פרופ' עדה יונת זכתה בפרס נובל והביאה כבוד לעצמה, למדינה, לכל היהודים, לכל הנשים, למין האנושי כולו. כולנו שמחים וגאים בה. כל דבר שיאמר לשיבחה איננו אפס קצה של ההערכה והכבוד שהיא ראויה להם. לצערי, בתקשורת ובטלביזיה יושבים כמה אנשים שאינם ראויים למקומם ולאמצעים שהועמדו לרשותם. מראיינים אלה, שלא הצליחו לנהל שיחה מושכלת לא מצאו אלא לשאול אודות כמות הכסף בו תזכה פרו' יונת ותכניותיה של פרופ' יונת לגביו. האם גם המדענים הגברים נשאלו שאלות כאלה ? האם המדינאים שזכו נשאלו שאלות כאלה?

התקשורת עסוקה כולה במצבה הכלכלי של פרופ' יונת והרי כתוב במקורותינו שמבני עניים תצא תורה. ראוי היה שהתקשורת תנסה להבין עד כמה מעניינת החשיבה המדעית שהוצגה? אילו בעיות ניתנות לפתרון באמצעות הפיתוח שהושג? כמה קשה עבדה פרופ' יונת וכמה קורבנות היא נאלצה להקריב בחייה על מנת להגיע למקום שהוא פסגת שאיפותיו של כל מדען?

במקום לעסוק בעיקרו של נובל עוסקים ב"רכילות" ובצבעים הנלווים: למשל צידו הצהוב של הירוקים
מראיינים אלה אינם ראויים להשאר התפקידם, ואינם ראויים לראיין אנשי מידות. אנחנו האזרחים איננו רוצים לראות ו/או לשמוע אותם.