• 1.1 קריאות בימי חול

[עריכה] זמני הקריאות ומספר העולים

• שבת- בכל שבת אחר תפילת שחרית קוראים בתורה את פרשת השבוע. הקריאה מתחלקת לשבעה עולים, ועולה נוסף הנקרא מפטיר. כאשר לא חל באותה שבת אף מועד נוסף, חוזר המפטיר על כמה פסוקים מסוף הפרשה. בתלמוד הבבלי במסכת מגילה כתוב שמכיוון שעליית המפטיר חשובה פחות מהעליות הקודמות הוא מקבל כ'בונוס' את קריאת ההפטרה ואף מקבל את הזכות לגשת כחזן לתפילת מוסף.
• שבת במנחה- בתפילת מנחה של שבת קוראים בתורה את תחילת הפרשה של השבוע הבא. קריאה זו מתחלקת לשלושה עולים, אין בה מפטיר ולא הפטרה.
• יום כיפור- ביום כיפור אחר תפילת שחרית קוראים את תחילת פרשת אחרי מות (ויקרא פרק טז, שעוסק בענייני יום כיפור), קריאה זו מתחלקת לשישה עולים. אם יום כיפור חל בשבת הקריאה לא משתנה אך היא מתחלקת לשבעה עולים. לאחר הקריאה עולה המפטיר וקורה את פרשיית קרבן מוסף של יום כיפור שבפרשת פינחס ואת ההפטרה.
• יום כיפור במנחה- במנחה של יום כיפור קוראים את פרשת העריות, קריאה זו מתחלקת לשלושה עולים, כאשר האחרון שבהם קורא את ההפטרה בספר יונה.
• ימים טובים-בכל יום טוב אחרי תפילת שחרית קוראים בתורה מעניין היום טוב, קריאה זו מתחלקת לחמישה עולים (אם היום טוב חל בשבת הקריאה לא משתנה אך היא מתחלקת לשבעה עולים). לאחר מכן עולה המפטיר הקורא את פרשת קרבן מוסף של אותו יום מתוך פרשת פינחס ואת ההפטרה. ביום טוב שלא חל בשבת לא קוראים בתורה בתפילת מנחה.
• חול המועד- בחול המועד סוכות קוראים את פרשת קרבן מוסף של סוכות (כל יום יש קרבן אחר) ארבע פעמים- פעם אחת עבור כל עולה לתורה. בחול המועד פסח קוראים כל יום פרשה אחרת המתחלקת לשלושה עולים[1], והרביעי (בכל הימים) קורא את פרשת קרבן מוסף של פסח (בכל הימים יש קרבן זהה). בחול המועד אין הפטרה. בשבת חול המועד מדלגים על פרשת השבוע וקוראים בספר שמות מענייני החג. קריאה זו מתחלקת לשבעה עולים ולאחר מכן עולה מפטיר שקורא את פרשת קרבן מוסף של אותו חג ואת ההפטרה.

[עריכה] קריאות בימי חול

• ראש חודש- בראש חודש שחל ביום חול קוראים בתפילת שחרית את פרשת קרבן מוסף של ראש חודש (מתחילים מספר פסוקים לפני כן תחילת פרשת הקרבן של ראש החודש עצמו). קריאה זו מתחלקת לארבעה עולים, אין בה מפטיר ואין הפטרה. כאשר חל ראש חודש בשבת, קוראים את פרשת השבוע כרגיל ובמפטיר (במקום חזרה על סוף הפרשה) קוראים את פרשת קרבן מוסף של ראש חודש. כמו כן, מפטירים ב"הפטרת ראש חודש" במקום בהפטרה הרגילה של השבת.
• שני וחמישי- בימי חול רגילים בימי שני וחמישי (כשלא חל שום מועד אחר) קוראים בתפילת שחרית את תחילת הפרשה של שבת הבאה. קריאה זו מתחלקת לשלושה עולים, אין בה מפטיר ולא הפטרה.
• תענית- בימי תענית (למעט יום כיפור ותשעה באב) קוראים בתפילת שחרית את פרשת י"ג מידות. קריאה זו מתחלקת לשלושה עולים, אין בה מפטיר ואין בה הפטרה. בתשעה באב קוראים קטע מפרשת ואתחנן והפטרה.
• תענית במנחה- בתפילת מנחה של התעניות קוראים את פרשת י"ג מידות, כמו בשחרית, והיא מתחלקת לשלושה עולים, אחרון העולים קורא את ההפטרה של התעניות. בתשעה באב קוראים את אותה פרשה כמו בתעניות הרגילות אך לא קוראים הפטרה.
• חנוכה- בחנוכה קוראים את פרשת קורבנות הנשיאים (שלפי המדרש היו אמורות להיות בתאריך של חנוכה^[1]). קריאה זו מתחלקת לשלושה עולים ואין בה מפטיר או הפטרה. בשבת חנוכה קוראים במפטיר את הקרבן של אותו יום ומפטירים בהפטרה מיוחדת לחנוכה.
• פורים- בפורים קוראים בתורה את פרשת מלחמת עמלק. קריאה זו מתחלקת לשלושה עולים ואין בה מפטיר או הפטרה. כאשר חל פורים בשבת (יכול לצאת רק בערים מוקפות חומה בפורים משולש) קוראים במפטיר את פרשת מלחמת עמלק ומפטירים הפטרה מיוחדת.

[עריכה] סדר העלייה לתורה

בעבר היה העולה קורא בעצמו את קטע התורה, וילדים המתחלפים בתפקיד היו קוראים את התרגום לארמית (תרגום אונקלוס). מנהג זה השתמר בקהילות תימן וכורדיסטן, אך חלקים מהן ביטלו את קריאת התרגום. כיום ברוב הקהילות יש "בעל קורא", אדם השולט בטעמי המקרא, וקורא בקול בשביל ה"עולה לתורה" הקורא בלחש עמו. עניין זה נקבע מפני שיש אנשים שאינם יודעים לקרוא בתורה, והיה חשש שהם יתביישו אם כשיעלו אותם לתורה הם יצטרכו לבקש מאחר שיקרא בשבילם. על כן קבעו שבעל הקורא יקרא עבור כולם, בין אם הם יודעים לקרוא ובין אם לא.

נהוג שהעולה לתורה מתעטף בטלית, הוא מנשק באמצעות הטלית את המקום בספר התורה בו מתחילה עלייתו, בקהילות גאורגיה ובקהילות ספרדיות נוספות נהוג שהעולה מקדים ואומר: "ה' עמכם", והקהל עונה: "יברכך ה'. ומברך העולה: "ברכו את ה' המבורך", הקהל עונה: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", העולה חוזר על קריאת הקהל וממשיך בברכת התורה: "ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה', נותן התורה". הקהל עונה אמן והקורא פותח בקריאה.

בסיום הקריאה מברך העולה: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן לנו (תורתו) תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, ברוך אתה ה', נותן התורה", והקהל עונה אמן. העולה אינו עוזב את מקום הקריאה עד לאחר קריאת העולה שלאחריו. ובהרבה מהעדות הספרדיות, נהוג שהקהל עונה גם "ברוך הוא וברוך שמו". בקהילות גאורגיה נהוג בנוסף, בסיום הקריאה, שכל הקהל עונה: "חזק ברוך". וכשהעולה לתורה אומר: " אשר נתון לנו תורתו תורת אמת...", הקהל עונה בקול רם: "אמת". לאחר ה"עליות" מקובל שהחזן מברך את העולה בברכה המכונה "מי שברך", וכן מברך את מי שמבקש העולה. נהוג שבמהלך ברכה זו מתנדב העולה לתרום סכום כלשהו לבית הכנסת או לצדקה. כמו כן מקובל לעשות "מי שברך" לרפואת חולים, ולכבוד אשה שילדה. במקרה של לידת בת מקובל שהאב נותן לבתו את שמה במהלך ברכת "מי שברך" ליולדת לאחר עלייתו לתורה. בבתי כנסת רבים אומרים גם "מי שברך" לחיילי צה"ל ולמדינת ישראל.

[עריכה] בעלי זכות העלייה

לפי ההלכה, העלייה הראשונה שמורה לכהן, השנייה ללוי, והעליות שאחריהן ל"ישראל". אם אין כהן בבית הכנסת פקעה זכותו של הלוי לעלייה וישראלים בלבד מורשים לעלות, אך אם אין לוי בבית הכנסת עולה אותו הכהן שעלה בראשונה פעם נוספת לתורה במקומו. עלייה כפולה זו תוקנה מפני שלא ניתן להעלות ישראל אחר כהן, וכהן אחר גם אי אפשר להעלות מפני שאז עלולים לחשוב שהחליפו את הכהן הראשון מפני שלא היה ראוי. כהנים ולויים אינם מורשים לעלות לתורה בעליות אחרות, מלבד העלייה האחרונה (בתנאי שהיא לא שלישית) ועליית ה"מפטיר".

"חיובים" - המנהג ברוב הקהילות הוא שישנם אנשים בקהל שהינם מחויבים לעלות לתורה, וקודמים לכל אחר בקהל. סדר הקדימויות בין ה"חיובים", וכן ה"חיובים" עצמם, משתנים לפי מנהגי הקהילות. ברוב הקהילות מקובל שמי שחל יום הזיכרון לאחד מהוריו או מבני משפחתו הקרובה באותו השבוע, הנו "חיוב". מנהגי "חיוב" נוספים הם ילד שנעשה "בר מצווה", חתן בשבת שלפני ואחרי חתונתו, מי שנולד לו בן או בת באותו השבוע ורבים נוספים.

בבתי כנסת רבים נוהגים למכור את ה"עליות" (ושאר המצוות והכיבודים) במכירה פומבית בבית הכנסת, לכל המרבה במחיר, והכסף נתרם לצורכי בית הכנסת. לעליות השונות יש ערך משתנה לפי דרגת חשיבותן המקובלת באותה קהילה. אצל מרבית האשכנזים נחשבות העלייה השלישית והשישית לעליות החשובות, בעוד אצל בני ספרד ותימן העלייה השביעית היא המכובדת ביותר.

מעיקר הדין מותר לאשה לעלות לתורה, אך גזרו חכמים שלא תעלה אשה לתורה "מפני כבוד הציבור". בבתי כנסת של רפורמים וקונסרבטיבים עולות נשים לתורה. בקהילות אותודוקסיות מודרניות מסוימות נערכים מניינים שוויוניים (כגון שירה חדשה), או מנייני נשים, בהם הנשים עולות לתורה וקוראות בה.

ישנן עליות מיוחדות במהלך השנה כמו חתן תורה שנהוג היה לתת לתלמיד חכם וחתן בראשית שנהוג היה לתת לעשיר. אלו הן העליות של סיום ותחילת פרשות השבוע שנקראות האחת אחרי השנייה בשמחת תורה. נהוג שבקריאת "פרשת השירה" ו"עשרת הדיברות" הקהל עומד. בקריאת פרשות הקללות בפרשת בחוקותי וכי תבוא מקובל שרוב הציבור חושש לעלות לתורה, ובעבר היה נהוג לשלם סכום הגון לעני כדי שיתנדב לעלות בקריאות אלו. כיום נהוג שבעל הקורא עולה בעצמו בפרשות אלה, שלא יראה כביכול שהקורא מקלל את העולה.

בבר מצוה ובעליית חתן, נהוג שחתן השמחה עולה לתורה, ולאחר ברכת הסיום או לאחר קריאת ההפטרה, הנשים זורקות על חתן השמחה סוכריות, עוגות עטופות או אורז כמנהג העדה, והילדים רצים לאסוף את המאכלים. בחצרות חסידים הבנות הצעירות מוכנסות לצד דלת בית המדרש כדי להציץ ב'חתן'.

[עריכה] מדיני העלייה לתורה

• כל עולה חייב לקרוא לפחות שלושה פסוקים. בקריאת התורה בשבת ניתן להוסיף עולים אם יש צורך בכך, אך יש להקפיד שכל העולים יקראו קטע שכולל לפחות שלושה פסוקים.
• קריאת התורה לעולם לא תהיה פחותה מעשרה פסוקים (מדובר בעיקר על קריאה של יום חול).
• נהוג לא לסיים את העלייה בדבר לא טוב (כגון תוכחה או צרה שקרתה).

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ פסיקתא רבתי פרשה ו

[עריכה] ראו גם

• קריאת התורה
• פרשת שבוע
• הפטרה

ברכות התורה - מצגת שמע

מצגת השמע שלפניכם מכילה את הברכה הנאמרת לפני העליה לתורה ואת הברכה הנאמרת לאחריה.

אנא המתינו בסבלנות עד לתחילת המצגת.

 עליה לתורה 
עליה לתורה ואמירת ברכות התורה אל מול ספר התורה וקהל המתפללים מהוות חלק מרכזי בטקס ההתבגרות היהודי ועדות לשייכותו של העולה לקהל הבוגר. על פי המסורת היהודית, קוראים בתורה 4 פעמים בשבוע - בימים ב' וה' בבוקר ובשבת בבוקר ואחר הצהריים. הקריאה אינה נעשית ברצף, אלא היא מופסקת מדי פעם לפי ההקשר התוכני (בשבת בבוקר - 7 פעמים ובקריאות האחרות - 3 פעמים), על מנת לכבד אנשים שונים בעליה לתורה ובאמירת ברכות. מומלץ לערוך מספר הכנות לפני העליה החגיגית לתורה:

»  תיאום עם בית הכנסת:
מומלץ לתאם את האירוע מראש עם גבאי בית הכנסת, על מנת שיהיו עליות פנויות לתורה וכדי שיהיה מי שיחנוך ויסייע לכם בטקס. עם זאת, גם אם לא תיאמתם את הגעתכם, ברוב המקרים ניתן יהיה להשתלב ולקבל עליה לתורה במקום. ברוב המקומות מכבדים את בעל השמחה דווקא בעליה האחרונה, עלית ה'מפטיר'. בדרך כלל ניתן יהיה לכבד בעליה לתורה גם קרובי משפחה של בעל השמחה, כגון אבא או סבא. כדאי לוודא מהן ציפיות בני המשפחה, מה האפשרויות בבית הכנסת ולחלק את ה'כיבודים' בצורה מאוזנת. לעתים יוכל קרוב או חבר גם לשאת דברי ברכה בבית הכנסת מיד לאחר הקריאה בתורה. אם הנכם כהנים או לוויים, יש ליידע בכך את בית הכנסת משום שלאלה שמורות עליות מיוחדות. ניתן לברר אם אתם כהנים או לוויים לפי מסורת שיש בידכם מבית אבא וסבא (כהונה עוברת רק מאב לבן ולא מאב לבת או מאם לבן) או לפי הכתוב בכּתובּה מחתונת ההורים. כהנים ניתן בדרך-כלל לזהות גם לפי שמות המשפחה כהן, כהנא, כ"ץ, אזולאי, קפלן וכאהן, ולוויים על-פי שמות המשפחה לוי, לוין וסג"ל, אולם ייתכן כי הנושאים בשמות אלה אינם כהנים ולוויים וכן ייתכן כי בעלי שמות אחרים יהיו בעלי מסורת של כהונה ולוויה. כדאי לדעת שבחלק מבתי הכנסת (בעיקר בעדות המזרח) משמשת העליה לתורה גם כהזדמנות לעודד את המתפללים לתרום לצדקה ולבית הכנסת ולכן העליות 'נמכרות' תמורת הבטחה לתשלום צדקה. עלייתן של נשים לתורה דורשת תיאום מיוחד ומתאפשרת רק בבתי כנסת המצהירים על כך או בהתאספויות מיוחדות ל'תפילת נשים'.

»  היכרות עם מושגי יסוד:
לקראת העליה לתורה מומלץ כי תלמדו יחדיו מושגי יסוד רלוונטיים כ'פרשת שבוע', 'מפטיר', 'הפטרה', 'ספר תורה', 'שבעה קרואים', ועוד, ותעשו סדר בארון הספרים היהודי.
להיכרות עם מושגים מעולם בית הכנסת לחצו כאן 

»  לימוד ותרגול:
מומלץ כי תתאמנו מראש על ברכות העליה לתורה, כדי להקל עליכם בשעת הטקס. אין הכרח לומר את הברכות בניגון המסורתי וניתן בהחלט לקרוא אותן בדרך של אמירה מתוך סידור מנוקד.

»  מהלך הטקס:
במהלך הקריאה בתורה, בין קטע לקטע, יקרא לכם הגבאי לעלות לתורה בשמכם ובשם אביכם:
"יעמוד ____ בן ____".
הגבאי יוסיף גם את מספר העליה: "שלישי", "שביעי", "מפטיר" וכדומה, ואם אתם כהנים או לוויים יציין זאת הגבאי ויקרא לכם דווקא בעליה הראשונה (עליית כהן) או השניה (עליית לוי). בהישמע שמכם תקומו, תיגשו אל הבמה כשאתם עטופים בטלית, תיעמדו מול ספר התורה ותאחזו בידית העץ.
הגבאי יפתח את ספר התורה, יצביע במקל כסף קטן ('אצבע') על המקום בו הופסקה הקריאה, ואתם תגעו בעדינות במקום זה בעזרת הציצית של טליתכם או בעזרת חגורת ספר התורה ותגישו את הציצית או החגורה אל פיכם לנשיקה. כעת יסגור הגבאי את ספר התורה ויכסה אותו בזמן שאתם תברכו את ברכות התורה. בזמן הברכה יהיה עליכם להמשיך לאחוז בידיות הספר ולפנות לכיוון ספר התורה וארון הקודש:
העולה: "בָּרְכוּ אֶת אֲדֹנָי הַמְבוֹרָךְ" (תוך כדי השתחוויה).
הקהל "בָּרוּךְ אֲדֹנָי הַמְבוֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד" (הקהל משתחווה).
העולה: "בָּרוּךְ אֲדֹנָי הַמְבוֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד" (תוך כדי השתחוויה).
העולה: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי נוֹתֵן הַתּוֹרָה".

כיון שזוהי העליה שלכם, יהיה עליכם להמשיך לעקוב בעיניכם אחר המלים לכל אורך קטע הקריאה הבא ולומר אותן בלחש עם הקורא. בתום חלק זה של הקריאה סוגרים את ספר התורה, מכסים אותו והעולה מברך:
העולה: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי נוֹתֵן הַתּוֹרָה".
האב או שני ההורים: "בָּרוּךְ שֵׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁלָּזֶה".
כאן בדרך-כלל זורק הקהל סוכריות על העולה לתורה, לצלילי מנגינה עליזה ששר הקהל.
הגבאי: "מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת ____ בּן ______ שֶׁמָּלְאוּ לוֹ שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְהִגִּיעַ לְמִצְווֹת, וְעָלָה לַתּוֹרָה, לָתֵת שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל הַטּוֹבָה שֶׁגָּמַל אִתּוֹ. יִשְׁמְרֵהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וִיחַיֵּהוּ, וִיכוֹנֵן אֶת לִבּוֹ לִהְיוֹת שָׁלֵם עִם אֲדֹנָי וְלָלֶכֵת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמוֹר מִצְווֹתָיו כָּל הַיָּמִים וְנֹאמַר אָמֵן".

לשמיעת ברכות התורה לחצו כאן

 http://www.itim.org.il/?CategoryID=205&ArticleID=439

אגב כדאי שתכירו אתר זה

http://bar-m.cjb.co.il/