת כל הזמן על גירושים.. הבעיה היא שהם, לא מדברים... אז על גירושים היא מדברת איתי... הכוונה שאני יעביר לאבא.. היא מסתכלת במודעות של בתים וכאלו.. נו מנסה למשוך תשומת לב...
ואבא.. לאבא לא אכפת... ככה זה נראה מרחוק.. הוא מסתדר בכל מצב.. אנחנו כמעט כל הזמן ביחד.. מדברים פתאום על הכל. אף פעם לא רבים... (שבוע שלם זה נס!) הוא סיפר לי את הסודות הכואבים ביותר שלו.. שזה נושא חובה.. אבל לפוסט אחר... אני אוהבת את היחסים האלו עם אבא.. אבל אני לא יכולה להיות ככה באמצע...
יש שיגידו לי, תתנתקי, תתרחקי, את לא קשורה, זה לא עניינך, אבל זה לא ככה באמת, אני כבר שקועה בזה.. אני בת 18 ועדיין לא התנתקתי, כבר מאוחר מדי, זהו אני שייכת לתוך המריבות שלהם, אני יוצרת אותם לפעמים ואני יכולה לעזור לפתור אותם. אבל מה אומרים לאמא מפונקת שרוצה שירחמו עליה?! ומה אומרים לאבא שחושב שהוא ראוי לאישה טובה יותר? אולי באמת גירושים הם הפיתרון? אבל אני לא רוצה הורים גרושים.... אני לא רוצה לבחור איפה לגור.. אני חושבת שאם אני אצטרך לבחור אני יעמוד בדילמה הקשה של החיים שלי.. מצד אחד אבא הוא כמעט, רק כמעט החבר הכי טוב שלי... אבל אמא זו אמא.. ותמיד צריך אמא.... אני לא יכולה לחיות בלעדי אחד מהם.. ואני לא יכולה לפגוע באחד מהם....
ואולי אני פשוט עוברת מהר מדי.. אולי כל זה רחוק מאיתנו יובלים.. והם בכלל לא מתכננים דבר כזה.. אבל עדיין אני יודעת, שמה שלא יהיה, אושר בבית הזה זו לא מילה נפוצה.
יש לי הורים מדהימים! אני לא רוצה אי פעם לחשוב שלא, יש לי אבא מושלם, שלאף אחד אין כמוהו, ויש לי אמא שאוהבת אותי מאוד, אבל אין בית ספר להורים, ולכן יש טעויות, אבל מקובלות. הבעיה עם ההורים שלי היא היחסים ביניהם, וזה שהם מכניסים אותנו, הילדים לתוך מערכת היחסים, אז אחי ברח מזה, כמו מאש... אני לא השכלתי...
אני מאמינה שבסופו של דבר הם גדולים, והם ימצאו את הדרך לחיות בשלום, אם ביחד, ואם לחוד, אני מקווה שאני לא אקלקל בינתיים את היחסים עם אחד מהם:| |