מסתכלת במראה
מתבוננת היטב.
חלק ממה שאני רואה מגיע לכאן.
פוסטים פופולאריים
-
Long Time...
30/6/08 | 500 צפיות
-
Excuse my French
24/6/07 | 785 צפיות
-
משחק
9/8/07 | 622 צפיות
-
לפעמים אני מרגישה אדמה
10/8/07 | 535 צפיות
-
דובידי
8/9/07 | 315 צפיות
-
ברוך בורא הגוגל
2/10/07 | 795 צפיות
פוסטים אחרונים
- Long Time... 30/6/08
- שאנל 13/4/08
- באיחור-מה: מדפי הספרים שלי 20/11/07
- Search for a Missing Mom 18/11/07
- היתה שנה 26/10/07
- אור לפני הקצה 23/10/07
מלכה
היום נסעתי באוטובוס. הלפטופ שלי ואני התרווחנו על שני מושבים, אני תפסתי את זה שליד החלון. קראתי, חשבתי לי. עלתה קבוצת ילדות. רעש. ואז היא עלתה. כולן קראו לה ורצו לתת לה את מקומן, אבל היא העדיפה לעמוד במרכז. היא היתה רזה ומנומשת, והיה לה קוקו חום. היא עמדה שם כמו כולן, אבל משהו בה היה שונה. היא היתה ערה לכל העוויית פנים של כל אחת מהן, החיוכים שלה היו מתוזמנים ומתוזמרים היטב. היא היתה המלכה שלהן. לרגע אחד קינאתי בה. לרגע אחד פחדתי ממנה. (גם ההיא עם המטפחת פחדה, וגם הרב הקשיש ועיניו החודרות.) אבל אז נזכרתי שאני מבוגרת ממנה. שאני שם לבדי. שהרעש הזה אינו נוגע אליי. שאין לי כיתה. וכל כך שמחתי. וכל כך ריחמתי עליה. |
תגובות אחרונות
-
דנהכרמלי
בתגובה על חתונות
-
דפי קרנסון
בתגובה על ספרים, רבותי, ספרים!
-
אורלי נו
בתגובה על באיחור-מה: מדפי הספרים שלי
-
-תמר-
בתגובה על היתה שנה
-
אפור הזקן
בתגובה על רווחה
-
אורלי נו
בתגובה על זה שורף
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה, דידי.
בדרך כלל מסתתר מאחורי הרעש ילד קטן ומפוחד.
תוך כדי קריאה נזכרתי בחוויה דומה מנסיעה אתמול באוטובוס...
גם שם היא היתה "המלכה" הזו והיא כל כך הרעישה... עד כדי כך שמצאתי את עצמי מודה על האמ.פי שמלווה אותי בנסיעות... ובאמת מצד שני כמו שסיימת פתאום ריחמתי עליה, על הצורך הענקי שלה לתשומת לב עד כדי כך שכולם מסביב מתאיידים...
כתבת ממש יפה:-)
תודה:)
בגיל מאד מוקדם הם יוצאים משליטתנו, בגן יש היררכיה כמו בכל מבנה חברתי והכי טוב שילמד להתמודד מוקדם. זה מאד קשה לא להתערב, מאד מאד קשה...
אכן כך.
תמיד חשבתי שאשתדל לחסוך את זה מילדי/י. כיום אני חושבת שזה החומר ממנו נבנים בני-אדם (ובכל זאת אני מאמינה שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לתת לבני לכאוב, ואעשה ככל יכולתי למנוע זאת).
תודה.
אתה צודק, כנראה זה טבוע בנו.
קנאה-פחד-שמחה-רחמים
ספרתי 4 רגשות בפוסט אחד. אין מה לעשות כל מה שקשור בילדות מעורר סערת נפש.
יופי של פוסט
כל פעם אני נדהם איזה עוצמות יש לזכרונות מהכיתה ביסודי.
וזה משמח או מעציב, או...?
ומלכת כיתה זה תמיד שלילי?
וכל מלכות הכיתה מנומשות?
אני סתם תוהה לי כאן...
תודה, יקירה.
זה מהרגעים האלה, שמצלמים בראש וחייבים לתעד.
כנראה שלא
.
מחר.
כמה יפה וקולע
!
בואי נראה אם יש לי כוכבים לתת.