כן גם אני הגעתי לפה!
פוסטים אחרונים
- white shit\sheet 4/3/12
- אילו ידעת להקשיב 11/11/11
- XXX12 1/10/11
- XXX11 18/9/11
- אני יותר! 10/8/11
- שעות מתות 4/6/11
ארכיון
לפעמים
אנשים נמחקים מתוך החיים שקט משתרר על פני תהום .. אני מביט לתוך עינייך ורואה כלום ,מרגיש כלום, קמתי הלכתי ולא הסתכלתי אפילו אחורה עוד ערב מבוזבז על 40% אלכוהול נישארתי לבד על הבר המקום לידי פנוי ואפילו לא איכפת לי. לפעמים אני חולם על הים ,לפעמים אני חולם שאני טובע במים מוקף גלים גבוהים .. גם זה כבר לא מפחיד אותי יותר,בחלום אני עוצם עיניים ואני ניסחף בגלים . לפעמים אני חולם שאני אוחז בברקים ,לפעמים אני חולם שהם קורעים אותי מבפנים .. מביט לתוך עינייך רואה כלום ,מרגיש כלום ,קמתי והלכתי אפילו לא לא הסתכלתי אחורה. לפעמים אנחנו מדברים .. לא זה לא בגלל שאני לא רוצה לדבר איתך . אין על מה לדבר אני עוצם עיניים ורואה אותך מולי ואז אני חולם על הברקים קורעים אותי מבפנים .. אבל גם את נעלמת ביחד עם כולם . לפעמים אני חולם על הים ,לפעמים אני חולם שאני טובע מוקף גלים גבוהים את לא יכולה להציל אותי לפעמים . היה לי חלום שאני רואה אותך באה לקראתי,לפעמים אני אוהב לפעמים אני שונא. היום אני בדיוק באותה נקודה שהייתי לפני שבאת ,לזה התפללתי אחרי שהלכת .. הכל יחסי בחיים ואז זה היה נראה כמו פסגת השאיפות היום זה הפך לסיוט. לרוב זה נשמע כמו רעש ,כמו שלג בטלויזיה אין שם כלום בחוץ הכל נשאר כאן בפנים בהמון מילים ,מילים ,מילים ... את לא יכולה לשמוע אותי אני צרוד כבר חודשים לפעמים אני חולם על הגלים אותם הגלים שביקשת שאציל אותך מהם אם תיפלי.. קולך עצוב את מתוודה בפניי לא תוותרי ,לא תתני.. לא תשכחי שאנחנו הכי קרובים . אני לא מבין לא חושב שיש מישהו שיכול להבין שאצלנו זה המצב לפעמים . אין פה כלום רק זיכרון עמום ,אין פה מילים רק את הברקים שקורעים אותי מבפנים לא נשאר כלום חוץ מהים הזה מסביבי .. לפעמים אני חולם על הגלים הים ועל כל החרא שבפנים יש ימים שהם לא עונים אפילו לא אלוהים .. כולם נעלמים ואת.. את נישארת בפנים .. |
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אי אפשר להתייחס לכל דבר בניפרד..
כל תחושה גוררת אחריה תופעות אחרות .
השאלה היא למה אנחנו תמיד צריכים לשרוד?
אנחנו במלחמה?
עם מי?
עצמנו ?
עם מה שאנחנו מרגישים ?
כולנו שורדים בצורה כזו או אחרת ,לכולנו יש צלקות ..
אבל בכל פעם שנוספת לנו צלקת נוספת לנו עוד חסימה.
בסוף אנחנו מתהלכים ללא כל תחושה...
אני מקווה שאת צודקת ,מאוד מקווה..
אנשים נמחקים מתוך החיים שקט משתרר על פני תהום
נמחקים ונעלמים...גם אני שואלת את עצמי את השאלה הזו. והשקט הזה.
אולי ככה זה צריך להיות? הבאת פה כל כך הרבה נקודות מחשבה.
למה להתיחס קודם..? אה? לשקט? לריקנות? לחלומות שחוזרים?
אולי לא נצפה מעצמנו כל כל הרבה וככה נשרוד טוב יותר?
מותר לנו להיות גם שם. הכתיבה היפה שלך איכשהו מצליחה
לזרוק אותי להרבה סיטואציות לא פשוטות.
אבל ככה זה שכותבים אמיתי. ככה זה.
:}
"היום אני בדיוק באותה נקודה שהייתי לפני שבאת ,לזה התפללתי אחרי שהלכת ..
הכל יחסי בחיים ואז זה היה נראה כמו פסגת השאיפות
היום זה הפך לסיוט. "
והסיוט הזה יהפוך בקרוב לחלום מתוק
זה מגיע בסוף, גם אם אתה לא מאמין שאפשרי
אתה קם יום אחד, מחייך ויודע
ככה פשוט :-)