כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    i,blogger

    סיפורים, חלקם מציאותיים,
    רעיונות, חלקם סודיים,
    חלומות, חלקם ממש חלומיים.

    פוסטים אחרונים

    יומולדת

    30 תגובות   יום שני, 27/8/07, 22:49

    האורות אף פעם לא דולקים שם בשעה כזאת, אלא אם כן קרה משהו. והלילה באמת קורה שם משהו מיוחד: הלילה חוגג אברם את יום ההולדת השישים ושניים שלו. עזרא, החבר שלו, התכונן לקראת הערב הזה שבועיים שלמים, אולי אפילו יותר, גם בגלל שהוא מאד אוהב את אברם, וגם בגלל שלא היה לו שום דבר אחר לעשות. כי בתחנת הדלק שלהם, שישה-עשר קילומטר מזרחית לכביש הערבה, באמת שאין הרבה מה לעשות. יחד הם עובדים שם וגרים שם, בתחנת חירום ישנה שיושבת על כביש מספר 8542 שלא קיים באף מפה. לא רחוק משם יש מחנה צבאי נשכח, ואפילו שדה תעופה זעיר, עם פייפרים והליקופטרים, ולפעמים עוצרים אצלם טייסים, או סתם איזה חייל.

     

    נו, אתה מוכן כבר להגיד לי מה אתה זומם?

    אברם! אל תתחיל איתי! עוד מעט תגלה.

    בסדר, בסדר, רק נשבר לי לשמוע אותך מתלחש עם עצמך כל הזמן.

    אמרתי לך, תתאפק עוד קצת.

     

     

    הימים שם שקטים, והלילות שקטים, וכל הזמן חם שם עד שגעון. אהבה זה גם סוג של שגעון, כך נוהג אברם לומר ולהשתעל בכל פעם שעזרא מציע להדליק את המזגן, ואתה הרי לא רוצה לגרש את האהבה, נכון? צודק, אברם, לא צריך מזגן, עונה עזרא, והולך אל המקרר, מוזג לו מים צוננים, מרטיב איזה מגבת ומוחה את הזיעה ממצחו ומצווארו, בלי שאברם ייראה. לא כל כך מסובך להסתיר דברים מאברם, כי אברם הוא עיוור. הוא קיבל את התחנה בתור פיצויים על התאונה שהיתה לו בתותחנים. נתקעו לו רסיסים בכל הגוף, וגם בראש. 

     

     

    אני לא מבין מה אתה רוצה ממני.

    אברם! אל תתחיל איתי! תבוא אחריי, ותשתוק.

    אבל לאן אתה לוקח אותי?

    תשתוק כבר, ותיזהר איפה שאתה דורך!

     

     

    עזרא? עזרא תמיד היה שם, עם אברם. הוא היה איתו בצבא, ועזב איתו כשאברם הבטיח לו את העבודה אצלו בתחנה החדשה שלו. מאז עזרא הוא הכל בשבילו, החבר שלו, העובד שלו, המשפחה שלו. אבל לא יותר מזה. הם אף פעם לא עשו יותר מזה, חס וחלילה. אברם ועזרא הם גברים, גברים אמיתיים שכאלה, מהסוג שכבר לא מוצאים. ואברם, גם הוא כל עולמו של עזרא. הוא מפרנס אותו, ודואג לו שלא יעשה שטויות. כי לעזרא יש ראש מאד מיוחד, לא כולם מבינים אותו.

     

    נו, אתה רואה איזה יופי?

    לא, אני לא רואה, אני עיוור.

    אברם! אל תתחיל איתי, תריח! מריח את הנרות? מריח את העוגה?

    את הנרות אני מריח, ואם תתרחק ממני קצת אז אולי אני גם אצליח להריח את העוגה.

    אברם, מזל טוב, אברם!

     

     

    אחר כך עזרא מכוון את אברם כדי שיכבה את הנרות, ואברם נושף ואומר לו תודה, ועזרא מוליך אותו אל הכורסא שלו, והם יושבים ככה, ביחד, ומעשנים, ושותים קצת עראק, וגם קפה, ואוכלים קצת מהעוגה. עזרא מרשרש שם באיזה שקית, ואברם שואל אותו מה עכשיו? אז עזרא אומר אי אפשר יומולדת בלי מתנה, ואברם פותח את השקית, וקורע את העטיפות, וממשש ומריח את דפי הכרומו החלקים, וחיוך עולה על פניו. עזרא שמח כשאברם שמח, וזה לא כל כך קשה לו לשמח אותו, כי הוא יודע שמגזינים של סקס מחוצלארץ תמיד משמחים אותו. הוא הכי  אוהב שעזרא יושב לידו ומספר לו מה רואים בתמונות.

     

     

    נזכרתי ביומולדת שעשית לי שנה שעברה.

    אברם! אל תתחיל איתי !

    נו, מה אפשר לעשות, זה היה רעיון מטומטם במיוחד, אפילו בשבילך.

    אתה יודע שהתכוונתי רק לטוב.

    יודע, יודע, בטח יודע, אבל בשביל להדליק מדורה מטר מהתחנת-דלק באמת צריך מוח מיוחד.

     

     

    ככה הם יעבירו את הערב, יקשיבו לשקט של המדבר, ישמחו על שבאמת לא חסר להם דבר. יותר מאוחר האורות בתחנה ייכבו, עזרא ואברם יילכו לישון, כי בתחנת דלק כמו שלהם נדרשת הרבה אחריות, והם צריכים לקום נורא מוקדם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/5/10 12:32:

      פשוט מקסים!!!
        31/8/07 13:12:

       

      צטט: yuval z 2007-08-31 10:04:09

      כל כך הרבה תובנות עולות מהסיפור הקטן גדול הזה.
      אתה כותב נהדר ויוצר אצל הקורא
      תחושת היכרות רבת שנים עם החברים הוותיקים.
      אהבתי מאוד, אבוא לבקר שוב.

       

      יובל,

      כיף לראות אותך כאן,

      אחרי שסיימתי את הכתיבה, באמת הרגשתי שאני מכיר אותם כבר הרבה שנים,

      אני שמח שגם אתה.

       

      תודה שקראת,

      אתה מוזמן לבוא שוב.

        31/8/07 13:09:

       

      צטט: איתזז 2007-08-31 02:54:23

       

       

      מית.    וכפיר  ידידיי  פלא  שלי.

      לדעתי  הם  זוג  מוגבל.

      לא  אידיוטים.  לא  בהכחשה.

      סתם  מוגבלים,

      כמו  השאיפות  שלהם.

      מסתפקים  במועט.

       

      נזקקתי לכמה שניות כדי להבין שב-"זוג מוגבל" אתה מדבר על עזרא ואברם.

       

      ואחרי שכבר הבנתי, פתאום מאד הסכמתי שמדובר בתיאום ציפיות,

      "זה מה שאנחנו יכולים, זה מה שנכון לנו",

      וזה המתכון לחייהם.

       

      תודה.

        31/8/07 10:04:
      כל כך הרבה תובנות עולות מהסיפור הקטן גדול הזה.
      אתה כותב נהדר ויוצר אצל הקורא
      תחושת היכרות רבת שנים עם החברים הוותיקים.
      אהבתי מאוד, אבוא לבקר שוב.
        31/8/07 02:54:

       

      צטט: כפיר דן-ארי 2007-08-30 20:39:40

       

      צטט: המיתולוגית 2007-08-28 00:36:42

       

      צטט: המיתולוגית 2007-08-28 00:32:25

      יומולדת -

      יום הולדת.

      למה הוספתי הא ?

      כי אברם -

      היה האב הראשון

      ועזרא -

      הנביא האחרון

      ובשניהם אין הא אצלך, כי אין אלוהים.

      אברם אינו אברהם

      לעזרא אין נחמ(י)ה.

      וגם ליומולדתם, אין הולדת. מעודם לא נולדו.

      הזיה מיתית של נביאים משולחים אל קללת המדבר.

      כן.

      קראתי שאתה חושב שהם מאושרים.

      הם הולכים בלי אהבה, פזורים בין ים של כוכבים לים של חול - ואין מרבה זרעם - לא כרוב הרקיע ולא אשר על שפת הים לרוב.

      אפילו הבדידות אינה מותירה בהם הֵד כי אין להם הא ואין להם ה'.

      וסליחה ששוב הפרתי את החגיגה.

      ...

      ו

      תודה...

      כששולחים לי את ה- הא לאבדוֹן,

      אני לא בהירה -

      כפיר -

      שוב, ובכל פעם מחדש,

      אתה כותב עד להדהים (עם שני הא)

      ו-הֵד סיפורך מפעֵם את המילים, מביא בהן הוֹד (במיוחד בשבילך את כל ה-  הא שבעולם)

      אתה כותב מצמית ומכושף בו בעת. בו בעֵט.

      אתה כותב עם נוכחות, אמירה מקופלת היטב והיא מנקבת עד קצוֹת.

      אתה כותב כמו שרק אתה.

      ושוב,

      תודה. (עם ה- הא הכי שיש והכי שאפשר)

       

      מיתולוגית,

       

      שוב, ובכל פעם מחדש,

      מפעימה אותי היכולת שלך להסתכל עמוק אל המילים ומעבר להן,

      לקרוא אותי,

      לראות את שניהם, עזרא ואברם, צועדים זה לצד זה בלילה מדברי.

       

      אבל מיתולוגית,

      אני חולק על דעתך כאן,

      לדעתי הם מאושרים,

      מאושרים כי הם הגיעו לקבלה מלאה של המקום שלהם,

      וזה דבר גדול,

      למרות הבדידות, ולמרות המדבר, ואם תתעקשי - למרות היעדר האלוהים בחייהם.

       

       

       

       

       

       

      מית.    וכפיר  ידידיי  פלא  שלי.

      לדעתי  הם  זוג  מוגבל.

      לא  אידיוטים.  לא  בהכחשה.

      סתם  מוגבלים,

      כמו  השאיפות  שלהם.

      מסתפקים  במועט.

        31/8/07 00:47:

       

      צטט: bad_bad_red 2007-08-30 23:51:53

      כמו זוג ידיים

      אף אחד לא יסתדר בלי האחר

       

      מקסים

       

      כמו תמיד

       

       

      בהחלט זוג ידיים,

      הלוואי וכל אחד יוכל למצוא את המשלים שלו כפי שמצאו הם.

       

      תודה שקראת.

        30/8/07 23:51:

      כמו זוג ידיים

      אף אחד לא יסתדר בלי האחר

       

      מקסים

       

      כמו תמיד

       

        30/8/07 20:54:

       

      צטט: יוקה 2007-08-30 19:57:39

      מאוד נהנית לקרוא אותך.

      אפילו שלא תמיד מגיבה.

       

      חברות מחממת את הלב בפשטותה.

       

      יוקה,

       

      משמח אותי לדעת שאת קוראת,

       

      תודה.

        30/8/07 20:53:

       

      צטט: חנדל'ה 2007-08-30 00:46:41

      אמאל'ה.

      איזה כישרון.

       

      יפהייפה!

       

      (:

       

      לא צריך להיבהל...

      תודה על המחמאה,

       

      תודה שקראת.

        30/8/07 20:52:

       

      צטט: יעל וקנין 2007-08-28 23:15:02

      וכוכב, כמובן, על כי אתה קובע סטנדרט חדש לכתיבה בקפה.

       

      ...וכמובן שתודה על הכוכב!

        30/8/07 20:52:

       

      צטט: יעל וקנין 2007-08-28 23:12:49

      "סיפור פשוט".

      לא יודעת אם "מאושרים בחלקם" זו ההגדרה המתאימה. אולי "השלמה" היא מילה יותר טובה מ"שלווה". הרי כל האנשים במצבים הקשים מוצאים שמחה בדברים הקטנים. כי בני אדם צריכים שמחה. ואם לא בדברים הגדולים אז ברגעים הקטנים.

      אנחנו צריכים את זה בשביל להמשיך.

       

      הסיפור הזה רץ לי בראש כמו סרט סטודנטים. איבגי הוא עזרא ושמיל בן ארי אברם.

      ככה רץ לי.

       

      כפיר, אוהבת את הכתיבה שלך.

       

       

      יעל,

       

      אמרת את המילה סטודנטים וישר חשבתי ששני החבר'ה האלה, עזרא ואברם, עם הבגדים המיוזעים שלהם והעראק הם אולי הדבר הכי רחוק שיש מסטודנטים, כאילו הם למדו כבר הכל.

       

      רק אחר כך ראיתי את איבגי, וואלה יכול להתאים :-)

       

      אני מסכים איתך שחייבים למצוא את הדברים שעושים אותנו מאושרים ולהתענג עליהם, כי זה באמת מה שנותן לנו כח להמשיך.

       

      תודה שקראת.

        30/8/07 20:45:

       

      צטט: עולמית 2007-08-28 20:31:40

       

      צטט: איתזז 2007-08-28 02:07:23

      תשמע  כפיר -

      מצליח  לך  להעביר

      פיסות  של  חיים  שפויים,

      קטנים.

      לא  פשוט  לרתק  כשכותבים

      על  חיים  נורמאלים

      ואתה  עושה  זאת  שוב

      ושוב  באהבה.  ברגישות.

       

       

       

       

      הוא אמר את זה כל כך יפה.

       

       

      עולמית היקרה,

       

      תודה שאת מתמידה לקרוא אותי.

        30/8/07 20:44:

       

      צטט: oritall 2007-08-28 20:04:25

      רק למראית עין  נראה שמדובר בשני אנשים בודדים.

      כשנכנסים פנימה מבינים שמדובר באנשים מאושרים בחלקם.

       

      אבל למרות זאת נצבט לי הלב ...

       

      סיפור יפה!

       

       

       

      אורית,

       

      כיף לראות אותך כאן,

      מסכים איתך שהם אינם בודדים, שהם לומדים את הביחד,

      ומצליחים להפיק את המירב.

       

      תודה שקראת.

       

        30/8/07 20:42:

       

      צטט: איתזז 2007-08-28 02:07:23

      תשמע  כפיר -

      מצליח  לך  להעביר

      פיסות  של  חיים  שפויים,

      קטנים.

      לא  פשוט  לרתק  כשכותבים

      על  חיים  נורמאלים

      ואתה  עושה  זאת  שוב

      ושוב  באהבה.  ברגישות.

       

       

       

      איתן,

      מאד התרגשתי מהתגובה שלך,

      כי זה בדיוק מה שאני מבקש לעשות,

      למצוא פיסות של חיים נורמאליים,

      ולהאיר עליהם עם פנס,

      ולו לכמה רגעים...

       

      תודה שקראת.

        30/8/07 20:39:

       

      צטט: המיתולוגית 2007-08-28 00:36:42

       

      צטט: המיתולוגית 2007-08-28 00:32:25

      יומולדת -

      יום הולדת.

      למה הוספתי הא ?

      כי אברם -

      היה האב הראשון

      ועזרא -

      הנביא האחרון

      ובשניהם אין הא אצלך, כי אין אלוהים.

      אברם אינו אברהם

      לעזרא אין נחמ(י)ה.

      וגם ליומולדתם, אין הולדת. מעודם לא נולדו.

      הזיה מיתית של נביאים משולחים אל קללת המדבר.

      כן.

      קראתי שאתה חושב שהם מאושרים.

      הם הולכים בלי אהבה, פזורים בין ים של כוכבים לים של חול - ואין מרבה זרעם - לא כרוב הרקיע ולא אשר על שפת הים לרוב.

      אפילו הבדידות אינה מותירה בהם הֵד כי אין להם הא ואין להם ה'.

      וסליחה ששוב הפרתי את החגיגה.

      ...

      ו

      תודה...

      כששולחים לי את ה- הא לאבדוֹן,

      אני לא בהירה -

      כפיר -

      שוב, ובכל פעם מחדש,

      אתה כותב עד להדהים (עם שני הא)

      ו-הֵד סיפורך מפעֵם את המילים, מביא בהן הוֹד (במיוחד בשבילך את כל ה-  הא שבעולם)

      אתה כותב מצמית ומכושף בו בעת. בו בעֵט.

      אתה כותב עם נוכחות, אמירה מקופלת היטב והיא מנקבת עד קצוֹת.

      אתה כותב כמו שרק אתה.

      ושוב,

      תודה. (עם ה- הא הכי שיש והכי שאפשר)

       

      מיתולוגית,

       

      שוב, ובכל פעם מחדש,

      מפעימה אותי היכולת שלך להסתכל עמוק אל המילים ומעבר להן,

      לקרוא אותי,

      לראות את שניהם, עזרא ואברם, צועדים זה לצד זה בלילה מדברי.

       

      אבל מיתולוגית,

      אני חולק על דעתך כאן,

      לדעתי הם מאושרים,

      מאושרים כי הם הגיעו לקבלה מלאה של המקום שלהם,

      וזה דבר גדול,

      למרות הבדידות, ולמרות המדבר, ואם תתעקשי - למרות היעדר האלוהים בחייהם.

       

       

       

       

       

       

        30/8/07 19:57:

      מאוד נהנית לקרוא אותך.

      אפילו שלא תמיד מגיבה.

       

      חברות מחממת את הלב בפשטותה.

        30/8/07 00:46:

      אמאל'ה.

      איזה כישרון.

       

      יפהייפה!

       

      (:

        28/8/07 23:15:
      וכוכב, כמובן, על כי אתה קובע סטנדרט חדש לכתיבה בקפה.
        28/8/07 23:12:

      "סיפור פשוט".

      לא יודעת אם "מאושרים בחלקם" זו ההגדרה המתאימה. אולי "השלמה" היא מילה יותר טובה מ"שלווה". הרי כל האנשים במצבים הקשים מוצאים שמחה בדברים הקטנים. כי בני אדם צריכים שמחה. ואם לא בדברים הגדולים אז ברגעים הקטנים.

      אנחנו צריכים את זה בשביל להמשיך.

       

      הסיפור הזה רץ לי בראש כמו סרט סטודנטים. איבגי הוא עזרא ושמיל בן ארי אברם.

      ככה רץ לי.

       

      כפיר, אוהבת את הכתיבה שלך.

       

        28/8/07 20:31:

       

      צטט: איתזז 2007-08-28 02:07:23

      תשמע  כפיר -

      מצליח  לך  להעביר

      פיסות  של  חיים  שפויים,

      קטנים.

      לא  פשוט  לרתק  כשכותבים

      על  חיים  נורמאלים

      ואתה  עושה  זאת  שוב

      ושוב  באהבה.  ברגישות.

       

       

       

       

      הוא אמר את זה כל כך יפה.

       

        28/8/07 20:04:

      רק למראית עין  נראה שמדובר בשני אנשים בודדים.

      כשנכנסים פנימה מבינים שמדובר באנשים מאושרים בחלקם.

       

      אבל למרות זאת נצבט לי הלב ...

       

      סיפור יפה!

       

       

        28/8/07 02:07:

      תשמע  כפיר -

      מצליח  לך  להעביר

      פיסות  של  חיים  שפויים,

      קטנים.

      לא  פשוט  לרתק  כשכותבים

      על  חיים  נורמאלים

      ואתה  עושה  זאת  שוב

      ושוב  באהבה.  ברגישות.

       

       

        28/8/07 00:36:

       

      צטט: המיתולוגית 2007-08-28 00:32:25

      יומולדת -

      יום הולדת.

      למה הוספתי הא ?

      כי אברם -

      היה האב הראשון

      ועזרא -

      הנביא האחרון

      ובשניהם אין הא אצלך, כי אין אלוהים.

      אברם אינו אברהם

      לעזרא אין נחמ(י)ה.

      וגם ליומולדתם, אין הולדת. מעודם לא נולדו.

      הזיה מיתית של נביאים משולחים אל קללת המדבר.

      כן.

      קראתי שאתה חושב שהם מאושרים.

      הם הולכים בלי אהבה, פזורים בין ים של כוכבים לים של חול - ואין מרבה זרעם - לא כרוב הרקיע ולא אשר על שפת הים לרוב.

      אפילו הבדידות אינה מותירה בהם הֵד כי אין להם הא ואין להם ה'.

      וסליחה ששוב הפרתי את החגיגה.

      ...

      ו

      תודה...

      כששולחים לי את ה- הא לאבדוֹן,

      אני לא בהירה -

      כפיר -

      שוב, ובכל פעם מחדש,

      אתה כותב עד להדהים (עם שני הא)

      ו-הֵד סיפורך מפעֵם את המילים, מביא בהן הוֹד (במיוחד בשבילך את כל ה-  הא שבעולם)

      אתה כותב מצמית ומכושף בו בעת. בו בעֵט.

      אתה כותב עם נוכחות, אמירה מקופלת היטב והיא מנקבת עד קצוֹת.

      אתה כותב כמו שרק אתה.

      ושוב,

      תודה. (עם ה- הא הכי שיש והכי שאפשר)

        28/8/07 00:32:

      יומולדת -

      יום הולדת.

      למה הוספתי הא ?

      כי אברם -

      היה האב הראשון

      ועזרא -

      הנביא האחרון

      ובשניהם אין הא אצלך, כי אין אלוהים.

      אברם אינו אברהם

      לעזרא אין נחמ(י)ה.

      וגם ליומולדתם, אין הולדת. מעודם לא נולדו.

      הזיה מיתית של נביאים משולחים אל קללת המדבר.

      כן.

      קראתי שאתה חושב שהם מאושרים.

      הם הולכים בלי אהבה, פזורים בין ים של כוכבים לים של חול - ואין מרבה זרעם - לא כרוב הרקיע ולא אשר על שפת הים לרוב.

      אפילו הבדידות אינה מותירה בהם הֵד כי אין להם הא ואין להם ה'.

      וסליחה ששוב הפרתי את החגיגה.

      ...

      ו

      תודה...

        27/8/07 23:53:

       

      צטט: ili - ili 2007-08-27 23:44:19

      אהבתי.

      עם כל שורה אפשר היה להרגיש את הביחד המיוחד הזה,

      שיש רק בין שניים שכבר שנים הולכים בדרך ביחד,

      שהחיים של האחד מתערבבים בחים של האחר,

      ככה שלפעמים הכל כבר מתערבב..

      זאת היתה התחושה כשקראתי. תמשיך..

       

      נכון, בשלב מסוים הם קיבלו החלטה והתנתקו מהעולם,

      והקימו עולם משלהם.

       

      תודה שקראת, תודה שכתבת.

        27/8/07 23:44:

      אהבתי.

      עם כל שורה אפשר היה להרגיש את הביחד המיוחד הזה,

      שיש רק בין שניים שכבר שנים הולכים בדרך ביחד,

      שהחיים של האחד מתערבבים בחים של האחר,

      ככה שלפעמים הכל כבר מתערבב..

      זאת היתה התחושה כשקראתי. תמשיך..

        27/8/07 23:17:

       

      צטט: process 2007-08-27 23:04:36

      עושה לי אסוציאציה לכל מיני שירים על אנשים בודדים, שהלב יוצא אליהם - שירים כמו STREETS OF LONDON.

       

      כתוב עם שפע רגישות ויכולת.

       

      נכון, צודק,

      ניסיתי גישה קצת שונה בכך שהדגשתי את האושר שלהם, והקבלה שלהם את מצבם באהבה.

       

      תודה שקראת,

      תודה שכתבת,

      תודה על הכוכב.

        27/8/07 23:04:

      עושה לי אסוציאציה לכל מיני שירים על אנשים בודדים, שהלב יוצא אליהם - שירים כמו STREETS OF LONDON.

       

      כתוב עם שפע רגישות ויכולת.

        27/8/07 23:02:

       

      צטט: יריב גוטליב 2007-08-27 22:54:59

      העולם המופלא של עזרא ואברם

      אהבתי 

       

      תאמין לי, אני מקנא בשלווה שלהם,

      ללכת לישון עם השקט של המדבר,

      להתעורר עם האדם שאתה אוהב כבר המון שנים.

       

      תודה שקראת.

        27/8/07 22:54:

      העולם המופלא של עזרא ואברם

      אהבתי 

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      כפיר דן-ארי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין