בנימה קוטרית אני כבר שלושה חודשים מובטל, מבחירה אמנם, אבל עדיין מובטל. כשאתה מספיק טיפש בשביל להתפטר בתקופה כזו ביוזמתך, חכה שלושה חודשים, ורק אז תהיה זכאי לדמי בטלנים. דומני שתקופת הזכאות שלי החלה ממש עכשיו, או לפחות על פי השורות של השבועות בלוח השנה. יחד עם כל הנאמר לעיל אני גם גרוש באושר, משלם מזונות, מחזיק בית, מחזיק אוטו, מחזיק גם נורופן באוטו (שיהיה), וגם לאחרונה הקפיץ בדלת של המיקרוגל כבר הביא לי טופס רישום לבית אבות - קצת קשה לו לפתוח בעצמו את הדלת. הבקשה שלו נדחתה על הסף, והודעתי לו במכתב רשמי שעד שהוא לא נהפך קפיץ גריאטרי אין על מה לדבר.

למרות זו הנימה הקוטרית, אני עדיין משתדל לשמור על רמת חיים בסיסית, ואם אני יכול גם לפנק את הנסיך שלי באיזה צעצוע או סרט, אז מה טוב. תודה נוספת לשעון החורף שמעיר את זה הילד ברבע לשש בבוקר, כמו שקרה היום, מחר ובעוד יומיים, עד שגרושתי היקרה תשוב לה מסוף השבוע שלה באגן הים התיכון. מי מקטר, אני?! יהודי טוב יהודי מקטר, אומרים שזו אחת מאבני היסוד של היהדות, ובקונטקסט הזה דווקא נעים לי להאחז בה, או סתם להאחז בקרנות המזבח כי יש ביטוי כזה לא?

עכשיו לעסק. בדייטים זה לא שיש לי חוקים, והחוקים הם שאין חוקים. אבל אני כן נוטה לחשוב שאני פועל על פי נורמות ערכיות שמוטמעות ב- DNA שלי משכבר הימים. אה? משהו באנגלית עזבו סתם, התהפכו לי האותיות במקלדת, אני לא ממש מבין. האלגוריתם בעצם מוביל אותי לרוב בסיומו של הדייט, או עם ההכרה בזה שהבשילו התנאים לסמן לברמנים התורנים ולבקש את החשבון, אני תמיד אוהב לפנק ומזמין. למה? כי זה בכייף שלי. האם זה נכון? אני לא יודע, אף פעם לא סיימתי לקרוא את המאמר ההוא בלאישה. ארסנל הדייטים שלי מאז שהתגרשתי היה די הטרוגני וכמעט תמיד השותפה הפוטנציאלית הציעה לשלם, שלפה את הארנק אפילו אם נפל לה הנייד, ניסתה להתעקש, ניסתה שוב לשלם, ולכשהבינה זו שאבוד לה, תמיד הודתה לי בסוף. מודה אני על היותי לארג', אין לי שום הסבר הגיוני.

הדייט הראשון של השבוע התנהל פחות או יותר באותה תבנית. ישבנו, שתינו, היה נחמד, היה ק-ו-ל-ח, בסוף היא שמה את הטיפ. דייט ראשון, לא שופט אף אחד, לא מגיע עם מגש של ציפיות וגם לא עם רשימת מכולת. יש כל מיני אלמנטים סביבתיים ועד כאן הכל בסדר. אבל תודה לא ממש שמעתי ממנה, נו טוב פעם ראשונה. משנכסנו אל הבר בדייט השני אכן התנאים הבשילו קצת יותר מזה הדייט הראשון, היו שם שלוש כוסות יין אדום, קמצוץ של מזון קפוא שחומם במיקרו, והרבה רצון טוב מכיוון שני הצדדים. לקראת סופה של הכוס השלישית היא פרשה לשירותים, ואני עשיתי לברמנית את הסימן הזה עם היד לחשבון. אולי פעם אני אפרט.

עם חזרתה של הגבירה מן הנוחיות: "נזוז" היא שואלת? אני מחייך ואני גם קצת מסטול ואנחנו קמים. שיו איזה מזל שגם הפעם סגרתי את הפינה הזו. האם היא הציעה להתחלק? לא. האם היא הודתה לי? לא. האם היא הוסיפה ואמרה שהאוכל לא היה ממש ערב לחיכה? כן. לקחתי על עצמי את מלוא האשמה והבנתי שבעצם שכחתי את הכללים. כנראה שאם את כוסית עולם, אוחזת במשרה לא רעה, רווקה באמצע שנות השלושים לחייך, וודאי יש לך שדה של מחזרים קוצניים הנופלים נר לרגלייך, ורק אני עוד העזתי להזמין משהו שלא היה 'טילים' בכלל. אני גם לא ידעתי שמדברים היום ב'טילים' בדייטים, אני כבר ממש, אבל ממש לא סדרתי כנראה.

אז נשקנית מעולה כן. אבל לא היה מזיק לה לפרגן איזו תודה ככה, רק בשביל ההרגשה. אז חוויתי קמצוץ קטן מהחוקים החדשים שאני לא מכיר בדייט השני, עכשיו זה קצת יותר ברור לי איך זה הולך. אני לא טועה נכון? כאילו אני בטוח דביל שאני עוד מעיז לתהות בדבר שמשהו קצת לא ברור לי. מצטער ניסיתי. נו אבל חוץ מלהיות רומני קמצן, איך היא בכלל? היא 'טילים' ! עייפה טילים, גמורה טילים, רעבה טילים, שיכורה טילים, טילים וכאלה. אני? אני סתם על נורופן.

בעצם עד מתי או כמה אני צריך לחזר וכאלה, מתי זה השלב שגם לה מותר להרים טלפון? עד מתי זה המשחק הזה של מי ראשון ומי לא? האם קיימת קורלצייה לזה שאם אתה רוצה אותי אז אתה תשלם עליי? האם לזה כולם מתכוונות כשהן רוצות מישהו שלא משחק משחקים? אז גם אני רוצה מישהי כזו, מה יש?! האם מותר לי לייחל למישהי שתואיל גם להודות לי בסוף הדייט, אפילו אם לא הבאתי אותה בשיא הצ'ארם שלי? עכשיו אני ממש מגזים מה. באחת השיחות שלנו אחרי הדייט השני עוד אמרתי לה שקיבלתי את התדפיס החודשי שלי מהבנק, כאילו סיינפלד כזה, אני יודע. "לא נורא, אתה בטוח תמצא עבודה בקרוב." וואלה! אני באמת חייב למצוא לי עבודה. ככה יהיה לי כסף לדייטים, ומי יודע? אולי אני אשקיע באיזה טיל.

אם יהיה דייט שלישי? יהיה, אבל לא איתה.

עמית