מחר כבר לא תהיי כאן, בבוקר. אולי כבר הלילה תקומי ותלכי. עכשיו את בוכה, ואני מחבק אותך. עירומה במיטה, אני נצמד אל הגב שלך, אוחז חזק, מרגיש את הרעידות הקלות של הגוף שלך כשאת בוכה.

את מחזיקה את היד שלי, ואז שולחת יד אחורה, ללטף לי את העורף. את מרגישה אותי קשה, למרות הכל, מתחכך בישבן שלך. את מסתובבת, אנחנו מתחבקים, חזק, מועך. ואני נשכב עלייך וחודר אלייך תוך שאנחנו מתנשקים. לאט, בעדינות. אנחנו מלטפים ומנשקים כל הזיון, לא מדברים. הרגליים שלך כרוכות סביבי, מחזיקות אותי חזק. אני נושך את הצוואר שלך, היד שלי אוחזת בתחת שלך, מפסקת אותו קצת, היד השנייה על הכתף שלך. ואנחנו גומרים, את, אחר כך אני. ונשארים שכובים ככה. מקווים שהזמן לא ימשיך לעבור.