לאחר הפוסט על התנהגויות חריגות שהפכו למותגים ביקשו ממני דוגמאות נוספות.

אני מתחיל לירות.

הנאצי של המרק - Soup Nut C דוכן "המשוגע של המרקים" במנהטן. האיש מאחורי הדוכן לא מוכן לסבול לקוחות שמבזבזים את הזמן של הלקוחות האחרים בתור. התלבטת? אין מרק בשבילך.  סיינפלד מאזכר את ה-Soup nazi (הנאצי של המרק, משחק מילים)  באחד הפרקים של הסדרה המצליחה בעולם, והנה אנחנו כאן כותבים על המותג הזה.  התנהגות שיווקית לא מנומסת, אבל חריגה.

ה PT cruiser של קרייזלר - רכב שנבנה כמו כל רכב אחר, אבל עיצוב המוצר התבצע באופן חריג ושונה - כשמעצבי המוצר מונחים על ידי - המצברוח הלאומי של אמריקה (תחושה של בלבול בין טוב ורע בציבור האמריקני גררה את האנתרופולים בצוות ההיגוי לכוון את המעצבים לעיצובי רכב גנגסטרים משנות ה 50.) הסוף: מכונית השנה 2001 בארה"ב, והרכב ששינה את מגמת הנפילה של קרייזלר.

עיצוב מוצר חריג מתבטא גם בהתאמה לקהלים מיוחדים - טלפון לחצנים גדולים למבוגרים, עגלת טיולים לתינוקות שהיא גם אופניים,  ושימו לב, 95% מהמוצר עושה אותם דברים, מיוצר באותה שיטה, ומצריך אותן מיומנויות. מהדורת חדשות עם עורך, כתבים, ומגישות - רק בלי בגדים, אולי שמעתם על זה? מים מינרלים רגילים, אבל בטעמים. חלב - אבל בטעם שמתאים למצב מסויים, רשת ביגוד לנשים אבל רק במידות גדולות, שימו לב כמה הרעיונות הטובים דומים.  רשת מזון רגילה, אבל מיועדת לקונים של אוכל הביתה לסופשבוע (TGI Friday או "תודה לאל שכבר יום שישי)  זה 95% כמו כל המתחרים,

אבל כמה קל לצאת עכשיו למיתוג?

אז לפני שאתם פונים כדי להתייעץ איך לקורא לחברה, בואו נחשוב מה תהיה ההתנהגות החריגה. רק לשנות 5% מאחד השלבים בהתנהלות, באופן שעדיין לא שונה, ויגרום לצרכן להבין ולדבר על המותג אחרת.

יש לכם דוגמאות נוספות? תכתבו. אני לא רוצה ליגע.