מהות החג
 נחוג בכל שנה בחג שמיני עצרת בכ"ב בתשרי בארץ ישראל ובכ"ג בתשרי בחו"ל (יום שני של גלויות של שמיני עצרת).
היום מסמל את סיום קריאת התורה והתחלתה מחדש במחזור שנתי. ציונו של יום זה כחג, נקבע בתקופת הגאונים, כאשר ניצחה השיטה המחזורית שלהם, הקובעת כי יש לסיים את קריאת התורה אחת לשנה. שיטה אחרת היתה נהוגה בעבר והיא סיום מחזור קריאת התורה אחת ל-3 שנים. ביום זה מסיימים ומתחילים מחדש את קריאת התורה שנערכת בכל אחת משבתות השנה. בחו"ל כ"ב-כ"ג תשרי הם שמיני עצרת ורק היום השני, כ"ג, הוא גם שמחת תורה, ובארץ ישראל שמחת תורה נחגג ביום כ"ב בתשרי, יום שמיני עצרת.
בשמחת תורה נהוג להוציא את כל ספרי התורה מן ההיכל ולרקוד איתם מעבר להקפות הנהוגות בשמיני עצרת. בקריאת התורה קוראים בפרשת "וזאת הברכה" המסיימת את ספר דברים, ומתחילים מייד בקריאת פרשת "בראשית", הפותחת את התורה. עוד נהוג לכבד את כל באי בית הכנסת בעלייה לתורה, לרבות את הילדים.

מנהגי החג

• לרגל סיום קריאת התורה נוהגים לערוך בליל החג וביומו חגיגות גדולות שבהן שרים ורוקדים עם ספרי התורה, מנהג זה משולב בהקפות של חג שמיני עצרת.
• נהוג לקרוא לכל הקהל לעלות לקריאה בתורה ואפילו לילדים הקטנים שעלייתם נקראת עליית כל הנערים.
• בסיום קריאת התורה קוראים חתן תורה (סוף ספר דברים) וחתן בראשית (תחילת ספר בראשית) וכן את הפטרת היום ב"ויעמוד שלמה" (מל"א ח,כב ואילך).
• במוצאי החג, עת מתחיל יום טוב שני של גלויות שהוא גם שמחת תורה בחו"ל, נהגו בארץ ישראל לערוך הקפות שניות, שבהן יוצאים עם ספרי התורה לרחובות העיר ורוקדים פעם נוספת עם ספרי התורה. הקפות אלו מושכות קהל רב, ולהן שתי סיבות עיקריות:
  • השתתפות עם בני הגולה בחגיגותיהם שרק מתחילות בזמן זה.
  • "ברוב עם הדרת מלך", בזמן זה שאחרי צאת החג מותרת הנגינה וכעת יכולים להיקבץ רבים לשמחת התורה.
• לילדים ניתן בחגיגות אלה דגל שמחת תורה.

תפילת הגשם

 "בחג נידונים על המים". והיה ראוי להזכיר גשמים בתפילת יום טוב הראשון של חג,

כשם שמזכירים טל ביום טוב הראשון של פסח, מפני שהתבואות צריכות טל ובפסח

נידונים על התבואות; אף על פי כן אין מזכירים גבורות גשמים אלא משמיני עצרת

ואילך. כל ימי החג הרי אנו כאילו רומזים לפני הקדוש ברוך הוא שיתן לנו גשמים

בעונתם: אנו מרצים לפניו בארבעה מינים הגדלים על המים, ובניסוך המים שאנו

מנסכים על המזבח, ובהקפות ערבי נחל שמקיפים בהן את המזבח, אבל בתפילה אין

מזכירים גשמים בפירוש. למה?

אמרו חכמינו, לפי שהטל שמבקשים עליו בפסח - סימן ברכה הוא לעולם תמיד,

ומתפללים על הטל שירד גם במועד. ואילו הגשמים, אנו מבקשים עליהם שירדו

רדו בימי הסוכות. שהגשמים בחג - סימן קללה הם, לפי שאין יכולים בעונתם ולא ש

לקיים מצוות ישיבת סוכה בשעה שהגשמים יורדים; והרי זה כאילו מראים לישראל

מן השמים שאין מצוותם מקובלת לפניו יתברך, וכאילו רומז להם: אי אפשר

בשימושכם. וכך אמרו חכמים במשנה: "משלו משל, למה הדבר דומה? לעבד שבא

למזוג כוס לרבו - ושפך לו קיתון על פניו".

 הואיל והגשמים בחג אינם סימן ברכה, לפיכך אין מזכירים אותם בתפילה עד שמיני

עצרת. כיוון שישראל יצאו מסוכותיהם ונכנסו לבתיהם, ולמחרת משכימים ובאי

לבתי כנסיותיהם להתפלל, מיד עורכים תפילה לפני הקדוש ברוך הוא ומחברים

אותה לתפילת המוסף ומבקשים מלפניו שיפתח את אוצרו הטוב, את השמים, כדי

שיפריחו את האדמה אשר תניב תנובתה ותתברך תבואתה.

עצרת תהיה לכם - "לכם" בגימטרייה תשעים, כמניין מים, לפיכך שואלים בה על המים.

חג שמח ושבת שלום!

מורני....