| בוקר טוב. עכשיו כבר שבע ורבע והבנים כבר יצאו באוטובוס הצהוב לביה"ס. איזה לחץ. האוטובוס כבר חיכה להם בתחנה. אם הם היו מפספסים אותו אני הייתי צריך להסיע אותם עד לבית הספר, ולמי יש כח ביום שישי בבוקר להסיע אותם לשם. האישה שאיתי עדיין ישנה וטליה הבת הקטנה שלי איתה במיטה. נפטון כבר יצא החוצה להטיל את מימיו, כעשיו הוא לידי. "יום שישי הגיע ומה טוב חלקי...." מאז שאני זוכר את עצמי אני לא כל כך עובד בימי שישי. יום שישי - קודש לילדים, לאישה שאיתי ולעצמי. הכל התחיל בישראל, יום שישי הוא היום של להיות בשיינקין, היום של להסתובב בתל אביב, של לאכול ארוחת בוקר ישראלית טובה, של ללכת לים, של להתכונן לשבת... תמשיכו אתם את הרשימה. וכשהגעתי לאוסטרליה לשליחות ואח"כ ל"ארה"ב הברית של אמריקה הגדולה..." נדרתי נדר שלא אעבוד ביום שישי. אז יום שישי, אני יושב בבוקר עם חברים לקפה. נו באמת, לא ממש קפה כמו שאתם מכירים. סטארבאקס, אמנם לא בית קפה בשינקיין אבל פה קוראים לזה קפה, מים שחורים. לעיתים ארוחת בוקר עם חברים, נו באמת? ארוחת בוקר לא בדיוק ארוחת בוקר ביוטבתה מול הים, סלט לא נותנים לך עם החביתה. חברים, גם כן חברים. לא בדיוק החברים שהיית בוחר להיות איתם, חלק קטן, כן. אחר כך, קצת זמן איכות עם האישה שאיתי, תגדירו אתם מה זה זמן איכות, ואולי גם ארוחת צהריים נחמדה שהיא חלק מזמן האיכות. וכשדניאל ויאיר מסיימים את בית הספר, אני נוסע לשם מחכה להם, אוסף אותם ולוקח אותם חזרה הבייתה ולעיתים אנחנו עוצרים לשתות שוקו צעיר ברחבי העיר. עיר, גם כן עיר. בארץ היו קוראים לזה עיירה או יישוב קטן, שעה נסיעה ממנהטן. פרברים. לעיתים אני יורד לים. ים, איזה קור, אי אפשר להיכנס למים. לעיתים אני מטייל, אם אין רוחות וגשמים ולעיתים אני מכין אוכל לשבת, שבת בגולה, תחשבו אתם כמה יהודים יש בשכונה שלנו. ולעיתים מנקה את הבית, שבארץ מזמן היו מורידים אותו ובונים חדש. אז חברה "יום שישי הגיע ומה טוב חלקי..." |