היא ישבה בחשיכה ובהתה בלהבה הקטנה המהבהבת בחן ובעוז בתוך הפחית הקטנה.הזכרונות החלו נובטים ועולים מתוך ליבה ומשתרגים עד לזויות עיניה שהחלו מתלחלחות.עוד מעט תהיה נצרכת לטישיו כלשהו, שהרי אין דמעות ללא זיבת אף.התכוונה לקום ולשלוף מהארון ממחטה, כאשר לפתע נשמעה נקישה בדלת. אז היה מי שזכר, הירהרה, ופנתה אל הכניסה. מי זה יכול להיות? הסקרנות הלכה וגברה.
מבעד לפתח שנפער על ידה באיבחה אחת, פרצה הצהלה:" יום הולדת שמח, מזל טוב!"כולה המומה הושיטה מוכנית לחי לבאים וקיבלה את נשיקותיהם וחיבוקיהם.איך שכחה? וחיוך קפוא הסתמן על שפתיה.עוגה מקושטת ובקבוק יין הונחו על השולחן ליד הלהבה. איש לא שאל עליה ומדוע היא קיימת."מדוע כל כך חשוך? שאל אחד החוגגים ומיד ניגש למתג ואור הציף את החדר. לקול שירת יום הולדת מהדהד. "אז איך זה להגיע לגבורות?" שאל סקרן. "פשוט מאד, יש לתפוש טרמפ מעמידה ולנסוע רק קדימה לגבורות". ענה חכמולוג. פרסה את העוגה לתוך צלחות וקראה לחבורה להתכבד."הפתעתם אותי, לא הכנתי דבר". "היכן הגביעים, רוצים לשתות לחיים". כך החבורה, והיין נמזג לגביעים והאוירה התחממה. מישהו פתח את הרדיו והמוסיקה החלה מתנגנת. ההילולה נמשכה עד מאוחר, וכשיצא אחרון החוגגים והדלת נטרקה סופית, התישבה מרוקנת ליד השולחן העמוס צלחות מרוחות וגביעים ריקים, ובהתה בלהבה שעדיין בערה במלוא עוצמתה , והטיחה :
ריבונו של עולם , מדוע העמדתני במבחן העדיפויות בין החיים למתים?אז דע לך שמהיום, למרות נטיות ליבי ושלא בכוונה תחילה, בחרתי בחיים.
|