מוקדש לחברתי היקרה פ. השקד שכתבה אתמול פוסט על אוקטובר שחור http://cafe.themarker.com/view.php?t=1262203 ------------------------------------------------- בכל שנה בבוא נובמבר אני הולכת למגירה, מוציאה וקוראת את שכתבתי בנובמבר ההוא ותוהה... מה התחדש מאז? -------------------------------------------------------------------------------
"שבועיים בנובמבר"
איזה שבועיים מטרפים!
בית קברות. בית חולים. אוניברסיטה. שיעורי נהיגה. מסיבות. פגישה עם אורי. פרידה מקובי. המון ערן. חורף. קור. גשם. ישיבה בבית לבד-תנור. האסון בצור. מות עליזה בגין. עציצים. כריות. גרביים. סוודרים. מעילים. המון חורף.
המון לבד. המון ריצות. המון בתוֹך. המון מחוּץ.
חלק מהחיים - ליטול בהם חלק, לטול מהם חלק.
לנשום אותם. להכירם עוד ועוד ולצפות בהם.
לחזור הביתה - לשבת לבד ולחוות. לעכל. לעבד. ללמוד. להתבונן ולהפיק לקחים.
הא! איזה מעגל! איזה משחק! שגעון!
כל זה עובר עלי? זאת אני?
בוכה ליד טלפון שאינו מצלצל (קובי, למה אתה לא מתקשר?).
בוהה באורי ולא מבינה (זה היה בעלי?).
יוצאת מבית הספר קורנת מאושר ורצה לנשק את ערן, לחבק אותו ולספר לו כמה הוא נהדר.
קונה מלא בגדים המשנים תדמית - יותר חתיכה, יותר אלגנטית וקצת אקסטרווגנטית, כובע! פתאום.
מתווכחת עם המרצה לפילוסופיה, נהנית מהמרצה לפסיכולוגיה ומתבוננת באנשים. כל כך הרבה אנשים לומדים. האוניברסיטה - עולם בפני עצמו. כמה יפה. עצוּם.
אוטובוסים - עוד מעט יהיה לי אוטו. שגעון. קצת מפחיד.
ורד אושפזה בבית חולים. שרה מאושפזת. אמיר חולה.
האם באמת כדאי להתחתן?
הרי אז תהיי קשורה ותהיי תלויה, ויהיו קשורים אליך ותלויים בך.
ויתחילו המחלות והאסונות. הריצות, הדאגות, החרדות.
ללא נישואין. ללא משפחה -
שיא האגואיזם;
אין מחלות, אין דאגות.
אין צורך לטפל במישהו
והמחיר - ב ד י ד וּ ת.
מה עדיף?
מה קורה בבדידוּת?
האם היא באמת כה מפחידה?
הן כך או כך החיים יסתיימו.
מוות.
כמה חול שמו על פאוּל...
פלג קטנה - 14.11.1982
|