כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מִלִים וְ...עַל מָה

    פוסטים אחרונים

    0

    עתליה

    22 תגובות   יום חמישי, 8/10/09, 22:41
    פרק א'

     

    אוטובוס תיירים מפואר עצר בפתח מלון גלילי. דבוקת אנשים רעשנית נפלטה אל המדרכה. עובדי השירות, בבגדים כהים ומגוהצים אצו לשלוף את המזוודות מתאי המטען. עגלות משא רבות המתינו לכבודה ליד דלתות הזכוכית. תוך דקות בודדות התמלא הלובי בקולות רמים של שפה זרה, בריחות שונים של בשמי נשים וגברים

    ובמראות צבעוניים של שמנים ורזים, גבוהים וגבוהים יותר.

    אילן צעד לאיטו אל הקבוצה.

    שלושים שנים הוא עובד בבית המלון הזה. אין לו זמן לעסוק עכשיו בזכרונות.

    הוא נגש אל מדריך הקבוצה, לוחץ ידו ברשמיות ופונה אל מנהלת הקבלה, לגשר בינה לבין הקבוצה.

    חולפת כמחצית השעה ורוב חברי הקבוצה  כבר עולים אל חדריהם להתארגנות.

    אילן עוזר לפקידי הקבלה לקבל את הקבוצה ולזרז הליכים. עיניו שקועות בטפסים ובכרטיסי המפתח לחדרים, כשזרם חולף לאורך גופו התמיר ופניו השחומים מאבדים משגרת הבעתם. עוברות להן כמה שניות עד שהוא מעכל שמשהו מתרחש בתוכו. אילן מרים עיניו ובין רגע הופך למאובן, עומד קופא על מקומו, מרגיש עקצוצים נוראיים באצבעות רגליו המוסתרות בגרביים המושחלות בנעליו המבהיקות מצחצוח טרי.

    "אליזבט", הוא מצליח לפלוט והזרמים מתמקדים עכשיו בפניו.

    אליזבט המומה, לא משמיעה הגה מבין שפיה הדקות. היא גבוהה מאוד, דקת גזרה, פניה מאופרות במריחות עדינות ועיניה מקושטות בצבעי פסטל. רק שפתיה בוהקות באדום ואי אפשר לחוש בה שום תזוזה נרגשת או הבעה ברורה. היא שותקת. מביטה לתוך עיניו, הכי עמוק שאפשר.

    אילן פונה אל דלת צדדית ועוקף את דלפק הקבלה, מגיע לקראתה, עוצר בטווח בטחון ולוחץ את ידה. "אליזבט", שוב הוא משמיע, ולא יותר.

    שניהם לא יודעים מה לעשות עם הרגע הזה.

    "חופשה נעימה", אומר לה באנגלית, ללא חיוך, מנענע ידו ומשחרר. הוא מסתובב ונכנס חזרה אל מאחורי דלפק הקבלה.

     

    פרק ב'

     

    כל אותו היום היה אילן שתקן במיוחד. הרגיש כאילו לשונו כבדה ומשותקת. המעיט במילים ונראה מהורהר. האמת היא, שלא מסוגל היה לסדר מוחו למחשבה, רק היה שקוע בתדהמה.

    את אליזבט הכיר לפני שתיים עשרה שנה. מסתבר שנהגה להגיע ל'ארץ הקודש' (אף פעם לא אמרה 'ישראל') מדי תקופה ולטייל בה עם חברות. כך ספרה לו בפעם הראשונה, כשנפגשו לכוס קפה של סתם. הם ישבו בבית הקפה של עזרא, לא רחוק מבית המלון. אילן הגיע בשעה שקבעו, עדיין לבוש במדי הייצוג שלו. זו היתה הפעם הראשונה שנפגש כך עם אשה  מאז נישואיו לעתליה. הפגישה היתה קלילה ומסקרנת. לא היה מתח באויר ולא שום ריגוש שבין גבר לאשה. הם פטפטו וצחקו. היא ספרה לו והוא ספר לה. ישבו כך שעה לא ארוכה ואחר כך נפרדו בלחיצת יד וחיוך חביב של נחמדות.

    בימים הבאים, כשראה אותה בזוית עינו, חולפת בלובי, לבושה בחצאית קצרה, חולצה מבד רך ומחמיא ונעולה בנעלי עקב דקיקים, עשה עצמו עסוק בניירותיו או בשיחה עם אנשים. אף אחד לא הרגיש את הלמות התופים הפנימיים. אך, הוא - חייב היה להתרווח על הכורסא הגבוהה שמעבר לדלפק ולהתאמן בלהחזיר לעצמו את קצב נשימותיו הסדירות.

     

    פרק ג'

     

    אילן שב לפנות ערב לביתו. עתליה קבלה אותו כרגיל בנשיקה וחבקה בחום, מופתעת מהשעה המוקדמת. הוא עלה במדרגות לקומה העליונה וסגר אחריו את חדר האמבטיה. לא הרגיש כיצד הוא מתפשט ומשליך את בגדיו לסל הכביסה, עומד ומשתהה למראהו מול המראה הגדולה.

    שוב לא הצליח להסדיר מוחו למחשבה הגיונית. מה בעצם הוא מרגיש עם המצאותה המפתיעה של אליזבט בקרבתו? מה הוא מתכוון לעשות, אם בכלל? ומה יעשה עם האמת שלו, ומה עם העבר, ומה עם עתליה - לחשוף בפניה את הסיפור המטורף ההוא, של שבוע איבוד כל רסן, שבוע של אושר אמיתי שחווה עם אליזבט, כפי שלא חווה בחייו. העלילה הזו התרחשה לפני שלוש שנים ומאז שלח לה רק מכתב אחד, בכתב ידו.  סיפור מחוק מן העבר. אך, אף פעם לא הסתיר, ודאי לא שקר לעתליה. אם הוא אוהב אותה אולי עליו לדבר אתה. יספר לה הכל ויקל לו. הוא סומך עליה, שתקבל אותו ואת גילויו. הגילוי הזה יקרב ביניהם עוד יותר ויוכיח עד כמה הם בוטחים זה בזה. הרי הכל שייך לעבר. אך, האם באמת כך? ומדוע הוא כה נרגש ומשותק מהמפגש האקראי הזה? האם באמת אין הוא מצפה שיקרה משהו עם אליזבט? האם הוא נזכר בשעות שלא יכלו להפרד זה מגופה של זו וזו מגופה של זה? ופתאום נדמה לו, שהוא מריח את ריחה המדגדג בנחיריו המתחפרים על עורה.

    אילן נעמד מתחת לקילוח המים החזק וניסה לשטוף את מחשבותיו.

    דלת חדר האמבטיה נפתחה. עתליה עמדה שם עירומה. אילן הרגיש כנתפס במעשה רע, כנתפס באמצע מעשה הגניבה. עתליה נגשה אליו, נצמדה וסגרה את דלת המקלחון מאחוריהם.

    המים שטפו בחוזקה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/10/09 12:48:

      צטט: מaמי 2009-10-13 03:00:24

      מקסים, ואיזה שם בחרת לה - עתליה, שם טעון כל כך.

      ***

      לא הייתי מודעת. השם קפץ מעצמו.

      אפשר גם: עֵת לְ - יָה 

      ובאמת - לכל עת וזמן משל עצמו, ביד הגורל והדרך...

      ימים יגידו.

      ***

      תודה לך.

       

        13/10/09 03:00:

      מקסים, ואיזה שם בחרת לה - עתליה, שם טעון כל כך.

      ***

        12/10/09 06:55:

      צטט: עדית... 2009-10-11 22:33:24


      כתוב מצוין, יופי של סיפור!

      תודה, עדית.

      יום נעים לך. 

       

        11/10/09 22:33:

      כתוב מצוין, יופי של סיפור!
        11/10/09 21:16:

      צטט: נירניר001 2009-10-11 21:11:17

      כותבת מרתק.

       

      תודה תודה.

      שמחה לביקורך.

       

        11/10/09 21:15:

      צטט: בת יוסף 2009-10-11 20:41:31


      אקסית מיתולוגית בלתי נשכחת.

      לי נראה שהאישה תדע להתמודד היטב.

       

       

      חיוך

       

        11/10/09 21:11:

      כותבת מרתק.

       

        11/10/09 20:41:


      אקסית מיתולוגית בלתי נשכחת.

      לי נראה שהאישה תדע להתמודד היטב.

       

       

        11/10/09 08:26:

      צטט: נאוה פלד 2009-10-11 06:55:45


      יפה יפה. נהנת לקרוא אותך

      מחכה להמשך רגוע

       

      בוקר טוב לך,  נאוה.

      לסיפור הזה לא יהיה המשך. ידמיין כל אחד את פינטוזו.

      שבוע טוב.

        11/10/09 08:25:

      צטט: ashorer 2009-10-11 06:47:33

      הנה התחלת לרקום לנו סיפור חדש

       

      ואת יודעת כמה אני אוהב את כתיבתך...

       

       

      כן, העכבר נכנס למלכודת...

      ראיתי כאלו שהצליחו לאכול את הגבינה ולברוח שבעים.

      ססססתתתתם.

      שבוע טוב.

      והרבה תודות שהנך קורא ומגיב.

       

        11/10/09 06:55:


      יפה יפה. נהנת לקרוא אותך

      מחכה להמשך רגוע

        11/10/09 06:47:

      הנה התחלת לרקום לנו סיפור חדש

       

      ואת יודעת כמה אני אוהב את כתיבתך...

       

       

      כן, העכבר נכנס למלכודת...

        11/10/09 04:59:

      צטט: anaatti 2009-10-11 00:45:32


      אמממ',, לטעום מהפרי האסור

       רק שלא יתמכר,,,,

       

      תודה לקריאתך, ענת.

        11/10/09 00:45:


      אמממ',, לטעום מהפרי האסור

       רק שלא יתמכר,,,,

        10/10/09 12:40:

      צטט: תכשיט 2009-10-09 17:12:21


      כוחה של אישה....

      חשבתי על כוחו של הגבר...קריצה

       

        10/10/09 12:39:

      צטט: tmt222 2009-10-10 00:18:16


      תותחית על את...באמת

      לרגע חשבתי שהוא מת...

      העקצוצים וכאלה מפחיד

      ועתליה ? אין מה להגיד...

       

      אקרא שוב ואכתוב

      צריך לחשוב...

       

      תודה, את כותבת משו משו מרתקת

      במחשבותייך את כולם את חובקת...

      מאגדת סקרנות פרי אסור ורצון לעוד

      אפילו מתח היה...אילן...גימס בונד

       

      אילן, כמה כיף לתגובה שנכנסת כך ובאה מקריאה.

       

        10/10/09 12:38:

      צטט: תמנת סהר 2009-10-10 10:16:05

      מים גנובים ימתקו.

      בוגר, מעמיק. אהבתי 

       

      תמיד אוהבת כשאת פולשת אל מילותי.

      תודה לך, תמנת.

        10/10/09 12:37:

      צטט: יערית 1 2009-10-10 10:39:42

       

      לא חושבת שעליו לספר לאשתו על השבוע שבילה, משום שדברים כאלה רק הורסים את האמון

      בין בני הזוג מה גם שאליזבט בסביבה וניראה לי שהוא עשוי לחוות שוב רגעי סער איתה...

       

      ואני כבר מצפה להמשך...כתיבתך מרתקת, סוחפת בקלילות ובעושר לשוני צרוף בדימויים.

      נעים לקרוא בה, בך.

       

      שבת נעימה וחג שמח

      זהבית

       

      חן חן לך, זהבית, לתגובה נעימה וחמה.

      שבת יפה.

       

        10/10/09 10:39:

       

      לא חושבת שעליו לספר לאשתו על השבוע שבילה, משום שדברים כאלה רק הורסים את האמון

      בין בני הזוג מה גם שאליזבט בסביבה וניראה לי שהוא עשוי לחוות שוב רגעי סער איתה...

       

      ואני כבר מצפה להמשך...כתיבתך מרתקת, סוחפת בקלילות ובעושר לשוני צרוף בדימויים.

      נעים לקרוא בה, בך.

       

      שבת נעימה וחג שמח

      זהבית

       

        10/10/09 10:16:

      מים גנובים ימתקו.

      בוגר, מעמיק. אהבתי 

        10/10/09 00:18:


      תותחית על את...באמת

      לרגע חשבתי שהוא מת...

      העקצוצים וכאלה מפחיד

      ועתליה ? אין מה להגיד...

       

      אקרא שוב ואכתוב

      צריך לחשוב...

       

      תודה, את כותבת משו משו מרתקת

      במחשבותייך את כולם את חובקת...

      מאגדת סקרנות פרי אסור ורצון לעוד

      אפילו מתח היה...אילן...גימס בונד

       

        9/10/09 17:12:

      כוחה של אישה....

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ארנה א
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין