ביום שישי לפנות בוקר העירו יועציו של ברק אובמה את הנשיא הטרי. "זכית בפרס נובל לשלום", בישרו היועצים לנשיא ההמום. כן, הפעם גם ברק אובמה הופתע. כשאחוזי התמיכה בו בארצות הברית צונחים בקצב מסחרר ואפילו באירופה מתחילה להישמע ביקורת מרומזת על "ההבטחה הגדולה מוושינגטון", פרס נובל לשלום הוא בגדר רוח גבית נעימה. אבל לפרס היוקרתי נלווה גם נטל כבד: כדי לממש את אותה הבטחה, אובמה חייב לעבור מדיבורים למעשים.

אחרי 37 שבועות בתפקיד, דמותו של אובמה נותרה מסתורית למדי בעיני הציבור האמריקאי. הוא כריזמטי, חתיך, מדבר יפה ומבטיח רפורמות קיצוניות. כדי לייצב את הכלכלה האמריקאית הפגועה ובעיקר כדי לקדם את הרפורמה הדרושה במערכת הבריאות, אובמה רץ בחודשים האחרונים בין אולפני הטלוויזיה. בדומה לבנימין נתניהו בתקופה הכהונה הראשונה שלו כראש ממשלה, נשיא ארצות הברית לא מפספס שום הזדמנות להתראיין. בחודש שעבר הוא היה אצל דיויד לטרמן, הופיע בכל תוכניות הבוקר, העניק ראיונות לעיתונים הגדולים, לתחנות רדיו אמריקאיות ולגופי שידור זרים. הראיונות מתווספים כמובן לאין-סוף מסיבות עיתונאים ונאומים שבהם מתבטא אובמה. גם מי שלא מתעניין בפוליטיקה מתקשה שלא להיתקל בנשיא השחור הראשון של ארצות הברית.

אבל מעבר לדיבורים, הציבור האמריקאי מתחיל לדרוש אקשן ואף להביע ביקורת. בחוגים שמרניים מכונה אובמה "סוציאליסט" ואף "קומוניסט", בתגובה על הזרמת מיליארדי דולרים לשווקים והרפורמה במערכת הבריאות שהוא מקדם. אפילו ב"ניו יורק טיימס" הליברלי נכתב, כי אובמה עתיד להתברר כאחד הנשיאים הטובים שהיו לארצות הברית – אם יציל את הכלכלה, ישנה את מערכת הבריאות ויקדם את השלום הבינלאומי. אך לדעת העיתון אם לא יצליח במשימות הקשות, הוא עלול להתברר כפלופ הגדול בתולדות אמריקה.

זכייה בפרס נובל לשלום היא משום הבעת תודה מצדה של אירופה הישנה. אותה אירופה שסלדה כל כך מהנשיא בוש, רוצה לעודד כעת את אובמה. גם אם מעשים עדיין אין, ועדת הפרס מוכנה להסתפק בדיבורים של ברק אובמה. בעונת הנובל של 2008 סערה התקשורת האמריקאית על רקע הצהרה של חבר ועדת הפרס. בהתבטאות שדלפה לעיתונות רמז החבר הבכיר, כי הענקת ציון לשבח לסופר אמריקאי תהווה תמיכה במדיניותו של הנשיא בוש. ראשי הוועדה אמנם דאגו להכחיש את הדברים וטענו כי הם פועלים ללא משוא פנים, אבל ההתבטאות לא הפתיעה איש. כאשר הנשיא האמריקאי דיבר על מלחמה בטרור, פלש לעיראק והרס את היחסים עם רוסיה ועם רוב מנהיגי אירופה – לדעת ועדת הנובל, גם לאנשי הרוח האמריקאים לא מגיעה תהודה בינלאומית.

על הרקע הזה חשוב לבחון עוד החלטות פופוליסטיות ואף תמוהות שקיבלו חברי הוועדה בשנים האחרונות. לאחר זכייתו של אל גור בפרס נובל לשלום באוקטור 2007 פירסמתי ב"הארץ" מאמר שבחן עוד החלטות מוזרות של ועדת הנובל: "ב-2003 זכתה בפרס פעילת זכויות האדם האיראנית שירין עבאדי (בתקשורת הבינלאומית נרמז, כי חברי הוועדה חיפשו אשה מוסלמית שתוכל לזכות בפרס - עבאדי, שלא היתה מוכרת כלל לציבור הרחב, התברגה בצורה מושלמת במשבצת הזאת). שנה לאחר מכן נבחרה עוד אשה כזוכה בפרס - ואנגארי מאתאי, אשה קנייתית שפעלה למען הדמוקרטיה בארצה, אך זכורה בעיקר במאבקה לשתילת עצים (גם כאן נרמז שחברי הוועדה חיפשו את האפריקאית הראשונה שתוכל לזכות בתואר)... הבחירה באל גור ובכלכלן הבנגלדשי מוחמד יונס (שקידם את שיטת המיקרו-קרדיט לעידוד הלוואות קטנות לאזרחים שרוצים לפתוח עסק באזורי מצוקה), היא ההוכחה לכך שחברי הוועדה נסחפים אחרי טרנדים חולפים". למאמר המלא לחצו כאן.

לכן, הבחירה באובמה אינה מפתיעה כל כך. חברי הוועדה הסבירו, כי הפרס מוענק לנשיא האמריקאי על שינוי האווירה בזירה הבינלאומית ועל פועלו לצמצום הפצתו של נשק גרעיני בעולם. אפילו הנשיא עצמו הודה הבוקר, כי לא זכה בפרס על מעשיו, אלא מדובר בהבעת תמיכה בהצהרת הכוונות שלו. "אני לא מרגיש שמגיע לי להיות בחברתם של אנשים חשובים כל כך שקיבלו בעבר את הפרס", אמר הנשיא בהצהרה גלוית לב. "אני מקבל את הפרס כקריאה לפעול, קריאה לכל האומות להתעמת עם האתרגים של המאה ה-21".

לדעת חברי הוועדה, האיוש החדש של הבית הלבן מחזיר את אמריקה לקדמת הזירה הבינלאומית. מזל שממציא הדינמיט, אלפרד נובל, החליט לייסד לצד הפרסים במדעים מדויקים, בכלכלה ובספרות גם את הפרס לשלום. אחרת היו שוקלים בשטוקהולם ובאוסלו להעניק לברק אובמה את פרס נובל בכימיה. מנגד, במדעים מדויקים נהוג להעניק את הפרס עשרות שנים אחרי פרסומו של מחקר פורץ דרך, ובמקרה של אובמה מוקדם לדעת אם התרכובת שהוא מבשל תתגבש לידי בשורה של ממש.